אולפן ynet עם משבר ההוראה
(צילום: חגי דקל)
שכר נמוך, שחיקה, היעדר הערכה חברתית, זלזול מצד הורים ותלמידים, עומס בירוקרטיה - נראה שאין מורה אחד במדינה שלא חווה במהלך שנותיו במקצוע לפחות אחת מהתופעות האלה, וכנראה את כולן. אבל עכשיו למורים נמאס. ההתמודדויות הללו, בנוסף לתחושה שמשרד החינוך מנותק מהצרכים שלהם ודורש ביצועים בלתי אפשריים, גורמים למורים להגיד: עד כאן.
בחמש השנים האחרונות עזבו את מערכת החינוך יותר מ-35 אלף מורים על רקע שחיקה, שכר נמוך והיעדר הערכה ותמיכה. כ-5,000 מהם פרשו במסגרת מכסות פרישה מוקדמות. לנטישה ההמונית הזו יש מחיר שמערכת החינוך מרגישה היטב: המחסור באלפי מורים מתבטא בשיעורים שמתבטלים, במורות שנדרשות לחנך שתי כיתות, במורים שמלמדים ללא הכשרה. על פי תחזיות מנהלים ומשרד החינוך, בתי הספר יתקשו לקיים שגרת למידה אם הנטישה הזו תימשך.
על הרקע הזה תתקיים היום (ראשון) ב-16:00 הפגנת מורים ומנהלים בכיכר הבימה בתל אביב, שאותה מכנים המארגנים "טקס פתיחת המאבק". ביום רביעי יתקיים ביוזמת מנהלת בית הספר היסודי "נופים" בתל אביב סמדר מורס ויו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר העל-יסודיים מנשה לוי, זום חירום בהשתתפות מאות מנהלים בשל המחסור במורים והמשבר בחינוך. המורים מוחים על המחסור בעובדים, ובמקביל מתכוונים בהסתדרות המורים להחריף את המאבק במחאה על המבוי הסתום במשא ומתן, נטישה ומחסור במורים.
"שכר המורים חייב לעלות משמעותית", אומרת שרת החינוך, יפעת שאשא ביטון. "מערכת החינוך בישראל נמצאת במשבר מתמשך שהתעצם בשנתיים האחרונות בשל הקורונה והפך למשבר לאומי. הדבר בא לביטוי ביתר שאת במצוקת כוח האדם שממשיכה להחריף".
ארבע מורות שבחרו במקצוע מתוך תחושה של שליחות, רצון להשפיע על עיצוב דור העתיד ואהבה לילדים, ונאלצו לעזוב, מספרות על ההחלטה שהתקבלה בלב כבד - אבל גם בלי הרבה ברירה.
"הקורונה שברה אותי"
שי בוארון מראש העין, בעלת תשע שנות ותק, למדה חינוך ותואר שני בניהול מערכות חינוך בכוונה לקבוע את עתידה במערכת החינוך ולהמשיך לניהול. היום היא מחנכת כיתה ורכזת, והשכר החודשי שלה עומד על 7,500 שקלים.
"חברות שלמדו איתי ועובדות בתחומים אחרים מרוויחות עד 35,000 שקלים", אומרת בוארון. "לא רק שהשכר נמוך על עבודה קשה ולא מתגמלת, גם לא מעריכים את המורים. נתתי את הנשמה בעבודה ואני אוהבת את התלמידים המהממים, אך השכר נמוך והמערכת רומסת אותנו ומזלזלת בנו".
"הקורונה שברה אותי. עבודה קשה לא מרתיעה אותי, אך יחס מזלזל, הנחתות משתנות ובלתי ישימות, ערימות טפסים, חוסר הערכה והתעלמות מהקשיים בקורונה ולאחריה אינם מאפשרים להמשיך. בקורונה אמרו לנו לשים דגש על צמצום פערים רגשיים וחברתיים ולדאוג לחוסן הנפשי של הילדים לפני הלמידה, אך בפועל דרשו תוצאות לימודיות, האשימו והשאירו אותנו בלי כוחות. כשביקשתי לצאת לשבתון כדי לצבור כוחות, השיבו לי בשלילה בנימוק שאני עובדת נדרשת. בלית ברירה הגשתי מכתב התפטרות".
"היחס למורים מזלזל"
רותם קרמן מאזור, מחנכת ומורה להיסטוריה בחינוך העל-יסודי, הודיעה בלב כבד על עזיבת מערכת החינוך והחלה לשלוח קורות חיים לחברות הייטק. "תמיד רציתי להיות מורה וההחלטה לעזוב היא אחת הקשות ביותר שקיבלתי בחיים שלי. אני לא יכולה להמשיך בתנאים של שכר עלוב, חוסר הערכה וזלזול".
"הזהירו אותי שהעבודה קשה והשכר נמוך, בעלי אמר לי שיהיה חור בכיס, אבל יהיה לי טוב על הלב לעשות מה שאני אוהבת, אבל זה הפך בלתי אפשרי. אני אוהבת ללמד ורציתי להיות מורה משמעותית, שמשפיעה. אני עובדת קשה, מקיימת ביקורי בית, ממשיכה לעבוד גם בתום יום הלימודים ומוערכת בבית הספר, אך אין לי ברירה. אני לא יכולה יותר. אני משתכרת 7,000 שקלים. אני עובדת 120 אחוז משרה משום שאני מגיעה גם ביום החופשי שלי למילוי מקום כדי להגדיל את ההכנסה".
"היחס למורים מזלזל, תנאי העבודה בכיתות של 40 תלמידים בלתי אפשריים. כדי להשלים הכנסה אני עובדת גם בחופשות ובימים החופשיים ובחופשת פסח עבדתי כמזכירה רפואית. הפציינטים ששמעו שאני מורה התביישו בשבילי".
"אנחנו ראויות לתגמול"
"כל מה שאני מבקשת זה הערכה ראויה, בתנאים, בכסף, בכבוד שמגיע לי ולציבור שלם של מורות שנותנות את הלב והנשמה ודורכים עליהן פעם אחר פעם", אומרת רוני אדלר מתל אביב, מחנכת כיתה א', בעלת תואר ראשון בחינוך, שנה שנייה בהוראה ואינה מגיעה ל-7,000 שקלים.
אדלר מספרת כי היא גאה להיות מורה, ואוהבת את ההוראה ואת הילדים שמחזירים לה אהבה. אולם היא מודה בעצב, כי אם לא יחול שינוי היא תיאלץ בלית ברירה לעזוב כדי שתוכל להתפרנס. "בסוף החודש אני פותחת את התלוש ומתאכזבת. אנחנו עובדות קשה וראיות לתגמול על העבודה. אם לא יחול שינוי ויעלו את השכר, לא אוכל להישאר במערכת. אני רוצה להישאר במערכת, אבל לא אוכל להישאר עוד הרבה זמן".
"אין הערכה למורים"
דניאלה אלקלעי מקדימה, בעלת תואר שני, פרשה בשנה שעברה בתום שבע שנים כמורה למתמטיקה ורכזת חברתית וכעת מתפרנסת כמאפרת. כמורה השתכרה 7,000 שקלים.
"החינוך וההוראה בנשמה שלי ואני אוהבת הוראת ילדים", היא מספרת. "השקעתי בקידום התלמידים והיה חשוב לי להיות מורה טובה. לצערי, השכר נמוך, אין תגמול, תנאי העבודה לא פשוטים ויש עומס ללא דקת פנאי מ-07:30 בבוקר בבית הספר ועד הלילה בבית בתכנון שבועי".
"תנאי ההוראה עם כיתות גדולות אינם מאפשרים מתן מענה לכל תלמיד וזה מתסכל. השכר נמוך ואינו משקף את כמות ההשקעה בכיתה ובבית הספר ואין הערכה למורים. כל הזמן מודדים, בוחנים בהיקפים בלתי הגיוניים, וגם באים בטענות. היה לי קשה לעזוב, אבל עכשיו אני רגועה ופנויה לילדים".
