"נלחמים על הבית": עשרות תושבים מהצפון שפונו מבתיהם באוקטובר הפגינו הערב (חמישי) בצומת לב המפרץ בחיפה, ודרשו מהמדינה לדאוג לביטחונם ולביטחון יישוביהם. המפגינים סיפרו על הקושי הרב בכך שהם מנותקים מבתיהם ומשגרת החיים הרגילה שלהם כבר כמעט שנה: "הסיום לא נראה באופק. מספרים לנו סיפורים, אבל אנחנו כבר לא קונים את כל מה שאומרים לנו".
מחאת המפונים בירושלים ובחיפה
(צילום: אלעד גרשגורן / גיל יוחנן )
דותן אטדגי מהישוב שלומי שבגליל המערבי אמר כי "אתמול שר הביטחון גלנט נאם ואמר שהם הרחיקו את כוח רדואן של חיזבאללה מהגבול. ואני שואל, על מי אתם עובדים? אין לנו שום כוונה לחזור הביתה ולמצוא יום אחד את מחבלי חיזבאללה בבתים שלנו, כמו שקרה לתושבי הדרום".
משפחת אטדגי מפונה מביתה מאז 16 באוקטובר. לדותן ולאשתו שלושה ילדים - אחד בן 19 ותאומים בני 17, תלמידי כיתה י"א. "עד תחילת חודש מאי היינו מפונים במלון בירושלים", סיפר דותן. "כעת אנחנו שוכרים יחידת דיור בנהריה. זו שנה קריטית לילדים מבחינת מבחני הבגרות. הם נכנסו לבית ספר חדש בגימנסיה בירושלים, אבל זה לא עבד ונאלצנו לחזור לצפון".
תושבי הגליל לא מתביישים להשתמש במילה "זעקה". "אנחנו זועקים, יש את התחושה שלא מקשיבים לנו. כבר שבעה-שמונה חודשים שיורים על הבתים שלנו והסיום לא נראה באופק", הם אמרו. דותן הבהיר כי "אני אישית לא אחזור לשלומי אם יהיה הסכם דיפלומטי ויספרו לנו שחיזבאללה מורתעים ושהכול בסדר, כמו שאמרו על חמאס. עד 7 באוקטובר סמכנו על הצבא בעיניים עצומות. אנחנו עדיין סומכים על הצבא, אבל גם התפכחנו ואנחנו יותר חשדניים, שואלים שאלות. אנחנו לא מוכנים לקבל את כל מה שאומרים לנו".
הוא הוסיף: "הקושי לא להיות בבית מטלטל, זה על סף שיגעון. יש אנשים שמתפרקים, זוגות שמתגרשים ועוברים טלטלות אמיתיות. ילדים שלא הולכים חודשים למוסדות החינוך. גם מי שהולך לא לומד, כי המסגרות שנתנו להם הן לא באמת אמיתיות. מתחילים בתשע בבוקר ומסיימים באחת. כל בתי הספר שהקימו בירושלים ובמקומות נוספים, זה יותר משמורת על הילדים - אבל זה לא ללמוד. זה לא רציני. זה דור שקיבל סטירה כבר בתקופת הקורונה. גם אז הוא בקושי למד, וכעת כבר קרוב לשנה הוא מורחק מהבית ולא לומד, מה ייצא מהם? קשה להם ללמוד. אי אפשר ללמוד בחדר במלון. הם מרגישים שהם בסוג של חופש".
גם בירושלים התקיימה מחאה דומה של עשרות מתושבי הצפון שפונו לבירה. ריטה בן יאיר, תושבת שלומי, סיפרה: ״שבעה חודשים שאנחנו בבתי מלון. הרבה תושבים כאן משלומי, יש לנו תושבים מאביבים ומקריית שמונה, כולנו עקורים מהבית. זו הפעם הראשונה שיצאנו החוצה לזעוק בזעקה גדולה את הכאב שלנו והתסכול הימיומי שמשפחות חשות. אשמח שכמה שיותר אנשים ייחשפו לכאב שלנו. אנחנו לא מוכנים לחזור לצפון עם הסכמים. זה לא עניין פוליטי, זה נטו לביטחון שלנו לחזור לבית ולא לחזור ל-7 באוקטובר".
