דן חן (22) פגש את עלמה בוהדנה יום לפני שנהרגה. הם נפגשו בהוסטל בריו דה ז'ניירו בברזיל, וקבעו לטייל במסלול המדרגות הידוע בהר קורקובדו ביחד. בדרך חזרה בוהדנה ברחה משודד שרץ לעברם, נפלה מגובה ונהרגה. הוא ניסה להציל את חייה דקות ארוכות, אך מצא את עצמו דווקא מסומן כמי שאולי גרם למותה. "הפכתי ממי שניסה להציל אותה לבן אדם שאולי גרם למותה, כשאין לזה שום ביסוס", הוא אומר בשיחה עם ynet.
"כבר הייתי בברזיל ולא הספקתי להיות פה בפסל (פסל ישו הגואל בפסגת הר קורקובדו) ובמדרגות המובילות אליו, וידעתי שאחזור לריו כדי ללכת לשם", הוא מספר על השתלשלות האירועים. "הגעתי להוסטל של ישראלים והיה שם בחור בשם נועם ארד שהכרתי כמה שבועות לפני זה. הכרתי את עלמה בלובי של המלון. מאוחר יותר ישבנו בגג, אני נועם ועלמה, וגילנו אני ועלמה ששנינו לא עשינו את המדרגות ואת הפסל. קבענו לעשות את המסלול יום למחרת ביחד".
3 צפייה בגלריה
פסל ישו הגואל בפסגת הר קורקובדו בברזיל. האסון קרה בדרך חזרה
(צילום: Wagner Meier / Getty Images)
בשעות הצהריים יצאו השניים לעבר המסלול, ואחרי שהגיעו לסיומו הם רצו לחזור להוסטל. הם ניסו להזמין נהג "אובר", ואחרי שלא הצליחו, החליטו ללכת רגלית כשעה עד לעיר. "הכול היה רגיל. הסתכלנו על הנוף ועל השקיעה. תכננו להגיע להוסטל ולבשל משהו", נזכר חן. "ניסינו להזמין אובר, אבל אחרי כמה דקות הנהג ביטל אותנו. לקחת מונית אסור בריו בגלל שודים. ראינו קבוצה של אנשים מתחילים לרדת ברגל והחלטנו ללכת ברגל גם. מסתבר שהם חנו בצד הכביש בכלל ולא התכוונו ללכת רגלית. המשכנו ללכת ברגל וכבר נהיה חשוך, אבל לא הייתה תחושה של פחד באוויר. דיברנו על החיים, היו גחליליות בדרך ועלמה התלהבה".
כשהם כבר במרחק כמה דקות מהעיר עצמה, בישורת האחרונה, כך לדברי חן, הגיח כלי רכב וממנו יצא אדם שרץ לכיוונם. הוא עדיין לא הצליח לעכל את הסיטואציה, ועלמה כבר זינקה מעבר לחומה ונהרגה. "היינו על המדרכה. פתאום הגיע רכב ועצר לידינו, והלכנו צמוד לחומה הקטנה שלא ידענו מה היא כי היה חשוך. מישהו פתח את דלת הרכב ואמר 'גיב מי, גיב מי'. עמדנו ולא הבנו מה קורה, הכול קרה מהר. הוא הבין שאנחנו לא מבינים מה קורה, יצא מהרכב ורץ לכיווננו", הוא נזכר.
"פתאום אני רואה את עלמה רגל מעל המעקה, ושנייה אחרי זה היא כבר קפצה מעבר לחומה", הוא משחזר. "האיש שרץ לכיווננו חזר מיד לרכב ונסע. רגע לפני זה דיברנו על הטיול. אני מסתכל למטה וזה לא היה נראה עמוק. זה הרגיש נמוך. אני צועק לה ורואה שאין תגובה, מתקשר ואין תגובה, ואני מבין שמשהו קרה. ראיתי מדרגות, ירדתי והתחלתי לחפש אותה. במקביל התקשרתי לנועם וביקשתי שיזמין אמבולנס, כשתוך כדי אני מחפש אותה".
בתום כחמש דקות של חיפושים, חן מצא את עלמה כשהיא שרועה על הקרקע ומתפתלת מכאבים. הוא ניסה להחיות אותה דקות ארוכות עד שכוחות הצלה יגיעו, ללא הצלחה. "אני רואה אותה שרועה עם הפנים למעלה, מתפתלת מכאבים ובוכה, ונועם איתי על הקו. היא לא הבינה מה קורה, אני לא יודע אם זה מההלם או מהמכה. הדופק שלה היה בטירוף והיא בכתה. ראיתי שאין דימום וחשבתי שהיא תחיה. אני מחזיק לה את היד ואומר לה: 'עלמה, הכול יהיה בסדר', מנסה להרגיע אותה, אבל היא מסתכלת לצדדים ולא מבינה מה קורה. היא לא הוציאה מילה. המשכתי להיות איתה ולאט-לאט היא התחילה לאבד כוחות. מאדרנלין מטורף פתאום הדופק נחלש. צעקתי 'הלפ, הלפ', והגיעו כמה מקומיים. הם היו איתי כשהיא עוד הייתה בחיים.
"אני מתחיל לעשות עיסוי חזה ורואה שהעיניים מתחילות להתגלגל למעלה, אבל אני לא מפסיק את העיסוי", הוא מעיד. "חשבתי שהאמבולנס יגיע בכל רגע. צוות הצלה הגיע והחליף אותי, אבל הוא סימן לי אחרי כמה דקות 'לא', והיא כבר לא הייתה איתנו. ברגע ששמעתי את זה הלכתי לצד והתפרקתי. מצאתי את עצמי יושב על הסלע, מלא אנשים סביבי, וכיסו את הגופה שלה".
חן נתן עדות ראשונית במקום ואף מסר את עדותו בתחנת המשטרה כדי שימצאו את אותו שודד שבגללו עלמה קפצה מעבר לחומה ונהרגה. בשום שלב, לדבריו, הוא לא היה חשוד – אך זה לא הפריע לכלי תקשורת בברזיל לפרסם שהוא שינה את גרסאותיו ושאולי הוא זה שגרם למותה.
"הגיעה המשטרה וסיפרתי להם מה קרה כדי שיוכלו לטפל בה, ואין לי מושג איך הגיעו לזה שמסרתי שלוש גרסאות", הוא אומר. "אני לא יודע מאיפה הגיעו לזה שהיה אופנוע או שאני בן הזוג שלה או שאנחנו נשואים. לקחו אותי לתחנת משטרה, והם היו שם נחמדים ויסודיים. הכול מתועד ממצלמת הגוף של השוטרים. כשהגעתי לתחנת המשטרה הראשונה עברנו על הכול כל כך הרבה פעמים, שעות ארוכות. יש להכול תיעוד. לא עצרו אותי ולא היה חשד. הייתי שם נטו רק כדי לספר את הסיפור, כדי שהצדק יצא לאור".
לאחר שיצא מתחנת המשטרה, בעזרת משרד החוץ הוא דיבר עם הוריה של עלמה וסיפר להם על רגעיה האחרונים, אך כעבור שעות ספורות הוא גילה שבברזיל רומזים שאולי הוא זה שגרם למותה: "דיברתי עם ההורים של עלמה ואני זה שהודעתי להם מה קרה. זה היה רגע קשה. חזרתי להוסטל והייתי עסוק בלהסביר למשפחה ולחברים מה קרה, ותוך כדי זה כתבות מתחילות להתפרסם, ואז זה התחיל להידרדר לטענה שסיפרתי שלוש גרסאות. ראיתי דיווחים שלקחו מברזיל על עדי ראייה שהסיקו מהם שהפקרתי אותה וברחתי".
הוא ממשיך ומפרט: "היו כתבות שאמרו שלא היה מקרה שוד ושאולי דחפתי אותה, ואז מצאתי את עצמי מדבר עם המשפחה של עלמה. פחדתי שיחשבו ששיקרתי להם, הייתי צריך להרגיע בני משפחה וחברים, במקום להרגיע את עצמי ממה שקרה. נאלצתי לטהר את השם שלי, כשהכתבות רצות ואני לא מצליח לעצור את זה. מצאתי את עצמי בסיטואציה הזויה שאני לא מצליח לתפעל אותה. נלחמתי בשתי זירות שונות ולא הבנתי איך זה נפל עליי".
"עלמה הייתה בחורה מדהימה", אומר חן בכאב. "היא עשתה שנת שירות, ועבדה בערבה אחרי הצבא. בחורה שרק תרמה מעצמה. בשעות האחרונות דיברנו על מה נעשה אחר הטיול. היא רצתה לחזור לקולומביה ולהתנדב שם. היא אמרה שנשארו לה 11 אלף ש"ח לטיול והיא רוצה לנצל את זה בצורה הכי טובה שאפשר, ואז לחזור לארץ. דקה לפני האסון דיברנו על קולומביה ודקה אחריו מצאתי את עצמי שם לבד. היום אני הולך לתת שוב עדות בתקווה שימצאו את מי שגרם למותה".
נועם ארד, מכרם של השניים שאליו חן התקשר ראשון, תומך בגרסתו: "הגעתי לזירה מאוחר מדי, אחרי שאני ודן היינו בשיחת טלפון כשאני שומע את עלמה עדיין חיה. תרגמתי את העדות לספרדית בשביל השוטרים. אני מכיר את המקרה מהדקה הראשונה עד האחרונה. כשנגמר הסיפור בשטח היינו בתחנת המשטרה שעות על גבי שעות ולא דיברנו עם אף כתב. הכתבים המציאו סיפור לפי הראש שלהם, לפי מה שהם שמעו. אף אחד לא נתן שום הצהרה לתקשורת הברזילאית וכדי שתהיה להם אפשרות לכתוב, הם השלימו פרטים לפי מחשבתם והתקשורת הישראלית ישר לקחה מהם פרטים, אף על פי שזה לא היה מדויק".
