קרוביהם של לואיס הר ופרננדו מרמן עדיין לא מעכלים את העובדה ש-130 ימים אחרי טבח 7 באוקטובר, התאריך הארור שבו נחטפו חמישה מבני המשפחה, הם שוב כולם יחד. נטלי אפגן, בתו של לואיס, סיפרה הבוקר (שלישי) על היממה שעברה עליהם: "אבא לא ישן כל הלילה, לוקח גם להם זמן והם עדיין בבדיקות. הוא מאוד שמח לפגוש את כולם, את המשפחה, הנכדים".
לדבריה, במהלך ימי השבי לא היו מודעים למה שקרה בישראל מאז 7 באוקטובר, מלבד לוחמה פסיכולוגית שהפעילו עליהם שוביהם המחבלים. "אנחנו עדיין בהלם מכל מה שקרה. האמת שעדיין לא עיכלנו. יש המון התלהבות, אך יחד עם זאת יש הרבה דברים שהוא צריך להתמודד איתם עכשיו. זה לא פשוט, אבל הוא יעבור את זה", אמרה בריאיון לאולפן ynet.
"לואיס נשבר, ואז הגיע החילוץ"
נטלי תיארה את התחושה הקשה שחווה אביה בשבי, בימים שלפני החילוץ, אותה לא חלק עם פרננדו. "הם האמינו שהם ישוחררו, אבל בדיוק באותו לילה אבא שלי נשבר. בדיוק לפני החילוץ, והוא לא רצה שפרננדו יראה את זה. הוא הרגיש שכבר זהו. התחיל לחשוב על כולנו, היו לו הרבה ימים כאלה, אבל שלשום זה היה באמת שיברון כזה, עד כדי כך שהוא לא רצה שפרננדו יראה שהוא בוכה כי הוא מאוד ניסה לחזק אותו כל הזמן".
לטענתה, ההתמודדות של פרננדו עם השבי הייתה מורכבת יותר. "היו הרבה רגעים של התמודדות מולו. הוא האמין כל הזמן ש'זהו', ש'עוד שנייה אנחנו מתים' ו'עוד שנייה אנחנו לא נהיה פה ולא נראה את המשפחה'. זה מאוד קשה". ודווקא אז, בנקודת השפל, נראה האור בקצה. "הם ממש לא הבינו בהתחלה מה קורה כי זה היה מתוך שינה", סיפרה נטלי על החילוץ מנקודת מבטם, "וזה היה נורא מהיר והם הבינו מאוד מהר שזה כוחותינו והם בידיים טובות".
במהלך ימי השבי איבדו השניים משקל רב. בני המשפחה של השניים סיפרו שאכלו בשבי בעיקר פיתות וגבינת לבנה, והוסיפו כי "במשך ימים הם היו רעבים". אך לא רק תזונתם נפגעה. נטלי מספרת בנוגע לאביה כי גם שמיעתו נפגעה: "הוא לא שמע כל כך טוב והיינו צריכים לדבר קצת יותר חזק, אבל זה לא משהו שהוא ממש קיצוני. שאר הדברים הוא בבדיקות, הוא בטיפולים".
לואיס מחכה להכין אסאדו למחלצים
לואיס ופרננדו סיפרו למשפחתם על האופן שבו טופלו ברגישות על ידי הלוחמים המחלצים. "אין מילים. כל אחד ואחד שם פשוט בא וחיבק והיה שם פשוט הכי שאפשר מבחינת החום והאהבה שהם היו צריכים לקבל ולהרגיש באותו רגע", תיארה נטלי.
כעת, הם רוצים לגמול להם, ולואיס - שמבשל לא רע - כבר חושב כיצד. בתו אמרה בריאיון כי "אנחנו חושבים על משהו כדי להודות לכולם, כי זה פשוט כולם היו מדהימים ואנחנו לא מפסיקים להודות על מה שהיה ואנחנו כל כך שמחים שכולם חיים. יש תוכניות לאסאדו, מסיבה, כל מה שבא".
במשפחה מבהירים בכל ריאיון לתקשורת כי אמנם השמחה שלהם גדולה, אך אסור לשכוח שבעזה מוחזקים גם כעת 134 חטופים: "אני חייבת לציין שאנחנו גם מאוד מחכים לכל החטופים. אנחנו לא שוכחים ואנחנו לא מפסיקים, לא מפסיקים לחשוב על כולם".
לדברי נטלי, משפחות החטופים הפכו משפחה אחת גדולה ב-130 הימים האחרונים. "אני מכירה שם המון אנשים, המון משפחות ואני רוצה להגיד לכל המשפחות ששומעות אותי ולכל ישראל ולכולם, אנחנו לא נעצור עד שאחרון החטופים יחזור. אנחנו ממשיכים איתם במאבק, אנחנו לא עוצרים".
רגעי החילוץ המרגשים
(צילום: דובר צה"ל)
גם מעיין סיגל-קורן, בתה של קלרה מרמן אחותו של פרננדו, שיתפה את ynet בחוויות מהיממה הראשונה בישראל. פרננדו שיתף אותם ברגע שבו הגיעו המחלצים: "למרות שעדיין היינו בעזה, אפילו עדיין היינו במבנה שבו היינו יחד לאורך כל השבי, ברגע שהחיילים החזיקו אותי בידיים שלהם, הרגשתי ששום דבר כבר לא יקרה לי". סביב השעה 01:30 התפוצץ מטען באזור, שהעיר את השניים: "צעקו להם בעברית, והם עדיין ניסו להבין מה קורה, עד ששמעו 'באנו להחזיר אתכם הביתה, אנחנו מהימ"מ - קדימה הביתה'".
מעיין מספרת שפרננדו ולואיס דיברו הרבה בימי השבי על מה הם יאכלו כשיחזרו לישראל. "קודם כל אסאדו, ויהיו גם את הפיצות של לואיס. הם התגעגעו למאכלים ארגנטיניים", שיתפה מעיין, "לא חלמנו שככה הם יגיעו. פתאום טלפון באמצע הלילה".
פרננדו שיתף כי בימי השבי הם היו בחוסר מעש מוחלט. "הם לא עשו כלום, כלום. פשוט נעו בין תקווה לייאוש. עברו תקופה לא פשוטה. היו רגעים שהם חשבו שהם מאבדים את החיים, שזה היה כל כך קרוב. דיברנו הרבה על רגעי הפחד האלו. והנה, בכל זאת הם פה".
