גם במבצע "עלות השחר", בדומה למבצע "חגורה שחורה" מ-2019, בחר חמאס להישאר בצד ולא להצטרף לג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני (גא"פ) במערכה נגד "האויב הציוני". הארגון השני בגודלו ברצועה – המונה כמה אלפי חברים ומחזיק ככל הנראה בכמה אלפי רקטות בלבד - לא נרתע והחליט ליצור משוואה ישירה מול ישראל, משל היה כוח-צבאי בעל יכולות אסטרטגיות.
אין ספק, הג'יהאד ניסה לנצל את הזדמנות כדי לשחק על המגרש של הגדולים. לפני תחילת הסבב הודיע הארגון למצרים שאם ישראל לא תשחרר את הבכיר בסאם א-סעדי שנעצר בג'נין ולא תחדל ממעצרי פעילים בגדה, ישוגרו לעבר תושבי עוטף עזה פצצות מרגמה וטילי קורנט שלא ניתן ליירט באמצעות מערכות כיפת ברזל, מתוך תקווה שהפגיעה הישירה במאי אשתקד בטיולית הצבאית הריקה בצפון רצועת עזה נצרבה היטב. אבל לא המצרים שמבינים את המשמעות האזורית, לא חמאס שכריבון ברצועה חושש מהרס, חורבן ואי-אספקת מים וחשמל, וכמובן לא ישראל – הסכימו עם האיום החדש.
מנהיג הג'יהאד זיאד נחאלה, שנועד בטהרן עם בכירי המשטר, פעל ליצירת משוואת התנגדות חדשה על פי פקודה ישירה מהפטרון האיראני, והעביר ביקורת על אופי המאבק של חמאס באמצעות פתגם ערבי: "אין זה שידו בתוך המים (חמא"ס, מ"א) כמו זה שידו בתוך האש (גא"פ, מ"א)". נחאלה, המצפה לצ'ק ענק מהאיראנים, קיבל את המקדמה דווקא מישראל. בתוך תקופת ההמתנה לתשובות המצרים הכינו שב"כ וצה"ל מארב קטלני המושתת על טכנולוגיות-על לכמה מראשי הארגון ברצועה ובראשם תייסיר ג'עברי.
על רקע הזה היווה מבצע "עלות השחר" משוואה בשלושה נעלמים. הראשון היה אורך הנשימה של הג'יהאד, כארגון התנגדות קטן עם יכולות צבאיות מוגבלות. אילו חדל לירות ביממה הראשונה הייתה נרשמת הרתעה משמעותית לטובת ישראל. אילו המשיך לאורך זמן - הדבר היה מסייע להאדרת תדמיתו. ההערכה לאורך הימים האחרונים הייתה שהארגון יירד מהעץ הגבוה שעליו נתלה ויחפש תמונת ניצחון במקום ובזמן אחר. וכך אכן קרה.
ד"ר משה אלעדהנעלם השני הוא כמה זמן יימשך הבידול הפנים-עזתי. איסמעיל הניה ויחיא סינוואר לא הורו לאנשיהם לירות לעבר ישראל כי יש להם אינטרס אמיתי להצר כעת את רגלי הג'יהאד האיסלאמי, מאחר שהצלחתו תאיים על ההגמוניה החמאסית ותהווה פוטנציאל לפגיעה אסטרטגית קשה בשליטה שלהם ברצועה. המשמעות היא שלראשונה הצליחה ישראל לתקוע טריז בין חמאס לבין הארגונים ה"סוררים" ולמצב אותו כמבוגר האחראי ברצועה. בבחינת "מי יגלה עפר מעיניך, שיח' אחמד יאסין?".
הנעלם השלישי הוא משך הזמן שיש לישראל לפעול בעימותים בעזה. אילו נדרש צה"ל להמשיך במבצע בהיקף נרחב כדי להרוס את תשתיות הג'יהאד (ובהמשך אולי גם של חמאס), הייתה מתעוררת שוב השאלה כמה רחב חלון ההזדמנויות שלה וכמה ימי חסד תיתן לה הקהילה הבינלאומית כדי להשלים את המשימה. נכון לעכשיו לא ברור אם בפעם הבאה תינתן לישראל זירה פתוחה וריקה מאיום בהגבלה, או שכרגיל נזכה ל"חיבוק אמיץ" מהמערב רק כדי לגלות שהוא נועד לכרוך את זרועותינו כדי שלא נמשיך להכות בטרור.
- ד"ר אל"מ (מיל') משה אלעד הוא מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי, שימש בעבר בתפקידים ביטחוניים בכירים בשטחים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
