הבעיה האמיתית עם קונספציות היא לא שהן שגויות, אלא שהן נכונות לשעתן. יש להן תאריך תפוגה, והמחזיקים בהן חייבים לזכור: כשהזמן שלהן חולף, הן מתחילות להיות מסוכנות. מי שחתום על הקונספציה שעיצבה את חיינו בשנים האחרונות בהקשר של גבול עזה הוא בנימין נתניהו, שעלה לשלטון במידה רבה בגלל הקונספציות של הקודמים לו. משנות אוסלו ועד להתנתקות, המערכת המדינית בישראל הייתה עסוקה בהימורים פרועים בתחום הביטחון שעלו לנו בדם רב. נתניהו הבין שמה שנזקק לנו יותר מכל זו יציבות, ושהיציבות הזו תבוא לא מחתירה מסוכנת לפתרונות, אלא מחיים זהירים ומושכלים לצד המצב הקיים.
במשך שנים לא מעטות נראה היה שזה עובד. למרות חוסר שביעות רצון בנוגע לסבבים החוזרים בעזה, הציבור ברובו קיבל את המצב מתוך הבנה שמחירם של פתרונות רדיקליים כמו כיבוש הרצועה מחד, או הכרה מלאה בשלטון החמאס מאידך, יהיה גדול בהרבה. לכן כל סבב לחימה לווה ברטוריקה לוחמנית אבל ריקה. היה ברור ששלטון החמאס לא יופל.
אבל כאמור, רעיונות טובים הם טובים לזמנם, ובשלב מסוים הם הופכים למלכודת מוות. התפיסה שלנו על הסטטוס-קוו בעזה מתגלמת במושג "מצור". בהקשר הזה כדאי להיזכר באסטרטג סון דזה, שחיבר את הספר "אמנות המלחמה" לפני כ-2,500 שנה. הוא ראה בלוחמה ממושכת אסון וטען ש"אין כל מצב שבו אומה מרוויחה מלוחמה לאורך זמן".
הדברים האלה מתקשרים להנחה שפעולה מלחמתית צריכה להיות ממוקדת בהכרעה. לכן, בתפיסתו של סון דזה, צורת הלחימה הגרועה ביותר היא המצור, משום שעם הזמן היא מתישה את כוחו של התוקף. מדינת ישראל הטילה מצור על עזה, אבל הותירה אותו ללא מטרה. יותר מאמצעי להגשמת מטרות, הפך המצור למטרה בפני עצמה ולמצב קבוע. במצב זה, לפחות ברמה התודעתית, מטיל המצור הפך אט אט למושא המצור.
נתניהו, שעשה שמיניות באוויר נגד הגרעין האיראני והנוכחות האיראנית בסוריה, נירמל את החיים עם ישות טרור סמי-איראנית חמש דקות מאשקלון, מתוך הנחה שגויה שמה שהיה הוא שיהיה: סבב לחימה מוגבל כל כמה שנים וחזרה לשגרה. בשבת שעברה גילינו שהאויב אינו מחויב לאותו הגיון מעגלי ואינסופי. מה שנדמה היה לנו כשגרה או כגלים תקופתיים של התחממות והתקררות, התברר כהתעצמות הדרגתית גם ברמה הצבאית וגם ברמה האידאולוגית.
ד"ר גדעון אלעזרהמילים האלה אינן ביקורת, וממילא אני לא מרגיש שיש לי זכות לביקורת, כי אף שעיקמתי את האף על אוזלת היד שלנו, גם אני חשבתי על הקונספציה כסוג של פרגמטיות. אני כותב את הדברים מתוך דאגה שגם אחרי שהקונספציה התפוצצה לנו בפנים באופן כה מחריד, אנחנו עוד נמשיך להיאחז בה.
יכול להיות שבעבר היו פתרונות חלקיים כאלה ואחרים, אבל אלה כבר אינם רלוונטיים. האמת הברורה והמרה צריכה להיאמר בפירוש על ידי הדרג המדיני והצבאי: ניהול הסכסוך נכשל. ישראל חייבת לסלק את חמאס מעזה עכשיו ולקחת אחריות מחודשת על הרצועה, למרות המחיר הכבד.
- ד"ר גדעון אלעזר הוא אנתרופולוג באוניברסיטאות אריאל ובר אילן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
