חיילים, קצינים, חברים וקרובים הגיעו לבית משפחת מויאל בדימונה כדי לנחם את המשפחה, אחרי שרב-נגד אורי מויאל בן ה-51 נדקר למוות בפיגוע.
מויאל אמנם הצליח לנטרל את המחבל בפיגוע בסניף ארומה בתחנת הדלק בבית קמה, אך המחבל דקר אותו - ואורי נפצע אנושות ובהמשך מת מפצעיו. אורי הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים, ואתמול הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בדימונה. "האור שבא ממך והאיר את המשפחה הלך, והשאיר אותנו בחושך", ספדה לו רעייתו ענבל.
מויאל היה מנהל עבודה במחלקת טכנולוגיה ואחזקה בבא"ח (בסיס האימונים החטיבתי) נח"ל. ענבל, שהכירה את אורי בגיל 13 ונישאה לו בגיל 19, סיפרה: "שעה לפני הפיגוע דיברנו. הוא היה שלושה שבועות בעוטף עזה. לידור (בנם של הזוג) בדיוק סיים מילואים בצפון ויצא הביתה. אורי אמר לי שזה היום האחרון שלו בעוטף. הוא לא סיפר לי שהוא נכנס לעזה, כי הוא ידע שסתם אדאג".
"אורי סיפר על הרבה אסונות קרובים אליו. כל פעם ש'הותר לפרסום' הוא היה מספר שהכיר אותם (את החללים). היו כל כך הרבה שמות שהכיר, כל כך הרבה מפקדים וחיילים". ענבל סיפרה כי חמש דקות לפני הפיגוע אורי שלח לבנו לידור, ששירת בנח"ל במילואים בצפון, הודעת וואטסאפ.
"הוא היה גאה לשים את המדים. הצבא היה האישה השנייה שלו. הוא היה אמור להשתחרר לפני שלוש שנים, וכל פעם רצה עוד שנה ועוד שנה. הוא אמר שיש לו עוד מה לתת, עם מוטיבציה של חייל בן 18. המלחמה הייתה לו קשה, אבל הוא לא הראה את זה".
ספיר, בתו של אורי, סיפרה על אביה: "הוא לא נתן לנו לרגע להרגיש שקשה, והיה עם חיוך על הפנים. דואג לחיילים ולתרומות. כל יום הוא התקשר אלינו ממקום אחר ומספר על מה שהוא עושה". ספיר אמרה כי אביה "האמין שיהיה טוב. העם שלנו חזק ונעבור את זה".
"אורי היה כולו טוב ורצה לעשות לכולם טוב, לחיילים ולאנשי קבע", סיפר ערן חמו. "עבדנו בנשקייה יחד ביום רביעי, והוא אמר שהוא נוסע לעוטף לקפל הכל. נגמר עזה. הבא"ח היה בעומס ובלחץ. היה לכולם קשה. איבדנו המון חברים. איבדנו מח"ט, את מג"ד הגדס"ר, חיילים. חיילים שהוא הכיר".
"היינו בהלוויה של המח"ט שטיינברג ואמרתי לאורי: אני לא עומד בזה. אני לא הולך להלוויות. הוא הלך לחלק מההלוויות, ולנחם. בהלוויה של רועי יוסף אורי שאל: עד מתי? הוא אמר שהלב נקרע. אין אחד שזה לא נגע בו. בסוף זה הגיע לחבר הכי טוב שלי".
