הרייבים חוזרים לקייב: "לשכוח מהמלחמה"
(רויטרס)
מסיבות לא מתחילות בדרך כלל כשה-DJ מגיע אליהן עם מדי צבא, אבל זו המציאות כיום בסצנת המוזיקה האלקטרונית של קייב, בירת אוקראינה, שאנשיה מנסים לשקם אותה כעת, אחרי יותר מחצי שנה של מלחמה בצבא הרוסי הפולש.
לפני הפלישה הרוסית ב-24 בפברואר זכתה קייב לפופולריות הולכת וגוברת באירופה בקרב בליינים המבקשים לרקוד במועדוני הלילה, ואלו כמובן פסקו לפעול בתחילת המלחמה, אז עוד ניסתה מוסקבה לכבוש את הבירה האוקראינית. אבל כבר זמן רב שזו רחוקה מאות קילומטרים ממוקדי הקרבות, ואט אט נראה שהעיר שבה לשגרה - וכך גם חיי הלילה שלה.
לאחת ממסיבות הרייב שחוזרות כעת לקייב הגיע במדי צבא ה-DJ ארתור באנגו בן ה-25, סטודנט לרפואת עיניים שהתנדב עם פרוץ המלחמה לצבא האוקראיני. בשיחה עם סוכנות הידיעות רויטרס אמר כי הוא שמח לנגן שם מוזיקה, כיוון שחלק מההכנסות של מסיבת הרייב ייתרמו לחיילים. "מרגע שהמצב בקייב נהיה רגוע יותר, מיד התחלנו לחשוב על איך לעזור לחברים שלנו עם מוזיקה. לאסוף תרומות ולסייע לאלו שבחזית", אמר לפני שפשט את מדיו ועטה בגדים אזרחיים.
קהל נלהב התאסף במסיבה הזו, שנערכה בשעות הצהריים ביום שבת האחרון בחצר של מפעל נטוש ברובע פודיל בקייב, שם שוכנים מפעלים נטושים רבים מהתקופה הסובייטית, אותם הסבו לצורכיהם אומנים ומוזיקאים. הרייב נערך לאור יום מסיבה פשוטה: בקייב עדיין חל עוצר מדי לילה, החל מהשעה 23:00. אבל האמרגן גריק פלדוב בן ה-34 סבור שלשינוי הזה יש דווקא יתרון. "אני אפילו אוהב יותר את המסיבות כשהן ביום, בגלל שהן עוסקות יותר כך במוזיקה, בתרבות ובשיח בין האנשים מאשר כשהן נערכות בלילה".
טכנו-תרפיה
אבל גם בקייב, שמהאזורים הסמוכים לה נסוגו הרוסים בסוף מרץ, המלחמה עדיין מראה את אותותיה ללא הרף. "אם יש אזעקה, אנחנו מכבים את המוזיקה והולכים למקלט הסמוך", אומר פלדוב. הוא מציין כי האירוע הראשון שארגן לאחר הפלישה הרוסית היה תערוכת אומנות בחודש מאי, אך מ"מסיבות של ממש" כלשונו הוא נמנע לערוך עד אמצע יוני. "בשלב הזה כבר נהיה ברור, לפחות עבורי, שאנשים צריכים את זה. שהם רוצים לשכוח מהמלחמה כשהם יכולים".
קהל הרוקדים, כ-100 איש שחלקם עטו בדים זוהרים, קפצו בהתלהבות על הרחבה וניסו לשכוח מעט מזוועות המלחמה. "אני חושבת שזה נותן לאנשים שעברו חוויות טרגיות מאוד תחושה מסוימת של חופש, תחושה שהחיים בעצם ממשיכים ושהם יהיו יפים", אמרה אחת המבלות, אנסטסיה לוקושינה בת ה-21. עבור אחרים, לקצב הבלתי מתפשר של המוזיקה האלקטרונית יש גם סגולות תרפיסטיות. "אם אשב בבית, לכעס ולשליליות שלי לא יהיה שום מקום ללכת", אומרת אולכסנדרה פשביטקובסקה, טכנאית IT בת 31.
אבל גם במסיבה הזו הייתה המלחמה נוכחת בסופו של דבר: הערב הגיע לשיאו כאשר אל רחבת הריקודים הושלכה חבית אדומה שעליה צוירו דגלים רוסיים ומגדלי הקרמלין, והקהל הכה אותה נמרצות בבעיטות ובאלות.
כמו בשאר אוקראינה, גם אלו שנמנים עם סצנת הרייב של קייב חוו אובדן רב במלחמה. לאלו שרוקדים במסיבות יש שלל סיפורים על חברים שנלחמים או מתנדבים בחזית, ושחלקם לא חזרו. האמרגן פלדוב נזכר בחוויה סוריאליסטית למדי, שבה ניגן כ-DJ בהלווייתו של חבר שנהרג מרסיס בעת שפינה אזרחים תחת אש. אותו חבר רצה שיזכרו אותו בחגיגיות, ולא בטקס מסורתי ומלנכולי. "ניגנתי מוזיקה קצבית למדי, אבל התמונות שלו היו בכל מקום מסביבי. אתה נזכר בחוויות עמו, ואתה רואה את הקרובים שלו. הדיסוננס הזה היה החוויה המוזרה ביותר בחיי".
פלדוב מקווה שהנזק שגרמה המלחמה לעולם חיי הלילה בקייב לא תהיה בלתי-הפיכה. "אני חושב שכשננצח, קייב תזנק לשמיים כמו טיל. אם כי אולי זו לא האנלוגיה הטובה ביותר כרגע".
