הישיבה של השרים בליל שישי האחרון הייתה טעונה במיוחד. על הפרק עמד אישורה של עסקת החטופים, מסמך גורלי, שבראש וראשונה עתיד לחרוץ את דינם - פשוטו כמשמעו - של 97 חטופים נכון לאותה עת, כמחציתם חיים, אבל יש לו עוד משמעויות רבות. זה המסמך שקובע כמה מחבלים, חלקם ארכי-מרצחים, ייצאו לחופשי. זה המסמך שישפיע מאוד על גורלה של עזה ביום שאחרי, על סידורי הביטחון והשיקום, ועל היכולת לפתוח דף חדש ואופטימי בתולדות המזרח התיכון. זה המסמך שאינספור שעות דיפלומטיה ותיווך הושקעו לתוכו, שנה של מו"מ בין ישראל וחמאס, בתיווך מצרים, ארה"ב וקטאר. זה המסמך שיש לו השפעה ישירה על אחד האתוסים הישראליים והצה"ליים המובהקים - איש לא נשאר מאחור, וזה המסמך שבמידה רבה גם יקבע את גורלה הפוליטי של הממשלה הנוכחית. אין יותר מדי מקרים שבהם כל כך הרבה תלוי במסמך בן שלושה עמודים, 18 סעיפים, נספח, שתי רשימות (חטופים ואסירים פלסטינים), וצרור מפות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
מסמך כזה, "בתנאי מעבדה, שלא תוך כדי מלחמה, עדיף מול אויבים קצת יותר סימפתיים מחמאס, נורווגיה סטייל, ועם בוסים פוליטיים עם סדר יום חף משיקולים קואליציוניים", כדברי גורם ביטחוני בכיר שעימו שוחחנו, היה אמור להיות מנוסח לעילא; מדויק בעובדות, חף מסתירות פנימיות, ברור, חד עד כמה שניתן.
אבל בפועל, מסמך העסקה הוא בדיוק ההפך. המסמך נוסח תוך כדי מלחמה קשה מול ארגון טרור אכזרי, ובניסיון לפתור את משבר החטופים. בנוסף לכך, הטיוטות הוחלפו בין עוד שלוש מדינות ועשרות רבות של אנשים, בכמה שפות, כשגם למתווכות יש אינטרסים שונים ומנוגדים.
הכותרת
מה באמת יש בהסכם החטופים ואילו ויתורים עשתה ישראל | רונן ברגמן
28:01
עקבו אחר הפודקאסט
כדי לנסות ולגשר בין הקצוות נוצר הסכם המפורק לשלושה חלקים. רק החלק הראשון מפורט וידוע בהסכם. הניסוחים לגבי שני החלקים האחרים מעורפלים, כי בלי הערפול לא ישראל ולא חמאס היו מתקדמים. כשהתייצבו על נוסח פחות או יותר מוסכם חששו כולם מלגעת בו, ולכן את מה שסוכם כשנפרצה הדרך בחודש האחרון איגדו בנספחים ובמכתבי צד. זו הסיבה שההסכם הזה בנוי טלאים־טלאים.
ראשי צוות המשא ומתן, דדי ברנע, רונן בר וניצן אלון, חששו מאוד שזו ההזדמנות האחרונה להגיע לעסקה. "אני מביא אליכם היום הסכם לא טוב", אמר ראש המוסד ברנע לשרי הממשלה, "יש בו לא מעט בעיות, אבל אני אומר לכם שזהו ההסכם הכי טוב שאנחנו יכולים להביא כעת, ויש חובה מוסרית עמוקה לדעתי לקבל אותו".
אכן, זו חובה מוסרית. אבל ההסכם הזה יוצר גם מצבים מוזרים. חלקם רק טכניים. למשל, בסעיף 5a נקבע: על ארגון חמאס לשחרר ביום הראשון להפסקת האש "שלוש נשים אזרחיות ישראליות חטופות", וביום השביעי עוד "ארבע נשים אזרחיות ישראליות חטופות". אלא שמבט חטוף ברשימת החטופים הנמצאים בידי חמאס מעלה כי אין בידי הארגון שבע אזרחיות חיות. הסיבה: בגלל שלא רצו לגעת במתווה מאי - ההצעה הקודמת להסכם - השאירו בידיעה את הנתונים שהיו לא נכונים. מאז מאי חולצה חטופה אחת, נועה ארגמני, ונרצחו שתיים, כרמל גת ועדן ירושלמי ז"ל.
משפטן מוכר: "גם אם אני יוצא מנקודת הנחה שחלק מנקודות הערפול והמחסור בהגדרות ברורות של מושגי בסיס היו בכוונה, כדי להשאיר לשני הצדדים מספיק מרחב תמרון - גם אז צבר המסמכים הזה יוצר סיכונים משמעותיים להמשך יישום ההסכם"
יש בהסכם "חורים" הרבה יותר משמעותיים. בסעיף 8 נקבע כי, "לא יאוחר מהיום ה־16" להפסקת האש בין ישראל וחמאס, יחלו הצדדים ב"שיחות לא ישירות" כדי ליישם את שלב 2 של ההסכם, השלב בו יוחזרו שאר החטופים החיים לישראל. אז אמורה להסתיים הנסיגה מכל עזה ותוכרז שביתת נשק קבועה. השיחות הללו צריכות להסתיים עד לסוף השבוע החמישי של הפסקת האש הזמנית. כלומר עד היום ה-35. הפסקת האש בשלב הראשון היא של 42 יום. כלומר, ההסכם קובע שישראל וחמאס אמורים להיות ערוכים לצאת לדרך עם השלב השני, שבוע לפני סיום הפסקת האש של השלב הראשון.
אבל מצד שני, זה הזמן להכיר את נספח א' להסכם, שבראשו מתנוססת הכותרת הקליטה והתמציתית: "נהלים ומנגנונים מעשיים ליישום ההסכם לחילופי בני־ערובה ישראלים ואסירים פלסטינים ולחזרה לרגיעה בת־קיימא, שתביא להפסקת אש קבועה בין שני הצדדים".
זה נספח מאוד חריג בסוג כזה של חוזים, אומרים לנו משפטנים מומחים. לא ברור כמה מהשרים שהצביעו על העסקה באמת קראו אותו. בסעיף 1 לנספח, תחת הכותרת "הכנות לשלב השני", נאמר כי, "מטרת הצדדים והמתווכים היא להגיע להסכמה סופית ליישום ההסכם מיום 27 במאי 2024, הנוגע לחילופי שבויים ואסירים ולחזרה לרגיעה בת-קיימא שתביא להפסקת אש קבועה בין הצדדים. כל הנהלים מהשלב הראשון ימשיכו בשלב השני, כל עוד מתקיימים המו"מ על תנאי יישום השלב השני. הערֵבים להסכם זה יפעלו כדי להבטיח שהמשא ומתן יימשך עד להשגת הסכם".
"אתה הבנת את זה, גולדקנופף?" אומר הגורם המשפטי הבכיר. "הרי מי שקורא את סעיף 8 במסמך המרכזי, מבין שההסכם שיסיים את הסיוט הנורא של החטופים החיים בעזה ואת המלחמה צריך להיות מוכן לפני תום השלב הראשון. אבל בנספח בכלל כתוב שאם המו"מ יימשך יותר, אזי הפסקת האש תימשך, ועימה כל התנאים שנקבעו לחלק הראשון של העסקה. זו סתירה, ובתוכה סתירה נוספת".
איזו?
"כשכתוב שם שהכל ימשיך אותו דבר בשלב השני, בזמן שמנהלים משא ומתן על יישום השלב השני. איך אפשר להיכנס לתוך השלב הזה, אם לא הסכמנו איך ליישם אותו?"
אמילי, רומי ודורון נפגשו עם אימותהין
(צילום: דובר צה"ל )
לדעת צוותי המו"מ, כל הסתירות, הקשיים, הטעויות והניסוחים המעורפלים היו רק רע הכרחי בדרך לשחרור החטופים, אבל זה לא אומר שאין בהם סיכון. השרים כנראה פחות הוטרדו מזוטות שכאלו, והגיעו מראש להצבעה עם דעה לכאן או לכאן. ספק גדול אם מישהו מהם באמת צלל לכל הסעיפים והנספחים שהמסמך כולל בשפת המקור, אנגלית.
ראשי צוות המו"מ הקרינו לשרים מצגת, ובה תרגום חלקים ותמצית קטעים אחרים בעברית של קבוצת מסמכים באנגלית שנערמה על שולחן הממשלה. מערך ההסכמים והמסמכים מורכב מאוד. ייתכן שאין זה הוגן לצפות שהשרים יצליחו להתעמק בנפתולי המסמך הזה. שני משפטנים מוכרים, לשעבר בכירים מאוד במערכת הממשלתית של ישראל, שניהם בעל ניסיון עצום בייעוץ משפטי בינלאומי, שבחנו את כלל המסמכים באנגלית המהווים ביחד את ההסכם בין ישראל לחמאס, נאלצו לבלות שעות ארוכות כדי להבין מי נגד מי.
אחד מהם אומר: "גם אם אני יוצא מנקודת הנחה שחלק מנקודות הערפול והמחסור בהגדרות ברורות של מושגי בסיס היו בכוונה, כדי להשאיר לשני הצדדים מספיק מרחב תמרון - גם אז צבר המסמכים הזה יוצר סיכונים משמעותיים להמשך יישום ההסכם". כן, עד כדי כך.
השבוע צללנו לתוך סבך המסמכים שמכיל ההסכם הזה. באמצעות ראיונות עם גורמים בכירים במדינות המתווכות, לצד שיחות עם בכירים בישראל ומדינות נוספות, אפשר עכשיו, לראשונה, לפזר את העמימות ולספר מה יש ומה אין בהסכמים, מה הסכנות העיקריות לפיצוץ העסקה, מה האמת על התחייבות ישראל לפינוי ציר פילדלפי, ומה הסיכוי שנתניהו יבחר בסוף לא בעסקה ולא במלחמה, אלא בהמשך הפסקת האש ללא הגבלת זמן.
נאמר מראש: טוב שישראל הגיעה להסכם, בראש ובראשונה כי הוא מאפשר לחטופות ולחטופים לחזור הביתה, ולמשפחות שגופות יקיריהן מוחזקות בעזה לסגור מעגל. על כך אין עוררין. אבל גם צריך להבין מה יש בהסכם ומה אין בו, ושבאופן די מדהים, הצדדים עדיין מצליחים להשאיר חלקים ממנו רחוקים מהעין הציבורית. המבנה שנכפה על ההסכם מאפשר למי שרוצה בממשלה - ובהחלט יש מי - להסתיר ולהסוות מהציבור את מה שבאמת ישראל הסכימה עליו עם חמאס. "יש בהסכם הזה יותר חורים מגבינה", אומר משפטן בכיר נוסף, "יותר מוקשים מדרך, הרבה מאוד הזדמנויות לשני הצדדים לפרש את ההסכם, בתמימות או במזיד, באופן שיאפשר להם לבצע את החובות שלהם בדרך מסוימת".
וזה עלול?
"להוביל לפיצוץ העניין כולו".

ביום ראשון השבוע פורסמה החלטת הממשלה המאשרת את ההסכם עם חמאס. האתר הממשלתי פירסם גם את רשימת המחבלים הפלסטינים שעתידים להשתחרר, כדי לאפשר למשפחות נפגעי הטרור שירצו בכך לעתור נגד ההסכם.
על פניו, הממשלה נהגה בשקיפות ראויה כלפי הציבור. אבל הצצה למה שמזכירות הממשלה פירסמה מגלה תמונה שונה, שקופה הרבה פחות. מדובר בהחלטה שנכתבה בעברית, ואינה משקפת חלקים מתוך ההסכם ומתוך הנספחים לו. בולט בהיעדרו שם אותו נספח באנגלית, שלא פעם סותר את ההסכם. הוא לא מצורף, אלא "שמור במזכירות הממשלה".
על כלל המסמכים באנגלית, כולל אותו נספח א', נאמר כי עיקריהם "הוצגו לממשלה". מה פירוש "עיקריהם"? ומה זה אומר, שהניחו אותו על השולחן שם? כמה זמן יצא לשרים ללמוד את המסמכים האלה, במיוחד כשחלק מהם כלל לא נכח במרבית הישיבה?
אחרי ישיבת השרים, יצאה החלטת הממשלה הפומבית. גם שם, יש לא מעט ניסיונות הסתרה וטשטוש על מה ישראל בעצם חתמה. בנושא הטעון מכל - כמות וסוג האסירים הפלסטינים שישוחררו, חלקם רוצחים כבדים - ההחלטה הופכת ליותר מעומעמת. היא גם מפנה לאותו נספח עבה ומסתורי שמונח בכספת של המזכירות הצבאית.
וכך, למשל, נכתב שם על "שחרור 110 אסירים ביטחוניים, בהתאם לתנאי הנספח". זוהי מכבסת מילים לכך שישראל הסכימה לשחרר עוד 110 אסירי עולם של חמאס, כלומר מי שרצחו לפחות ישראלי אחד, בנוסף על אלה שהייתה מוכנה לשחרר קודם לכן.
ההסתרה מגיעה לשיאה בתיאור של שני השלבים הקריטיים הבאים בעסקה, שהם "חלק בלתי נפרד ממנה", כך כתוב בנוסח באנגלית. לשלבים הללו תהיה השפעה דרמטית לא רק על החטופים החיים ובני המשפחות של החיים והמתים, אלא על כל הישראלים: אז אמורים להיקבע כל סידורי הביטחון, השיקום, השליטה והביטחון בעזה. אבל כנראה שיש מי שלא רצה שאזרחי ישראל יידעו את זה.
בהחלטת הממשלה כתוב כך (לא נגענו):
"שלב ב' –
הצדדים יחלו במשא ומתן עקיף ביחס לשלב ב' בהתאם לנספח ב'.
שלב ג' –
שלב ג' ימומש בהתאם להוראות נספח ב'".
הניסוח הזה אינו במקרה. אחד המשפטנים שעימם שוחחנו מסביר: "העובדה שהממשלה החליטה לפרסם את החלקים שנוחים לה מתוך ההסכם, ולהותיר את החלקים שפחות נוחים לה הרחק מהעין הציבורית, מאפשרת לישראל לטעון מיני טענות לגבי ההסכם, ואולי יותר מאוחר לטעון להפרתו בידי חמאס. זה יכול לאפשר לה הצדקה לשוב ולהילחם, בלי שמישהו יוכל לבקר את הממשלה ולבדוק האם הטענות בכלל נכונות. הדברים ניכרים כבר עכשיו באמצעי התקשורת הקרובים למלכוּת".
והנה מה שמוסתר מאזרחי ישראל בהסכם המלא (בתרגום לעברית):
“השלב השני (42 ימים): הכרזה על שיקום רגיעה בת-קיימא (הפסקה של פעולות צבאיות ועוינות באופן קבוע) ותחילת יישומה לפני חילופי שבויים ושבויים בין שני הצדדים – כל השבויים הישראלים הנותרים שהם גברים חיים (אזרחים וחיילים) – בתמורה למספר אסירים בבתי הכלא ובמרכזי המעצר בישראל ולנסיגה מלאה של כוחות צה"ל מרצועת עזה".
“השלב השלישי (42 ימים): חילופי כל שרידי הגופות בין שני הצדדים, לאחר איתורן וזיהוין.
תחילת יישום תוכנית לשיקום רצועת עזה למשך שלוש-חמש שנים, כולל בתים, מתקנים אזרחיים ותשתיות אזרחיות, ותמיכה בנפגעים, תחת פיקוח של מספר מדינות וארגונים, בהם: מצרים, קטאר והאו"ם. פתיחת מעברי הגבול, הקלת תנועת אנשים והעברת סחורות".
בסיס העסקה הנוכחית הוא ממש קופי–פייסט של זו ממאי ולא ברור מה ישראל הרוויחה מאז. היא ויתרה על בידוק הפליטים שיחזרו צפונה (זולת חברה חיצונית שתבדוק את כלי הרכב), קיבלה את דרישת חמאס להקטין את הפרימטר, וגם ציר פילדלפי אמור להיות מפונה ביום ה–50
צריך לשים לב טוב מה נכתב כאן. ראשית, השלב השני כולל נסיגה מלאה של כוחות צה"ל מרצועת עזה. אחרי שבשלב הראשון הכוחות נסוגו כמעט מכל הרצועה, כעת הם יעזבו אותה לגמרי. גם בסעיף המתאר את השלב השלישי יש תהיות. מי ישקם? מי יתמוך בנפגעים? כתוב רק מי יפקחו. ואיך תחליק בגרון של האגף הימני-ימני בממשלה החלטה כמו "הקלת תנועת אנשים והעברת סחורות"?
את כל אלו החלטת הממשלה לא מזכירה. "ומהיעדר התייחסות לשלבים 2 ו-3 בהחלטת הממשלה בעברית", אומר אחד מהמשפטנים, "עולה ספק האם כל השרים מבינים מהי המחויבות של הממשלה להסכם בשלבים הבאים".
קשה לדעת מה השרים הבינו ומה לא. גם משפחות החטופים שמיועדים לשחרור בשלבים הללו, לא ממש יודעות במה נכרך שחרור יקיריהן. רק המעטים שקראו את אותו נספח, והמעטים עוד יותר שהבינו את משמעויותיו, יודעים.
הנה עוד נקודה: ההסכם אומר שעם כניסתו לתוקף "ייפסקו הפעולות הצבאיות" של חמאס וישראל. אבל כדי לאפשר חתימה על ההסכם הוא לא כולל הגדרה של מהי "פעולה צבאית" או מהי הפרה של ההוראה הזו, או של כל הוראה אחרת. באופן הזה, כל צד יכול לפרש לפי דרכו ורצונותיו מתי הצד השני הפר את ההסכם, לטעון שהוא חרג, ולצאת חזרה למלחמה. "כך, למשל, ברור שאם מישהו יעלה צפונה עם נשק, זו הפרה", אומר אחד המשפטנים. "אבל נניח שמג"ד בחמאס יחליט להעביר נשקים ממקום אחד למקום אחר בצפון, האם זו הפרה? האם ישראל יכולה לפי ההסכם לחזור ולהילחם בגלל זה?
"בסופו של דבר, ההסכם הזה משאיר כל כך הרבה קצוות פתוחים, שמילויו והוצאתו לפועל אפילו של השלב הראשון, שלא לדבר על השניים האחרים, תלויים במידה רבה ברצונם הטוב של הצדדים להגיע לשלב הזה, וגם במה שיעשה הנשיא טראמפ לנוכח טענות להפרה או לרצון לחזור להילחם".

על פניו, לא ברור מדוע מסתירה הממשלה את ההסכם המלא. גורם בכיר באחת מסוכנויות קהילת המודיעין, שתפקידו חשף אותו לפרטי הפרטים של המו"מ, אומר כי, "אין בהסכמים המלאים באנגלית שום דבר סודי. זו זכות המשפחות, ולמעשה הזכות של כולנו, לדעת על אילו הסכמים הממשלה חותמת. אז למה למנוע אותה מהציבור בישראל?"
באמת למה?
"כי כך כולם, גם ישראל וחמאס וגם המדינות המתווכות, יכולים לספר לעולם שמדובר על הסכם של הכל כולל הכל: גם הצלת חטופים, גם שחרור אסירים, גם נסיגה, גם שביתת נשק, גם סידורי ביטחון המקובלים על כולם, גם שיקום הרצועה וחזרת הפליטים".
וזה לא כך?
"יש פה בעצם עסקה אחת מפורטת שנכנסה לתוקף, ויש מסגרת רחבה לשלבים הבאים, אבל שם - ואלו השלבים החשובים להיסטוריה של השנים הקרובות - אלה רק קירות של בית ריק, בלי רהיטים ותשתית. כדי שזה יקרה, נצטרך עוד הרבה־הרבה נחישות של הצדדים ותמיכה בינלאומית".
ואם לא?
"אז אני חושש שמשהו ישתבש באמצע מימוש העסקה הזו, או שהעסקה השנייה והשלישית לא ייצאו לפועל וניתָּקע -החטופים בעזה, לצד החורבות והפליטים, מצב מלחמה בלי סוף, וחוסר יכולת של שחקנים חשובים כמו סעודיה להיכנס פנימה, מחשש שייראו כמו משתפים של ישראל".
"המתווכות כל כך חרדו ממשהו שיפוצץ את העסקה ברגע האחרון", אומר גורם ביטחוני ישראלי בכיר, "עד שהיו מוכנות לכפות על ההסכם טעויות עובדתיות, העיקר שיהיה אפשר לומר שזה בדיוק אותו דבר כמו המתווה של 27 במאי".
אז אם הכל אותו דבר, על מה מהומת הסודיות? התשובה נעוצה בחודשים שחלפו מאז מאי, ובנספח הסודי להסכם שגובש בשלושת הימים האחרונים ואשר תוכנו הדרמטי הוא שאיפשר לסגור את הדיל.
כעת, בניסיון לכתוב מחדש את ההיסטוריה, יש הטוענים שחמאס סירב לדון על המתווה הישראלי. זהו שקר, והראיה הטובה ביותר היא הוראותיו של נתניהו עצמו לצוות לשוב ולצאת לחו"ל כדי לנהל את המו"מ הזה.
חמאס קיבל את רוב המתווה הישראלי כבר ביולי, כולל הסעיפים הנוגעים לאפיון החטופים שישוחררו. בישראל עוררה תגובת ארגון הטרור תקוות רבות ואמונה כי כעת אפשר לפרוץ את הדרך, זאת לצד ההערכה כי חמאס עשוי להערים קשיים בשאלה מי יוגדר פצוע או חולה וכמה ישוחררו תחת ההגדרה "הומניטרי".
אבל הוויכוח הזה אפילו לא הותנע. נתניהו הכריח את צוות המשא ומתן להניח על שולחן המתווכות את "מכתב ההבהרות" - בכירים בישראל כינו אותו "מכתב הדמים" - ובו העמיס תנאים חדשים וחזר בו מוויתורים קודמים. חמאס ראה שנתניהו מוסיף תנאים – והוסיף תנאים ועומס משלו.
נתניהו לא שעה לעצת אנשי צוות המו"מ שאמרו לו שאין סיכוי להעביר, והפך את פילדלפי למאחז אסטרטגי שישראל לא תוכל בלעדיו. המו"מ התפוצץ. בחצי השנה מאז, נרצחו הירש גולדברג-פולין, עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלכס לובנוב, אלמוג סרוסי וכרמל גת ז”ל במנהרה בתל סולטן. יש אחרים שלא התקבל מהם אות חיים זמן ארוך; חלק מהם היו ברשימה לשחרור בעסקה. את חיי אלה, וחייהם של החיילים שנהרגו מאז בעזה במלחמה שצה"ל חשב שצריך לסיים מזמן, אפשר היה אולי להציל.
מנגד, לא ברור מה ישראל הרוויחה. אנשי נתניהו טוענים כי הוא הכפיל את מספר החטופים החיים שישוחררו, אך מהמסמכים עולה תמונה שונה לגמרי. המספר הוא זהה. בפועל ישראל היא שוויתרה על בידוק הפליטים שיחזרו צפונה דרך נצרים (זולת חברה חיצונית שתבדוק את כלי הרכב). ישראל הסכימה לנסיגה כמעט מכל שטחי הרצועה ולהתיישבות על הפרימטר, ואז קיבלה את דרישת חמאס להקטין אותו מ־1.4 ק"מ ל־700 מ', עם מעט חריגים.
גם בנושא שבלשכת נתניהו הלכו עליו ממש כקמפיין - ציר פילדלפי - יש בהסכם ויתורים מפליגים, למרות טענותיו של ראש הממשלה. לפי ההסכם, תהיה פריסה מחודשת בפילדלפי בכוחות מופחתים עד היום ה-42, ונסיגה מלאה מפילדלפי עד ליום ה-50.
במקביל, ישראל הסכימה להגדיל באופן דרמטי את מספר האסירים ואת רמת המפלצתיות שלהם. עוד קודם לכן סוכם כי עבור כל אחת מחמש החיילות ישוחררו 30 אסירי עולם, 150 בסך הכל. עכשיו עומדים לשחרר גם שלושה אסירי עולם על כל גבר מעל גיל 50 שישוחרר, ו-110 אסירים שנידונו למאסר עולם עבור תשעה גברים מתחת לגיל 50 המוגדרים חולים. ושוב: כל החטופים הללו צריכים להיות בבית, ובהקדם, וכולנו מייחלים לשובם; אבל במקביל, צריך גם לפזר את הספינים הממשלתיים מסביב לעסקה. בשורה התחתונה, בסך הכל ישראל עומדת לשחרר יותר ממחצית מאסירי העולם הביטחוניים שהיו בידה. בנוסף, ישראל תשחרר כאלף עצירים מהימים הראשונים של המלחמה שלא היו קשורים לטבח.

השאלה היא מה קורה בעוד שישה שבועות. "כולם מתעסקים בתהייה האם נתניהו יחזור להילחם כמו שהבטיח לקיצוניים בממשלתו, או ילך עד לעסקה השנייה והשלישית", אומר אדם מאחת מזרועות המודיעין. "אבל הפרסומים השגויים יצרו תמונה מסולפת, כאילו אחרי 42 יום ישראל או תחתום על הסכם השלב השני - או תחזור להילחם".
מה שאיש המודיעין מנסה לומר הוא שיש גם אפשרות שלישית. בניגוד לפרסומים, ההסכם לא קובע ששלב א' נגמר אחרי 42 יום אם לא הושגה עסקה. נהפוך הוא – הנספח קובע שהמשא ומתן ימשיך, כל עוד הוא ממשיך תימשך גם הפסקת האש, וכל מה שנקבע בעסקה הראשונה. המדינות המתווכות יעשו הכל כדי שהמשא ומתן יימשך עד שיגיע לעסקה.
מדובר בעסקה סבוכה מאוד, שהסיכוי שהדיונים על אודותיה יסתיימו תוך כמה שבועות הוא קלוש. "שני הצדדים מבינים זאת היטב", אומר גורם ישראלי, "ומכאן ההיערכות של צה"ל בפרימטר להישארות לזמן ארוך. הזמני יכול להפוך לקבוע".
ומה יהיה על החטופים שייוותרו מאחור אחרי שיסתיים החלק הראשון בעסקה?
הגורם משחרר אנחה כבדה. "הם, כמו בפעמים הקודמות, כרגיל, יהיו אלה שישלמו את המחיר".
לשכת ראש הממשלה לא הגיבה על רשימה ארוכה של שאלות הנוגעות לכתבה.