הימים הנוראים בפתח ועבור המפלגות החרדיות זוהי עת מצוינת לחשבון נפש. אחרי כל הצבעה שבה מצליחה האופוזיציה להפיל הצעת חוק של הממשלה מכריזים חבריהן שהדבר נעשה "בסיעתא דשמיא", ולכן יום הכיפורים הוא הזדמנות פורמלית לברר מדוע השמיים לא סייעו להם בתקופה הזו של משבר פוליטי ותדמיתי קשה: כיצד נותקו המפלגות החרדיות ממקורות הכוח והממון, וגם פגעו בהתנהלותן בציבור המצביעים שלהן, שחזר והפך כה מושמץ בתקופת הקורונה והפלונטר הפוליטי?
מי שהיה יכול לסייע במציאת הסבר למצב שאליו הגיעו הפוליטיקאים החרדים הוא פרופ' ישעיהו ליבוביץ המנוח, שהיה מדען ופילוסוף וגם דתי אורתודוקסי, שהקפיד להזהיר מהשילוב של דת ופוליטיקה. במאמר משנת 1954 הוא כתב: "הביסוס הדתי לדרישת הפרדת דת ומדינה: שלא תוסיף היהדות לשמש אמצעי-עזר לסיפוק צרכים פוליטיים של המדינה".
ליבוביץ טען שהשותפות של המפלגות החרדיות במערכת הפוליטית מזיקה לתפישה הפילוסופית של היהדות, וכחברות בממשלה יש להן אחריות לכל ההחלטות שפוגעות בערכי היהדות. למשל פעילות ומסחר בשבת אבל לא רק. לימים נהגה יהדות התורה להתחכם, באמצעות מינוי סגני שרים בלבד, אבל בעקבות התנגדות בג"ץ החלו חבריה לשמש כשרים מלא-מלא.
הפוליטיקה החרדית גרמה במקביל גם לשבר עם הציבור החילוני, בעיקר על רקע פעילותה הנמרצת להתחמקות משירות צבאי. עסקניה גילו את הכוח האלקטורלי הטמון באברכים לכל החיים, שעומדים לרשותם בהצבעה בקלפיות – כ-160 אלף איש ששווים יותר מארבעה מנדטים. אין שום הסבר אחר, הלכתי ומוסרי, להשתמטותו של הציבור הזה, שבכל מדינה אחרת ממלא את חובותיו האזרחיות.
כל עוד ישבו בקואליציה והיוו את שלדת המגן של שלטון נתניהו, הם הרשו לעצמם לצפצף על דעת הקהל החילונית. היה מצופה מהם, עכשיו באופוזיציה, להציג לפחות למראית עין תרבות אחרת
יש להם, לפוליטיקאים החרדים, גם אחריות לפגיעה ישירה בציבור שלהם. סעיף "תורתו אומנותו", שלא מאפשר ללומדים בישיבות לעבוד במקביל, הביא לכך שהם הפכו לציבור העני בישראל, שפיתח תלות בלתי פתירה במערכת הרווחה ובקבלת תרומות.
מלבד הפגיעה החומרית, הפוליטיקה החרדית גרמה נזק תדמיתי לעולם התורה. במקום לעסוק בנושאים ערכיים מוסריים שיכולים לשמש דוגמה ומופת לאחרים, השרים והח"כים שלה מנציחים את דימויו של החרדי כמשתמט, סחטן ובריוני. הם עצמם, בלשונם הפרועה וגסת הרוח - כלפי להט"ב, פמיניזם או כאלה שמעזים להקים ממשלה בלי נתניהו - משמשים דוגמה רעה להתנהלות של שליחי ציבור.
גרסת גפני לאהבת לרעך כמול: "רוצח"
(צילום: ערוץ כנסת)
היומון החרדי "המבשר", שהחל להופיע ב-2009 ביוזמתו של ח"כ מאיר פרוש, כתב בגיליונו הראשון: "מול כלי התקשורת המפותחים והמשוכללים הנמצאים בצד השני, מול גל המידע והאינפורמציה הבלתי מבוקרת הזורם באשדות אדירים מכל עבר, שומה עלינו לדאוג לקיומם של כלי תקשורת הנאמנים לה' ולתורתו, שיספקו את הצורך במידע חדשותי וקהילתי לציבור הנזקק לכך, באופן ראוי, רהוט, נקי ומכובד".
זה כמובן לא מונע מהעסקנים החרדים לגדף פוליטיקאים אחרים, בלי לחשוש שהדבר עלול לפגוע בנפשם הרכה של בני נוער חילוניים. המעבר לאופוזיציה של ש"ס ויהדות התורה הפשיט אותן מכל מחלצות הלשון המנומסות והן הפכו לגורם הקיצוני ביותר בכנסת בשפתן המשולחת. ח"כ משה גפני אמר: "אלה שמתים עכשיו מהקורונה זה (בגלל) נפתלי בנט. הוא הרוצח שלהם". אריה דרעי קם ממושבו בכנסת, בהזדמנות אחרת, וצרח לעבר בנט: "אתה שקרן אתה משקר. אתה בשביל להיות ראש ממשלה עשית הכול".
לא נזכיר כאן לדרעי את ההיסטוריה המפוקפקת שלו, וממילא, במלחמה כמו במלחמה ובפוליטיקה כמו בפוליטיקה, כולם משתכשכים באמבטיית הבוץ ומתיזים רפש אחד על השני. כמו שאמר יצחק רבין: "בכל קואליציה יש גם קצת גועליציה", ובאופוזיציה, כנראה, על אחת כמה וכמה. ובכל זאת, מדובר באנשים מאמינים שמבססים את הצידוק לקיומם בצורך לכבד את הזולת.
ד''ר ברוך לשםכאשר הלל הזקן התבקש להסביר לגר את כל התורה על רגל אחת הוא אמר: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". הפוליטיקאים החרדים בישראל פוסחים על העיקרון הזה בלי למצמץ. כל עוד ישבו ליצמן, דרעי וחבריהם בקואליציה והיוו את שלדת המגן של שלטון בנימין נתניהו, הם הרשו לעצמם לצפצף על דעת הקהל החילונית. היה מצופה מהם, עכשיו באופוזיציה, לעטות מעט ענווה ולהציג, לפחות למראית עין, תרבות אחרת של דיונים בכנסת והתנהלות פוליטית.
הרי כיום הם זקוקים באופן נואש ליחסי ציבור טובים יותר אצל הציבור הרחב, כדי לנסות לשמר חלק מהישגיהם בעבר. כדאי שיאמצו, ראשית לכל, את העיקרון שהם נוקטים לגבי הציבור שלהם: "לדבר באופן ראוי, רהוט, נקי ומכובד". אולי עוד חומר למחשבה לקראת תפילות הימים הנוראים לגבי מה שעוללה הפוליטיקה לחרדים.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
