עמרי אלמוג: "אני כל הזמן מדמיין אותם חוזרים"
(צילום: ירון ברנר)
"אנחנו לא יודעים בדיוק מה קרה בבית. הקיבוץ הפוך כמו שדה קרב": כך סיפר הבוקר (חמישי) עמרי אלמוג, שאחותו חן גולדשטיין אלמוג (49) נחטפה מביתה בכפר עזה יחד עם שלושת ילדיה - טל בן ה-9, גל בן ה-11 ואגם בת ה-18. נדב, בעלה של חן, וים, בתה הגדולה, נרצחו.
"אני באתי ממשפחה שהיא שורשית במדינת ישראל. שילמנו מחירים ואנחנו אנשים חזקים שתורמים. בכפר עזה יש לנו משפחה מאוד גדולה - ההורים שלי גרים שם יותר מ-20 שנה, ההורים של גיסי נדב גרים שם. אחותו של נדב גרה שם עם ארבע בנות. באותו יום שבת רק המשפחה של אחותי נשארה שם, ההורים שלנו ושל נדב היו בחו"ל", שיתף אלמוג.
6 צפייה בגלריה
"נדב היה טריאתלט מצוין, עשה תאונה והיה בשיקום. מאמין שים החליטה להישאר איתו בבית". נדב וים שנרצחו בכפר עזה
בהמשך סיפר אלמוג על הרגעים שבהם יצר קשר עם בני משפחתו, בזמן שמחבלים היו בקיבוץ. "התכתבנו עם ים, שהיא גם חיילת. היא הייתה בממ"ד ושלחה וואטסאפים לכל העולם - לצבא, לבת של הרבש"צ, לחברים, לסבתות. פעם אחרונה שהיא הייתה בוואטסאפ זה היה קצת לפני 12:00", הסביר.
לדבריו, "נדב שנרצח בבית הוא טריאתלט, איש מאוד מאוד מיוחד. הוא ניהל את מפעל כפרית בחו"ל, הרבה יוזמות, הרבה דברים. הוא טריאתלט מצוין והוא עשה תאונת אופניים לפני חודשיים-שלושה, והוא היה ממש בשיקום. הוא רק התחיל ללכת, עשו לו ניתוח מאוד מסובך בגב ובאגן. הבית של ההורים שלו נשרף כולו. שריון וטנקים הסתובבו בקיבוץ".
אתם לא יודעים מה קרה באירוע שבו נדב וים נרצחו, וחן ושלושת הילדים נחטפו.
"חן, אגם, גל וטל היו נעדרים יותר משבוע. רק ביום רביעי ב-11 באוקטובר קיבלנו הודעה ודאית שנדב וים נרצחו. נדב היה בממ"ד וים הייתה ליד הדלת כשהם פרצו אליהם הביתה. האוטו של חן ונדב גם לא נמצא. עכשיו, אחותי חן היא לביאה, היא לא תיתן שייקחו את הילדים. אני מאמין גם שים על דעת עצמה החליטה להישאר עם נדב בבית. קברנו אותם השבוע ביום שני בשפיים, אי אפשר לקבור בכפר עזה. אחרי זה נעביר אותם לשם".
איך נודע לכם שהם נחטפו?
"החמ"ל של אחים לנשק אוספים מידע. באו אלינו מהצבא להודיע את זה - זה 100%, הכל מודיעין. אף אחד לא ראה אותם. אני מאמין שהם חיים ושהם ביחד. זו משפחה מופלאה".
על הקיבוץ אמר אלמוג כי "כפר עזה איבד 59 אנשים. 18-17 חטופים. יש עדיין נעדרת". הוא סיפר בנוסף כי הגיע לבית אחותו: "הייתי בבית של חן והסתובבתי, סידרתי, אספתי כמה דברים. זו הרגשה מאוד כבדה של בושה, משהו מתחת להשפלה - נכנס לך הביתה גנב ולוקח לך שעון, זו הרגשה מאוד קשה. נכנס לפה ארגון טרור שפשוט מחפש לעשות רע בסגנון ימי הביניים. דיברתי עם רשתות זרות, אני מנסה להסביר שזו בעיה עולמית".
חן בעצם איבדה את נדב וים. היא לא קברה אותם.
"לא. עכשיו בהלוויה שהייתה שני סבים קראו קדיש על נכדה. אלפי אנשים באו, חן לא הייתה. לא יודעים איפה היא והילדים. באופן מטורף, מעבר לכל דמיון, הלוויה הייתה ביום ההולדת שלה - 23 באוקטובר. אז אנחנו מרוסקים מבפנים, מנסים להראות שבחוץ אנחנו כמו פלדה.
"צריך להבין עם מי אנחנו מתעסקים, אין לנו מדינה אחרת. אמרתי לאנשים בארה"ב שאם לא נחזיר את כל החטופים, אם לא נשים את זה על השולחן מול המדינה, לא תהיה פה מדינה. אנשים לא יבואו לגור פה. זה שבר שהמדינה חייבת לתת עליו את הדין. מתוך הכאב והטירוף האלה, מתוך השואה הזאת, אין דרך אחת בשביל להתחיל מחדש. צריך לשים את הדגש ואת הלחץ על כל המדינות שאפשר כדי למצוא דרך לדבר עם הארגון הרצחני והמטורף הזה בשביל שיחזירו אותם הביתה, את כולם", אמר אלמוג.
לסיכום אמר אלמוג: "אני אגיד משהו על תקווה. חן ונדב לא עשו שום דבר רע, עשו הכל נכון. מעולם לא עזבו את הבית. הילדים גדלו לתוך זה. הם אף פעם לא עזבו את כפר עזה, לא משנה מה. הפעם זה היה קצת יותר מדי. אזרחים לא אמורים להגן על הצבא, עברו המון שעות עד שהצבא הגיע. חוסר במודיעין, מחדל על מחדל על מחדל.
"אבל אני לא מתעסק בכעס. גם ההורים שלי ושל חן וגם ההורים של נדב אמרו שיחזרו לכפר עזה. זו גם הצוואה של נדב - בית לא עוזבים, הוא כל הזמן אמר את זה. חמאס בא להכאיב לנו - הוא רוצה שנריב, לענות אותנו, לשחרר עוד ילד ועוד ילד. בסוף יש פה שבר עמוק בין תושבי העוטף למדינה, והיא חייבת להחזיר את כולם הביתה. אם יגידו לחן 'אנחנו לוקחים את הילדים, את נשארת בינתיים?', היא תשחרר את הילדים. אני כל הזמן מדמיין אותם חוזרים. אני בטוח שהם ביחד. היינו אצלה בבית, היא תחזור אליו".
