בשבוע שעבר פורסם כי ישראל צפויה לאשר באופן רשמי את קידום בנייתן של 4,000 יחידות דיור עבור מתנחלים ישראלים בגדה המערבית. למחרת מיהרה ארה"ב לגנות את המהלך וחזרה על כך שהיא "מתנגדת בתוקף להרחבת ההתנחלויות". לידיעת החברים בוושינגטון, מדובר בטיפה בים.
בחמש השנים האחרונות סייעה ישראל בהקמת יותר מ-35 "התנחלויות בודדים" המשמשות כחוות צאן. באמצעות הקצאת אדמות, מענקים כספיים, חיבור לתשתיות וכמובן הגנה צבאית, כמה עשרות מתנחלים השתלטו על יותר מ-100 אלף דונם בשטחים הכבושים.
איך לא שמעתם על כך? כיוון שמחשש מהלחץ הבינלאומי, חוות הצאן הוקמו ללא החלטת ממשלה רשמית. הן הוקמו גם ללא היתרי בנייה, אבל זו כבר פרקטיקה מוכרת אצל המתנחלים בגדה המערבית. וכמובן, כמו כל שאר ההתנחלויות והמאחזים, החוות נבנו בניגוד לחוק הבינלאומי.
אם לא די בכך, חלק מהחוות החדשות מהוות מוקד לאלימות של מתנחלים נגד פלסטינים. על מנת לדחוק את קהילות הצאן והחקלאים הפלסטינים מאדמותיהם, יש מתנחלים שתוקפים אותם, מאיימים עליהם ואף פולשים לבתיהם הפרטיים. חלקם נעזרים בטרקטורונים, רחפנים וכלבי תקיפה ובאמצעותם הורגים בעלי חיים, משחיתים רכוש, פוגעים ביבולים חקלאיים ומשתלטים על מקורות מים. אלימות זו מקבלת הלכה למעשה את ברכת הדרך מצד ישראל, אם על ידי סיוע בפועל של חיילים ואם באמצעות אי-אכיפת החוק על ידי הרשויות.
מעבר לפגיעה היומיומית הקשה בגופם וברכושם של פלסטינים בגדה המערבית, הקמת חוות הצאן נועדה ליצור שינוי משמעותי וארוך טווח בשטחים, ולהביא לצמצום מרחב המחייה של הפלסטינים תוך פגיעה קשה בזכויות האדם שלהם.
(צילום: שמוליק דודפור)
חשוב להבהיר שלא מדובר בנבואת זעם מופרכת, אלא בהסקה היסטורית, מאחר שתוכנית דומה שימשה את ישראל להשתלטות על אדמות פלסטיניות כבר לפני 41 שנים. במאי 1981 פנה אורי אריאל, אז יו"ר צוות ההתיישבות של אמנה (תנועת ההתנחלות של גוש אמונים), לשר החקלאות אריאל שרון בבקשה לקבל הקצאה של אדמות ותקציב למרעה בגדה המערבית. שרון ראה כי טוב, גייס לטובת העניין את הקרן הקיימת לישראל ואת פרקליטות המדינה, והפרויקט יצא לדרך. תוך כמה חודשים אישרה ממשלת ישראל תוכנית להקצאת כמה מאות אלפי דונמים בשטחים הכבושים כשטחי מרעה למתנחלים, בתקצוב של 260 מיליון שקל.
לא ברור כמה עיזים וכבשים, אם בכלל, מצאו את עצמן עוברות את הקו הירוק ורועות בשדות זרים. מה שכן ברור הוא שעל אותם שטחים שהוכרזו כשטחי מרעה בגדה המערבית נבנו בשנים שלאחר מכן מאות ואלפי בתים בהתנחלויות ובמאחזים. עדרי הצאן היו רק תירוץ להרחבת הפרויקט הקולוניאליסטי.
זיו שטהל41 שנים חלפו והשיטה מחדשת את ימיה. האסטרטגיה הישראלית המסורתית של "מקסימום שטח – מינימום ערבים" נותרה בעינה, אך שודרגה ל"מקסימום שטח (באמצעות) מינימום מתנחלים". שוב חברו להם ממשלת ישראל, אמנה, החטיבה להתיישבות וקק"ל, שוב מיליונים מכיסו של משלם המסים, ושוב הקצאה של שטחי מרעה למתנחלים, במטרה מוצהרת להשתלט על מאות אלפי דונמים של אדמות פלסטיניות.
4,000 יחידות הדיור בהתנחלויות הן אצבע בעין. אבל האלימות האמיתית, הן הפיסית והן המדינית, מתרחשת בשטח. שם, מתחת לרדאר האמריקני ובאמצעות חוות צאן פשוטות, ישראל מעצבת מחדש את מפת ההתנחלות הישראלית בגדה המערבית. מדיניותה זו פוגעת באופן קשה ונרחב בזכויות האדם של הפלסטינים ועלולה להוביל לגירוש על בסיס אתני ונישול של קהילות רבות מהאדמות שלהן. כפי שנוכחנו השבוע, בסוף היא גם תקבל את ההכשר של בג"ץ.
- יונתן קנוניץ' הוא חוקר בארגון "יש דין" ומחבר הדו"ח "רועים בשדות זרים – חוות צאן של מתנחלים ישראלים בגדה המערבית והפגיעה שלהן בזכויות האדם של הפלסטינים". זיו שטהל היא מנכ"לית "יש דין"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
