ה"ניו יורק טיימס" פרסם בימים האחרונים עדויות של עשרות רופאים אמריקנים שהגיעו להתנדב בלחימה ברצועת עזה, לפיהן הם ראו במו עיניהם ילדים שנורו בראש ובחזה - במה שהיה לטענתם ירי מכוון. המאמר עורר סערה ציבורית בשל הטענות המופיעות בו - ובעיתון האמריקני גיבו אותו היום (רביעי) ואמרו כי החומר עבר בדיקה קפדנית לפני פרסומו. אזהרה: הכתבה מכילה צילומים שעשויים להיות קשים.
אחת העדויות המרכזיות במאמר מגיעה מהכותב, ד”ר פירוז סידווה, מומחה לכירורגיה דחופה מקליפורניה, שהגיע לעזה בחודש מרץ האחרון והיה עד לדבריו לפציעות הקשות של ילדים בעזה. ד"ר סידווה, יחד עם צוותים רפואיים נוספים, ציין כי המקרים החוזרים ונשנים של פגיעות ירי בילדים נראים כפעולות מכוונות, ואף ציין בתחילה כי חשב שמדובר במעשים של "חייל סדיסטי במיוחד". עם זאת, לדבריו, כאשר שמע עדויות דומות מרופאים נוספים, הבין שמדובר בתופעה רחבה יותר.
בעקבות פרסום המאמר, עלו טענות לפברוק הצילומים שהוצגו בו, כולל שלוש סריקות CT של ילדים שנורו בראשם, מה שהוביל לביקורת חריפה מצד גורמי הסברה, שטענו כי התמונות מפוברקות והמידע שמוצג במאמר שגוי ומטעה. המקטרגים האשימו את ה"טיימס" בעלילת דם, ובשימוש בראיות לא מהימנות לצורך יצירת נרטיב מגמתי.
בתגובה להאשמות הללו, פרסם העיתון הודעה רשמית מאת קתלין קינגסברי, עורכת מדור הדעות של ה"ניו יורק טיימס", שטענה כי כל החומר שפורסם עבר בדיקה קפדנית לפני הפרסום. לטענת קינגסברי, עדויותיהם של 65 אנשי מקצוע רפואיים אומתו על ידי צוות העיתון, כולל 160 תמונות וסרטוני וידאו שתומכים במידע שהוצג במאמר. קינגסברי הוסיפה כי הוצגו גם חוות דעת של מומחים בלתי תלויים שהתייחסו לתקפות הצילומים ולמקרים שתועדו, ומאמתים כי התמונות הן אכן של ילדים שנפגעו מירי ישיר.
קינגסברי הבהירה שהעיתון עומד מאחורי המאמר ועורכיו גאים במחקר שנעשה לצורך הכנתו. לדבריה, חלק מהתמונות שנבדקו לא פורסמו בעיתון עקב חומרתן הגרפית והקשה. "ההחלטה לא לפרסם צילומים מסוימים נבעה מרצון להגן על הקוראים מפני תוכן קשה מדי, אך אנחנו מחזיקים בידינו הוכחות חותכות לגבי תקפות המידע שהוצג", אמרה.
המאמר המורחב של ד"ר סידווה פורסם בשבוע שעבר. הוא שיתף בו תובנות וציטוטים משיחות עם 64 אנשי רפואה אמריקנים שהתנדבו לעבוד בעזה במהלך הלחימה. הרופאים תיארו מקרי תת-תזונה חמורים בקרב ילדים שהובילו למוות ואף נטיות אובדניות, אך הנושא שכאמור עורר הכי האבה תגובות היה טענתם של 44 מהאנשים – כולל ד״ר סידווה עצמו – שראו ילדים קטנים שנורו בראשם או בחזה.
במאמר נכללו צילומי רנטגן שהתקבלו מרופאה שעבדה בחאן יונס, בהם מוצגים כדורים שחדרו לראשי גופות, אשר נטען שהן של ילדים. עם זאת, כמה גורמים ערערו על אמינות הצילומים ועל ההאשמות הנלוות אליהם. קצין משטרה בארצות הברית ניתח את המאפיינים הבליסטיים של כלי הנשק המדובר וטען כי בהתבסס על מהירות הקליע, הכדור היה חייב לחדור לחלוטין את גולגולת הילד, ולא להישאר בגוף כפי שהוצג בצילומים. בנוסף, הוא הביע ספק בנוגע לתקופת שהותה של הרופאה בחאן יונס, בשל פעילות צה"ל האינטנסיבית באזור באותה תקופה.
רדיולוגים נוספים הביעו ספקות לגבי הממצאים שלדבריהם לא הראו סימנים שמאפיינים פגיעות מירי במהירות גבוהה, כמו שברים בעצמות או קרעים ברקמות, מה שמעורר שאלות בנוגע לתקפות הטענות. מומחים לבליסטיקה טענו גם הם כי הפגיעות המוצגות בצילומים לא תואמות פגיעות שנגרמות מכלי נשק בהם צה"ל משתמש. לדברי המומחים, כדורי 5.56 מ"מ שנורים מכלי נשק כמו M-16 או תבור גורמים לנזקים חמורים יותר, שכוללים יצירת פצע יציאה רחב - דבר שלא מופיע בצילומים שהוצגו במאמר.
בתגובה לביקורת, ד"ר סידווה טען כי הוא והצוותים הרפואיים האחרים ראו את הפגיעות במו עיניהם, ושלילת עדויותיהם מעוררת חשש כי מדובר בניסיון להסתיר את המציאות הקשה שתיארו. לדבריו, לא סביר שכל כך הרבה רופאים ואחיות, שבאו ממקומות שונים ללא קשרים ביניהם, ימציאו עדויות שכאלה במשותף.
