"יום שחור" - האמנם? בבוקר שאחרי ביטול עילת הסבירות שערי העיתונים המרכזיים נצבעו בשחור, בעקבות מודעה של מחאת ההייטק - ולא רק תומכי המהפכה המשפטית לא אהבו את אותה מודעה, שבחלקה התחתון נכתב "יום שחור לדמוקרטיה הישראלית".
רבים מיוצאי אתיופיה נפגעו מכך - הן מהצבע והן מהשימוש במילה שחור לתיאור דבר שלילי. "זה שימוש פסול, וכבר שנים אני מדברת על הנושא הזה", אמרה אתמול (שלישי) זוהר דמסה בלאו (38), פעילה חברתית ממוצא אתיופי מרמלה. אז מאיפה החל הנוהג לתאר דברים שליליים כ"שחורים", ומהן ההשלכות שלו?
לדברי בלאו, "כל עוד אנחנו האתיופים נחשבים כ'שחורים' בתוך החברה - להשתמש במילה 'שחור' כדבר שלילי זה פסול. זה עניין של שינוי שפה. כמו שמרב מיכאלי מדברת גם לנשים וגם לגברים – גם פה צריך לפעול באותו האופן. חייבים להפסיק להשתמש במילה 'שחור' כמילת גנאי, להפסיק לתאר דברים כמו אבל וחורבן בצבע הזה. השימוש במילה 'שחור' כדבר שלילי יוצר חוסר ביטחון בקרב ילדים וילדות".
"אתיופים נמצאים גם ככה במשבר זהות, אני כאישה שחורה מרגישה כ'חשודה טבעית'. אלה מילים של מפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך", היא אומרת ומזכירה את אמירתו מעוררת המחלוקת של אלשיך ב-2016. "אנשים שחורים חושבים לעצמם - 'אני כל הזמן נחשב רע? הרי שחור זה צבע רע'. יש אנשים מתוך הקהילה שגם הפנימו את הדיכוי הזה. צריך לשנות ולהעלות מודעות".
לדברי בלאו, כאב לה לראות את המודעות השחורות: "ברור שעצוב וכואב לי, וזה שוחק אותי להסביר כל פעם מחדש, אבל זה לא שובר אותי ומרסק אותי כמו שהיה פעם. עברתי עם עצמי תהליך של אהבה עצמית וקבלה עצמית. אני מנסה לייצר לילדים שלי נקודת פתיחה יותר טובה. אם מישהו יקרא את המילים האלה וזה יזיז לו משהו בראש - עשיתי את שלי".
כבר יותר מחצי שנה שמובילי המחאה מזהירים שהמהפכה המשפטית תפגע בזכויות אדם, ובפרט של אוכלוסיות חלשות ומיעוטים, אבל לטענת כמה מיוצאי אתיופיה, אותן מודעות והכיתוב עליהן גרמו דווקא לאפקט ההפוך מבחינתם.
צהיי הגוס (26) שיתפה בחווייתה סביב המודעות בעיתונים: "לא, זה לא יום שחור וגם לא תקופה שחורה או רגע שחור בהיסטוריה - זה אולי יום מפחיד או תקופה רעה ורגע מכונן בהיסטוריה. למה? כי שפה היא מרכיב משמעותי באופן שבו אנו פועלים ומתנהלים, היא מעצבת את ההכרה שלנו ומסייעת לנו לסדר את העולם. אל תנסו 'לאלף' אותי ולהגיד לי שזה לא אותו הדבר, כי לא חסרים אירועים בהיסטוריה שמבטאים את האופן בו השפה יכולה להוות כלי דיכוי והשפלה".
הגוס הוסיפה: "כשאתם משתמשים במילה 'שחור' כדי לבטא רוע או שליליות בעולם, זה לא מסתכם רק בתיאור של חפצים וחוויות - זה גם משליך על מציאות חיים של בני אדם. בני אדם שהופכים על לא עוול בכפם להיות החשודים והאשמים והמידיים. ילדים וילדות, נערים ונערות שחווים גם הם את התהליך המחשבתי הזה מהסביבה שמקיפה אותם ונאלצים לחשוד בעצמם וביכולות שלהם, ותוהים האם עצם היותם שחורים או שחורות הופך אותם לפחות ראויים, פחות אינטליגנטיות, פחות יפים, פחות ביקורתיות".
ח"כ פנינה תמנו שטה מהמחנה הממלכתי אמרה כי "מוטב שכל מי שקובע דעת קהל, עיתונאים ופלטפורמות ציבוריות, יגלו יותר מודעות והבנה לכך שהשימוש במילה 'שחור' בקונוטציה שלילית וקשה - יש בה יכולת לייצר מציאות שלילית כלפי הצבע כשלעצמו, אך גם כלפי אנשים שחורים. לצערנו הרב, ניתן לראות שאנשים שחורים לאורך ההיסטוריה סבלו מתיוג שלילי, מפרופיילינג, מדעות קדומות ואף מאלימות. ללא ספק ניתן לראות שבישראל יש מודעות נמוכה לנושא. נעשה שימוש וצימוד למילה שחור באופן שלילי, ואם נשווה לארה"ב - אני משערת ששם לעולם לא נראה שערי העיתונים כשעליהם כתוב 'It’s A black day'".
אז מתי נדבק לצבע השחור משמעות שלילית? במקרא למשל אין כל הצמדה כזאת, ושחור מוזכר רק כצבע של שיער ועור, ללא כל תכונה שדבוקה לו. אך בעולם המערבי הטענה הרווחת היא שהצבע שחור מעורר תחושות שליליות, משום שהוא הצבע הכהה ביותר ומסמל חושך - היעדר כל אור - אל מול הלבן. סביב החושך נלוות תחושות של פחד, ומכאן הדרך להדביק לו קונוטציה שמסמלת אפלה ורוע – קצרה.
פרופ' עירן הלפרין, חוקר גזענות במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, הוסיף: "זה ברור שאנשים עושים חיבורים, והמוח שלנו עושה חיבורים בצורה מאוד מהירה. גם אם אין כוונת זדון, כשאנחנו מייחסים ייחוסים שליליים לאיזשהו סמל - במקרה הזה צבע - אותו סמל מתקשר לאנשים בראש כלפי קבוצה מסוימת".
הבלשן ד"ר רוביק רוזנטל פתח את אחד ממאמריו בציטוט של נשיא זימבבואה בעבר, הרודן רוברט מוגאבה: "הגזענות לא תעבור מן העולם כל עוד הצבע השחור יסמל מזל רע והצבע הלבן יסמל את השלום. הגזענות לא תודבר כל עוד אנשים ילבשו שחורים בלוויה ובגדי לבן בחתונה. הגזענות לא תסתיים כל עוד מי שאינו משלם מיסים יירשם ברשימות שחורות. אפילו כשאנו משחקים סנוקר, אינך מנצח עד שהכדור הלבן לא ידחוף את הכדור השחור אל החור שבשולחן. אבל לי לא אכפת, כל עוד אני מקנח בנייר טואלט לבן את ישבני השחור".