האם הערבים האמריקנים צריכים להיחשב לאנשים לא-לבנים (people of color)? השאלה הזו מבעבעת מתחת למרוץ ההיסטורי שמתנהל בימים אלה לראשות העיר בוסטון: אחת משתי המועמדות, אניסה אסעיבי ג'ורג', מזדהה באופן מוצהר כבת מיעוטים לא-לבנה, ומוצאת עצמה סופגת בקמפיין ביקורת מצד מי שאינם מסכימים עם טענתה זו.
בבחירות שיתקיימו מחר תתמודד אסעיבי ג'ורג' מול חברת מועצת העיר מישל וו, בתם של מהגרים מטייוואן, שאף היא משתייכת למפלגה הדמוקרטית. מי מהן שתנצח תהיה האישה הראשונה והאדם הלא-לבן הראשון – אם נקבל את טענתה של אסעיבי ג'ורג' – לזכות במשרה הרמה ביותר בבוסטון.
אסעיבי ג'ורג' מגדירה עצמה כאמריקנית פולנייה-ערבייה, והיא מודה שלא תמיד הגדירה עצמה כבת מיעוטים לא-לבנה, בין השאר משום שזהותם של הערבים האמריקנים איננה משתלבת בקלות בהגדרות שאליהן הם מתבקשים להתאים את עצמם כשהם נשאלים על זהותם ומוצאם בטפסים רשמיים, בכלל זה במפקד האוכלוסין. בטפסים הרשמיים בארה"ב שבהם אדם מתבקש להצהיר על זהותו, אדם "לבן" מוגדר כ"כל אדם הרואה עצמו חלק מלאום או מקבוצה אתנית שמוצאם באירופה, המזרח התיכון וצפון אפריקה".
אסעיבי ג'ורג' היא בתם של מהגר מתוניסיה ואם נוצרייה קתולית מפולין, ולפיכך "אדם לבן" היא ההגדרה היחידה שיכולה להתאים לה, אבל להגדרה כזו מתלוות משמעויות חברתיות נוספות, קשות לעיכול מבחינתה. בארה"ב של 2021, שבה רעיונות פרוגרסיביים הנוגעים לקיפוח ולדחיקה לשוליים הפכו נפוצים, "אדם לבן" נתפס כאדם פריבילגי, כזה שאינו מסוגל להבין לעומקם את הקשיים החברתיים שמלווים את חייהם של בני מיעוטים – החל בשחורים, דרך אסייתים וכלה בערבים ומוסלמים. עבור אנשים כמו אסעיבי ג'ורג', שמרגישים כבני מיעוטים הנאלצים להיאבק קשה יותר מאשר "לבנים" על השתלבות בחברה, אך מאידך נאלצים להזדהות בטפסים כ"לבנים" משום שהם אינם משתייכים לאחד המיעוטים המוכרים האחרים, כגון שחורים, המצב הזה מתסכל למדי.
7 צפייה בגלריה
מבית הספר למועצת העיר. בוסטון בוחרת בדרך כלל גברים לבנים, אירים או איטלקים
(צילום: AP)
"מצאנו את עצמנו בעמדה מוזרה שבה אין לנו מקום להזדהות בו כערבים", אמרה אסעיבי ג'ורג' בריאיון שהעניקה לאחרונה ל-GBH News. "מצער שלערבים אין משבצת ייעודית לסמן, וחשוב שהקהילה הערבית תיספר, תיראה, תישמע ותקבל הכרה". לדבריה, היא מזדהה כבת מיעוטים לא-לבנה מאז שהחלה לכהן בתפקידי ציבור שאליהם נבחרה. עם זאת, אף שמשפחתו של אביה הגיעה מצפון אפריקה היא אינה מחשיבה עצמה לאפרו-אמריקנית, מונח שבו משתמשים בדרך כלל לתיאור אמריקנים שחורים.
אסעיבי ג'ורג' דיברה בעבר פעמים רבות על הקשיים שאיתם התמודד אביה, מהגר מתוניסיה, ועל האתגרים שחשב שאיתם תתמודד גם היא בשל היותה בתו. בוסטון היא עיר שבמשך שנים רבות בחרה למשרות הרמות גברים לבנים, במיוחד ממוצא אירי ואיטלקי, ואסעיבי ג'ורג' מספרת שאביה הזהיר אותה כי ילדה עם שם ערבי לעולם לא תוכל להצליח בפוליטיקה, וודאי שלא להיבחר לראשת העיר. אסעיבי ג'ורג' בת ה-47, מורה לשעבר בבית ספר שגרה כל חייה בבוסטון, החליטה בכל זאת שלא לוותר, וב-2015 זכתה במושב במועצת העיר. בפריימריז לראשות העיר בספטמבר האחרון הגיעה למקום השני, והעפילה לקרב מכריע מול וו, שהגיעה למקום הראשון.
הערבים החדשים גאים בזהות
השאלה אם אמריקנים ערבים צריכים להזדהות כבני מיעוטים לא-לבנים עולה גם בקרב חברים בקהילה הערבית בארה"ב. נוחא מונתסר, למשל, מתארת את עצמה כאמריקנית מוסלמית-ערבייה או כאמריקנית מוסלמית-לובית, ומעידה שהיא מתכווצת בכל פעם שבטפסים רשמיים היא נאלצת לסמן את המשבצת "לבנה", במקום שתינתן לה האפשרות להזדהות כצפון-אפריקנית או כמזרח-תיכונית. "אני לא רואה בעצמי לבנה, וזה מתסכל אותי כשאני צריכה להזדהות ככזו".
מונתסר מסבירה כי הצורך לבחור קשה במיוחד בהתחשב בעובדה שרבים מהאמריקנים הערבים אינם חולקים חוויה משותפת עם אמריקנים לבנים, ושלעתים קרובות תחושת ה"זרות" או ה"אחרוּת" שהם חשים גדולה עוד יותר כשמדובר בנשים שעוטות חיג'אב. "אנשים כמוני צריכים להוכיח את האמריקניות שלהם", אומרת מונתסר בת ה-26, המתגוררת לא הרחק מבוסטון. מנגד, גם היא מהססת להגדיר עצמה כלא-לבנה, "משום שאני מבינה את ההבדל בין מה שנשים שחורות חוות במדינה הזו לבין מה שאני חווה, ואני לא מרגישה בנוח לשייך אותנו לאותה הקבוצה".
נדים מאזן, אמריקני ערבי-מוסלמי ובעצמו פוליטיקאי לשעבר, אומר כי העובדה שבטפסים רשמיים אין משבצת ייעודית לערבים אמריקנים עלולה לפגוע גם בסיכויי ההצלחה הכלכליים שלהם. הדבר רלוונטי במיוחד כשמדובר בחוזים פדרליים: "כשבית עסק שייך לבן מיעוטים, ליוצא צבא או לאישה, זה חשוב", הוא מסביר. "אנשים מניחים הרבה הנחות לפי השאלה אילו משבצות אתה יכול לסמן".
מאזן, שגר בעיר קמברידג', מעיד שהוא עצמו אינו נראה שחור אבל גם לא נתפס כלבן, כך שבמידה רבה הוא נותר שקוף. "אני לא מסתובב ואומר 'אני שייך למיעוט הלא-לבן' או 'אנשי שייך לרוב הלבן', אבל אני כן יודע שאדם כמוני מתמודד עם אפליה הרבה יותר גדולה מאשר תושב לבן ממוצע בקמברידג' שמשתייך למעמד הגבוה".
צומת דרכים משמעותי בחייהם של רבים מהערבים החיים בארה"ב היה פיגועי 11 בספטמבר, ורבים מהם עדיין מרגישים כמי שחושדים בהם ונזהרים מהם גם אחרי 20 שנה. סקר שפרסמה סוכנות הידיעות AP לקראת יום השנה ה-20 לפיגועים, שצוין לפני כחודשיים, העלה כי ל-53% מהאמריקנים יש עמדות שליליות בנוגע לאיסלאם, לעומת 42% שיש להם עמדות חיוביות לגביו.
מוחמד מיסורי בן ה-38, מנכ"ל ארגון Jetpac ממסצ'וסטס, ארגון המבקש לבנות כוח פוליטי בקרב המוסלמים בארה"ב, אומר שאם דורות קודמים של ערבים אמריקנים נטו להתמקד בהיטמעות בחברה האמריקנית במקום לדבוק בזהות שלהם, כעת הדברים משתנים. "היום צעירים ערבים בארה"ב גאים מאוד במורשת שלהם והם רואים בזה חלק אינטגרלי מזהותם האמריקנית", הוא מסביר. להתחזקות הזהות הזו עשויה להיות השפעה גם על המאבק להוספת המשבצת: זו שתכיר בערביי ארה"ב כקבוצה נפרדת – לא-לבנה, אבל לא-לבנה אחרת.
