עמית סוסנה, ששוחררה משבי חמאס, נאמה הבוקר (יום רביעי) בבית הנשיא בירושלים, במהלך הקרנת הבכורה בישראל של הסרט ״זעקות ואז שתיקה״, שאירחה רעיית הנשיא מיכל הרצוג. עמית, שהעידה כי הותקפה מינית בשבי ארגון הטרור, הודתה בפתח דבריה לקהל שהגיע להקרנה, וליוצרות הסרט, המציג את הטרור המיני של המחבלים ב-7 באוקטובר. "אני כל כך אסירת תודה שכולכם עשיתם את המאמץ לבוא לכאן היום ולהביע את תמיכתכם והזדהותכם עם קורבנות הזוועות שבוצעו, ואשר, למרבה הצער, מבוצעות עד היום", אמרה.
עמית, שנחטפה ב-7 באוקטובר ושוחררה משבי חמאס אחרי 55 ימים ברצועת עזה, העידה בריאיון שהתפרסם בסוף חודש מרץ ב"ניו יורק טיימס" כי הותקפה מינית בשבי. "המחבל הגיע אליי, דחף את הנשק שלו לכיוון המצח שלי - והכה אותי. הוא גרר אותי לחדר הילדים, חדר מלא בפוסטרים של ילדים - ואז כיוון עליי את הרובה, והכריח אותי לבצע בו מעשה מיני", סיפרה אז לעיתון האמריקני. עמית היא החטופה הראשונה ששוחררה מהשבי ודיברה בפומבי על האלימות המינית שחוותה.
היום בבית הנשיא, עמית אמרה כי הסרט "זעקות ואז שתיקה", "פועל כקולם של אלה שנאלצו לשתוק לנצח. נכון להיום, אני למעשה אחד מהאנשים הבודדים שהתמזל מזלם לקבל את ההזדמנות לספר את הסיפור שלהם בעצמם, ואני מקווה שבקרוב מאוד ניצולים נוספים יוכלו לספר את סיפוריהם". היא תיארה כי "כשאני עומדת כאן היום, אני מבינה שוב כמה אני ברת מזל שאני עדיין בחיים, חופשיה, בטוחה ומוקפת באנשים שאני אוהבת ואוהבים אותי. אני מנסה להזכיר לעצמי בכל יום שיכולתי באותה קלות עדיין להיות שם, בשבי, או שיכולתי באותה קלות להיהרג, ושהסיפור שלי יסופר לכם על ידי אחרים, או שילך לאיבוד ולא יסופר מעולם".
עמית הדגישה את מצוקתם של החטופים שעדיין סובלים בשבי חמאס: "אנחנו יודעים עכשיו שכמה מהם נרצחו באכזריות על ידי המחבלים, אבל רובם עדיין בחיים היום, סופרים כל שנייה בכל יום, מתפללים שסבלם יסתיים סוף סוף ומדמיינים את הרגע שבו הם ישתחררו ויחזרו הביתה לחיבוק החם והבטוח של יקיריהם. היום אנו סופרים את המספר 215 - 215 ימים של אימה מוחלטת. למרות שאנשים יכולים להכיר ולהזדהות עם הקושי של להיות בשבי במשך זמן כה ארוך, אתה לא באמת יכול להבין, וזה כמעט בלתי אפשרי לנסות ולהסביר איך זה באמת מרגיש להיות מוחזק שם, אלא אם כן אתה חווה את זה ממקור ראשון. הנפש, הגוף והנשמה שלך נמצאים במצב מתמיד של טראומה, והאימה היא יותר ממה שכל בן אדם יכול לסבול".
"אתה מנסה לנתק את עצמך כדי להיות מסוגל להחזיק מעמד כי רק כך תוכל לשרוד מבלי לאבד את שפיותך. איכשהו הצלחתי להחזיק מעמד 55 ימים ארוכים. זה בלתי אפשרי עבורי לדמיין איך זה להיות שם 215 ימים, כשכל שנייה מרגישה כמו חיים שלמים, כשכל נשימה שאתה לוקח מרגישה כאילו היא יכולה להיות האחרונה שלך". עמית קראה ל"כל אדם עם מצפון ולב, ללא הבדל לאום או דת, לקרוא לשחרור המיידי של החטופים - לפני שיהיה מאוחר מדי - ולהגיד שמה שחמאס עשה ב-7 באוקטובר הוא פשוט לא מקובל. שום סכסוך לא יוכל להצדיק טבח, אונס וחטיפת אנשים חפים מפשע".
עמית התייחסה גם להפגנות שפרצו בשבועות האחרונים ברחבי קמפוסים בארה"ב ובאירופה, שבהן נשמעו לא רק התבטאויות אנטישמיות רבות, אלא גם גילויי תמיכה בחמאס ובחיזבאללה. "סטודנטים וסגל באוניברסיטאות ברחבי העולם מנסים להזדהות עם מחבלי החמאס, ואף מכחישים את הפשעים האכזריים שהם ביצעו. ברור שאנשים אלה לחלוטין אינם מודעים לאירועים שהתרחשו על ידי חמאס ב-7 באוקטובר. אני רוצה לומר להם, בבהירות ובקול רם, שהפשעים הרעים האלה אכן קרו: זה קרה לאנשים טובים ואדיבים שאני מכירה והכרתי, זה קרה לי, ואני נאלצת לשאת את הצלקות האלה כל חיי".
ברקע יום השואה שצוין ולקראת יום הזיכרון ויום העצמאות, עמית הוסיפה כי "דווקא השנה אני מבינה יותר מתמיד את המשמעות האמיתית של היום הזה. היום אני מבינה, יותר מבעבר, כמה חשוב שיש לנו צבא שמגן עלינו ואיך זה מרגיש להיות בלי הגנה וביטחון. כל הזמן שהייתי בשבי חלמתי וייחלתי לראות את חיילי צה"ל מגיעים להציל אותי. כמה התרגשתי ביום השחרור כששמעתי לראשונה את המילים 'עמית זה צה"ל, אנחנו מחכים לך'. כולנו מסכימים שאת האויב הזה מוכרחים לנצח, שאין מצב שהחמאס יוכל להמשיך לשלוט בעזה. אני חושבת שאין מי שמבין את זה יותר מהחטופים ומשפחותיהם,. אבל לפני הכול אנחנו חייבים לעשות כל שביכולתנו להביא את כולם הביתה, בהקדם האפשרי, לפני שיהיה מאוחר מדי.
"אם אנחנו לא נגן על עצמנו אף אחד אחר לא יעשה זאת ואנחנו חייבים להם את זה, חייבים את זה לעצמנו, כדי שכולנו נוכל להתחיל להחלים ביחד. הם רואים אותנו בזמן שהם שם, הם שומעים אותנו, אנחנו צריכים להיות חזקים בשבילם ולהראות להם שכולנו יחד, בהסכמה מלאה, עושים הכול להחזיר אותם. שזה הדבר החשוב ביותר. צריך לעשות הכול כדי להגיע לעסקה שתשיב את כולם אלינו עכשיו".