חודש חלף מהיום שבו קיבלה מיכל (כל השמות בכתבה בדויים) את שיחת הטלפון שטלטלה את עולמה, ומאז היא נתונה בחוסר ודאות. "חוקר מהמשטרה אמר לי - 'מנהל הגן של הבן שלך חשוד בהתעללות ובתקיפת ילדים, והבן שלך ביניהם'. הרגשתי שהקרקע נשמטת מתחת לרגליי".
מאז, למרות פניות חוזרות ונשנות, היא ושאר ההורים לא קיבלו שום פרט מהחקירה, שום מידע על האימה שחוו ילדיהם במקום שאמור להיות עבורם חוף של מבטחים. הם נותרו עם המחיר הנפשי וההתפתחותי שמשלמים ילדיהם בגלל הטראומות.
"אני נלחמת בשיניים כדי לקבל מידע ואף אחד לא מספר. אני רק יודעת שהילד שלי ספג אלימות - בעיטות, ניעורים, זריקות. הוא היה שק חבטות".
הילד של מיכל, גאי בן שש, נולד עם אוטיזם ומוגדר בתפקוד נמוך. הוא הולך לגן תקשורת שמיועד לילדים עם צרכים מיוחדים. "מדובר בילדים עם 100% נכות תקשורתית. הילד שלי עדיין לא קרא לי אמא. יש לו 188% נכות בביטוח לאומי בגלל התלות שיש לו בזולת. הוא זקוק לתמיכה משמעותית בכל שעות היום כי הוא מהווה סכנה לעצמו ולסובבים אותו. הוא לא שולט במעשיו, לא ער לסכנות ואינו מבין מה מותר ומה אסור".
לדבריה, באחרונה הוא חזר הביתה כל יום עם סימני אלימות, הראה סימני מצוקה וניסה לאותת לעזרה. "שאלתי את מנהל הגן לגבי זה והוא התעלם. כואב לי מאוד כי אני מבינה שהייתי תמימה. ישנתי בעמידה ולא ראיתי את הכתובת שעל הקיר".
אין מדובר במקרה בודד. בשבועיים האחרונים בלבד הוגשו במשטרה לפחות עשר תלונות על התעללות בילדים בעשרה גנים לילדים עם צרכים מיוחדים ברחבי הארץ. ולא במקרה: בגנים הללו אין מספיק פיקוח ובעקבות מחסור בסייעות קיים קושי בגיוס כוח אדם איכותי.
"בשבועות האחרונים, בנוסף לעשרות הפרשיות של ההתעללות בגנים, קיבלנו בכל יום פנייה חדשה מהחינוך המיוחד", מספרת אלונה דניאל ממטה המאבק נגד התעללות בגיל הרך, שהוקם לפני כשנה וחצי ומלווה מאות הורים שילדיהם נפגעו.
"פעם חשבנו שהחינוך המיוחד הוא קודש הקודשים של המערכת, אבל גם הבועה הזו התפוצצה לנו בפנים. אם ילדים עם צרכים מיוחדים לא מוגנים במסגרות, אז איפה כן?".
דניאל, בעצמה אם לילד עם צרכים מיוחדים, אומרת: "שובר את הלב לראות כמה זלזול וחוסר הבנה יש כלפי הילדים שלנו. סייעות שאף אחד לא בודק, מסנן או מדריך. הפיקוח קיים רק בתיאוריה ורשויות החוק פעמים רבות נוהגות באדישות מוחלטת לתלונות".
"ריתקה את בתי לרצפה בעוד הילדה בוכה"
אחת המתלוננות בשבועיים האחרונים היא לילי, אמא של גילי בן החמש: "הגעתי לאסוף את הילד מהגן, שמעתי צרחה מטורפת וראיתי אותו בורח מהסייעת. היא רצה אחריו ונראה שבכוונתה לדחוף אותו. זה היה מאוד אגרסיבי, הילד היה מבוהל. צרחתי - תעצרי. הזמנתי ניידת, עצרו אותה ולמחרת היא שוחררה. יומיים לא הפסקתי לבכות. אני חוששת מדברים שקרו שם כשלא הייתי". חקירת המשטרה בפרשה נמשכת.
סיגל הכניסה את בתה אביגיל בת השנתיים וחצי לגן של החינוך המיוחד לפני כחודש: "היא ילדה נבונה ורגועה, מתפקדת רגיל. בהתחלה היינו איתה בהסתגלות ואחרי שלושה ימים דרשו ממני לצאת למרות שהילדה בכתה והיה לה קשה. יצאתי ונשארתי ברכב בחוץ. בצהריים, כמו שביקשו ממני, חזרתי אבל הגננת מנעה ממני להיכנס והסבירה שהייתה שעה קשה ושהילדה בחדר נרגעת. הרגשתי שמשהו לא בסדר. פתאום שמעתי אותה צורחת מכיוון השירותים, רצתי לשם וראיתי אותה שרועה על הרצפה, צועקת ומעליה סייעת שתופסת לה את הידיים ואת הרגליים. היא ריתקה את בתי לרצפה בעוד הילדה מיוזעת, בוכה וצרודה מרוב צרחות".
האם סיפרה כי הגישה תלונה במשטרה וכי השבוע נמסר לה שהתיק נסגר. "התחננתי בפני הפיקוח והנהלת הגן שייתנו לי להסתכל בצילומי מצלמות האבטחה, אבל לא איפשרו לי. שבועיים שלמים אחרי האירוע הבת שלי לא אכלה, ובכל פעם הייתה נרדמת בבכי".
ממשטרת ישראל נמסר: "כל תלונה המתקבלת בהקשר זה נבדקת ונחקרת ביסודיות וברגישות במטרה להגיע לחקר האמת. ככלל, במקרים מסוג זה מועבר תיק החקירה בסיומו להחלטת הפרקליטות שקובעת אם יש מקום להגיש כתב אישום". באשר לשלוש מהתלונות המפורטות בכתבה נמסר: "החקירות נוהלו ביסודיות, נגבו עדויות ונעצרו חשודים. בסיומן הועברו התיקים להחלטת הפרקליטות. אחד התיקים נסגר בהתאם לתשתית הראייתית ולחומרי החקירה".
