"הפכנו לאויבים, אנחנו נקרעים מבפנים". שלושה ימים בדירות הצפופות של דרום תל אביב חושפים מציאות מורכבת, שנסתרת מעיני הציבור שרואה רק את הקטטות האלימות. בין הסמטאות האפלות של שכונת נווה שאנן, פתחו בפנינו חברי הקהילה האריתראית צוהר נדיר לעולמם - עולם רווי פחד, זעם וחשש מתמיד מנקמת הקבוצה השנייה, שתומכת או מתנגדת למשטר. "אנחנו לא יכולים להסתובב לבד ברחובות", לוחש לנו א', פעיל מחאה שמארח אותנו בדירתו הצנועה. "הם יודעים מי אנחנו, הם עוקבים אחרינו".
הסכסוך המתמשך בין תומכי המשטר האריתראי למתנגדיו בדרום תל אביב הגיע לשיא חדש של אלימות באוגוסט האחרון, כשקטטה קטלנית ברחוב לוינסקי פינת לבנדה הובילה לרציחתם של שני גברים אריתראים. באירוע החמור נפצעו חמישה נוספים כבני 30, שניים מהם באורח קשה. חקירת המשטרה העלתה כי קבוצת מתנגדי משטר ערכה הכנות מוקדמות והצטיידה באמצעי תקיפה. סביב השעה 21:30 יצאו עשרות אריתראים לרחובות כשהם חמושים, לבושים בחולצות שחורות וחובשים קסדות במטרה לטשטש את זהותם. הם תקפו תומכי משטר תוך שימוש בגרזנים, מצ'טות ומוטות ברזל. שלושה חשודים נעצרו ועתידים לעמוד לדין באשמת רצח.
מתנגדי ותומכי המשטר בריאיון מיוחד
האירוע הזה הוא המשך ישיר לשרשרת אירועים אלימים שפקדו את האזור בשנים האחרונות. במאי האחרון נרצח גבר כבן 30 בדרום העיר על רקע חגיגות יום העצמאות האריתראי, כשבמהלך העימות נעשה שימוש בדוקרנים, אלות ואבנים. באותו אירוע נעצרו יותר מ-20 נתינים זרים. בספטמבר שעבר פרצו מהומות חריגות בתל אביב סביב חגיגות ראוותניות בשגרירות אריתריאה, במהלכן נפצעו עשרות זרים. קטטה דומה התרחשה ב-2018 ליד התחנה המרכזית הישנה, גם כן ביום העצמאות האריתראי, שהסתיימה בפציעתם הקשה של ארבעה אריתריאים ובניפוץ חלון אוטובוס. האלימות נמשכת עוד משנת 2013, אז פרצה תגרה אלימה בכנרת בין מאות עובדים זרים שהתאספו לרגל יום העצמאות, בנוכחות שגריר אריתריאה - שבעקבות האירועים החריגים כבר אינו מכהן בתפקידו.
למרות חומרת האירועים, רוב העצורים בקטטות אלו, למעט החשודים ברצח מאוגוסט האחרון, שוחררו לאחר מספר ימים ולא גורשו מהארץ. הבוקר חשפנו כי ממשלת אריתריאה עצמה דאגה לשחרר בערבות את העצורים תומכי המשטר, ועל אף שניכר שלא נשקפת כל סכנה לחייהם בארץ מוצאם - הם נשארו בישראל. על פי משרד המשפטים, גירוש אפשרי רק כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים: תמיכה מובהקת במשטר האריתראי והרשעה בעבירה חמורה כמו רצח. הוכחת תמיכה במשטר, כך מתברר, היא משימה מורכבת במיוחד.
מפקד מחוז תל אביב, פרץ עמר, הביע תסכול בזירת הרצח האחרונה: "כבר לפני שנה התפוצץ סיפור דומה באלימות מאוד קשה. לא קיבלנו את סיוע צווי הגירוש שציפינו ורצינו. המשטרה לבד לא תוכל להתמודד עם המובלעת הזו של דרום תל אביב מבלי שמשרדי הממשלה השונים יעזרו. התושבים בדרום העיר משלמים את המחיר. יש פה מובלעת שמתנהלת בה פעילות פוליטית אפריקאית של אריתריאה, יש יד מכוונת של דיפלומטים, וצריך לעשות לה סוף".
הצהרת מפקד מחוז תל אביב על הקטטה בדרום ת"א
(צילום: עידו ארז)
הדגל ויום העצמאות: אל שורשי הסכסוך
הקהילה האריתראית מפוצלת לשניים: ה"אדומים", תומכי המדינה, וה"כחולים", מתנגדי המשטר. "הגענו לכאן כדי לברוח ממלחמה, אבל המלחמה הגיעה אחרינו", אומר ג'ימי, בן 38, אב לשלושה, עיניו נעות בחשדנות לעבר החלון המוגף. הוא משתייך לקבוצה האדומה, אחד מ-17,381 אלף אריתראים שמצאו מקלט בישראל, חלק מגל הסתננות שהחל באמצע שנות ה-90 והגיע לשיאו ב-2012.
ג'ימי מספר על המסע המפרך שעבר: "עלינו לישראל כי יש בלגן בארץ שלנו. אחרי יום העצמאות ה-30 התחילה מלחמה. עברתי לסודן, הגעתי למצרים ומשם דרך הגבול לארץ". סיפורו של ג'ימי הוא אחד מני רבים. לפי נתונים רשמיים, בשיא ההגירה היו בישראל כ-64 אלף מסתננים. ב-31 בדצמבר 2023 עמד המספר על 23,081, מתוכם כאמור 17,381 אריתריאים.
קטטה בין אריתריאים בדרום תל אביב - והגעת המשטרה
(צילום: דוברות הכנסייה האריטראית)
אך מה שהחל כמסע לחיים חדשים הפך למאבק על זהות ושייכות. "אנחנו לא תומכי משטר, אנחנו תומכי מדינה", טוען מברטו, בן 30. "רק רוצים לחגוג את יום העצמאות שלנו, את התרבות שלנו״.
מברטו מוסיף: "שמו אותנו בבאר שבע, זרקו אותנו משם לגינת לוינסקי. לא היה לנו משפחה, לא כלום. ישנו כמו הומלסים ברחוב. לאט-לאט הצלחנו להתקיים כמו בני אדם. עכשיו המעמד שלנו קצת יותר טוב״.
"יש פה סמויים של הממשלה"
בקצה השני של העיר, בשכונת שפירא, טקה, בן 35, מספר סיפור אחר. "באריתריאה זו דיקטטורה, ממש כמו בצפון קוריאה", הוא אומר בשקט. "ברחתי בגיל 18 כי לא רציתי להיות חייל לנצח". עבורו, חגיגות יום העצמאות הן עלבון לסבל של העם האריתראי.
טקה מרחיב על המצב באריתריאה: "במדינה שלנו אין שוויון, אין בחירות, אתה חייב ללכת להיות חייל על הגבול וזהו, אין לך מושג מתי אתה חוזר. אם אתה מתנגד, תופסים את אמא ואבא שלך עד שתחזור לצבא". הוא מתאר מדינה במצב מלחמה מתמיד עם שכנותיה - סודן, אתיופיה, תימן.
הפער האידיאולוגי הזה מתורגם לאלימות ברחובות. "ב-14 לחודש השנה חיכו לי ליד הבית וכמעט רצחו אותי, חיכו לי עם גרזן", מספר ג'ימי. "ברחתי, וזה נס שאני חי. מאז אני לא עובד, הילדים שלי לא ישנים בלילה, קמים לראות אם אני בסדר". מנגד, טקה מתאר איך חבריו נרצחו באכזריות על ידי ה"אדומים".
גילאי, בן 34, מוסיף: "והמשטרה? מי שתופסים אותו רוצח יוצא אחרי שלוש שנים. בן דוד של מברטו, אבא לשלושה, נרצח בנתניה ברחוב שבוע לפני ה-7 לאוקטובר. עכשיו אחרי שלוש שנים משחררים את ארבעת הנאשמים שרצחו אותו״.
הבעיה מתפשטת מעבר לגבולות השכונה. אירועי אלימות קשים מדווחים גם בערים אחרות, והמתח גולש לרשתות החברתיות. "מאתרים אותנו דרך חשבונות מזויפים", טוען טקה. "כל מי שמתנגד לשלטון נחשב בוגד".
טקה חושף עוד רובד של הסכסוך: "יש פה אנשים סמויים של הממשלה, שמלשינים על מי שמדבר רע על המדינה שם. כל הוויכוח מתחיל מזה שהדיקטטור דורש מאיתנו, מכל מבקשי המקלט בעולם, לקחת שני אחוז מהמשכורת ולתת לממשלה".
"אנחנו חיים בפחד מתמיד", אומר ג'ימי בקול חנוק. "הגענו לכאן בחיפוש אחר מקלט, אבל מצאנו את עצמנו בתוך מלחמה חדשה". מברטו מוסיף: "באנו לבד, הקמנו את עצמנו יד ביד והפכנו אויבים. יש אח פה אח שם, חבר פה חבר שם, אישה פה בעל שם. אבא שם ילד פה. אחד לוקח דרך אחת, שני לוקח דרך אחרת וזהו, יש שנאה״.
בינתיים, הרחובות ממשיכים לרחוש, והמתח באוויר מורגש כמעט כמו החום הכבד. ובעוד מדינת ישראל מתמודדת עם האתגרים המורכבים הללו, הקהילה האריתראית נקרעת מבפנים, תחת צל המאבקים שחבריה חשבו שהותירו מאחור. למעשה, בשנים האחרונות אף ניכרת מגמת עזיבתם את הארץ: ב-2023 לבדה עזבו 2,557 אריתריאים את המדינה - לעומת 2,205 ב-2022 ו-1,340 ב-2021.
הכאוס מתחת לפני השטח
אנחנו פוגשים את משה אביטל, מפקד תחנת שרת, בגזרתו בנווה שאנן. רגע לפני הפגישה אנחנו קולטים ניידת מהבהבת שמכניסה אריתראי אזוק לתוך הניידת. "מסיור קצר בתוך החמרה שלהם (בר מקומי של אריתראים) גילינו על בחור סכין וגרזן" מספר אביטל. "זו רק בדיקה שגרתית, מחר בטח כבר הוא ישחורר".
ספר לנו על הגזרה.
"זה אזור שוקק בעסקי זרים. בשנה וחצי האחרונות, בגלל המתיחות בינהם, הרבה עזבו. רוב הזרים שנמצאים פה הם אריתראים. פחות עמוס במהלך השבוע, אבל בסוף השבוע אלפי עובדים זרים מגיעים מכל הארץ, זה המרכז שלהם. בגזרת נווה שאנן ושכונת שפירא יש אחוז גדול של מתנגדי משטר, ושכונת התקווה היא האזור של תומכי המשטר. כשהם גרו יחד אלה היו אזורי החיכוך הכי קשים, אבל בחצי שנה אחרונה נעשתה נדידה עצמאית וההתרכזות היא שונה. וגם, יש עזיבה מאוד משמעותית של אריתראים באופן כללי לקנדה ולמדינות נוספות בגלל המתיחות שיש בינהם. זו לא רק בעיה של תל אביב, אלה גם חולון, נתניהֿ, כפר סבא שהיה בה אירוע גדול של רצח בין אריתראים. זו בעיה כלל-ארצית".
איך אפשר להצליח לאכוף את התקיפות מבעוד מועד?
"זה לא רובץ רק בפתחה של משטרת ישראל, זו בעיה לאומית שחונה במספר משרדי ממשלה. דיבר על זה מפקד המחוז באירועי הרצח האחרונים - סוגיית האריתראים היא מורכבת בשל העובדה שבמדינת ישראל אין להם מספר זהות אחיד. אם אני רוצה לאכוף מקסימום אכיפה משטרתית בגלל עבירות שהוא מבצע, אני מתקשה כי אין להם זהות. יש להם מספרי זהות פיקטיביים שכל משרד נותן להם ומשרדי הממשלה לא מסונכרנים. אם אני נותן לו דוח והוא רוצה לשלם אותו, מבחינת המערכת הוא לא קיים. והוא מרגיש בנוח לעשות מה שהוא רוצה".
לדברי אביטל, "הם גרים שמונה אנשים בתוך דירה, קשה לאתר אותם, זו קרקע פורייה לעבריינות ואי-אפשר למקסם אכיפה. הפרקטיקה המשפטית בארץ לא מתאימה לקהילה הזו. חייב את כל משרדי הממשלה שיחפשו פתרונות מה עושים עם הקהילה הזו שסובלת בינה לבין עצמה וגם אנחנו רוצים לאכוף כמו שאנחנו אוכפים אזרח ישראלי, באותה מידה".
ממשרד המשפטים נמסר: בימים אלה מתקיים דיון בנוגע לאפשרות להרחיק מהארץ נתיני אריתריאה שביצעו עבירה פלילית ושתומכים במשטר באריתריאה. הדיון נערך בהשתתפות נציגי רשות האוכלוסין וההגירה, משרד החוץ, משטרת ישראל והמשרד לביטחון לאומי, וטרם התקבלה החלטה בנושא. סמכות ההרחקה מישראל נתונה לרשות האוכלוסין וההגירה. בנוגע לאכיפת הדין - מי שנמצא בישראל ומבצע עבירות בישראל כפוף לדין הישראלי. אין דין נפרד לזרים״.
