התפרעויות בשייח ג'ראח בחודש שעבר וההתעלפות של ח"כ בן גביר
(צילום: חיים גולדיטש, דוברות המשטרה)
ההחלטה של בית המשפט העליון באשר להמשך מגוריהן של ארבע משפחות בשכונת שייח ג'ראח התקבלה הערב (שלישי) באופטימיות בשכונה שבמזרח ירושלים.
הערב התכנסו המשפחות לעדכון בפרטי ההחלטה, שבה נקבע כי המשפחות שערערו לא יפונו מהבתים שלהן לפני הכרעה סופית בסוגיית זהות בעלי הקרקע. לפי פסק הדין, המערערים יידרשו לשלם לבעלי הנכסים מהקדש "נחלת שמעון" דמי שכירות מופחתים של 200 שקל בחודש - פסיקה שעלולה לסבך את התושבים, שכן הם לא שילמו עד היום דבר. ברגע שישלמו - הם יכירו בכך שבעלי הנכסים הם יהודים, וההערכה היא שהם יעדיפו לשלם את הסכום הזעום באמצעות גורם שלישי.
עו"ד סמי ארשיד, שמייצג את משפחות המערערים, אמר הערב כי החלטת בית המשפט היא הישג משמעותי, כלשונו. "בית המשפט קיבל לראשונה את טענות המשפחות וסבר כי החלטות קודמות שניתנו על ידי בתי משפט בישראל שהכירו בבעלות עמותות ישראליות על קרקע אינן מחייבות ואינן סופיות", הוסיף ארשיד. "ההחלטה הזו פותחת את הדרך למשפחות פלסטיניות להכרה בבעלותן על בתיהן בהתאם להסכמים שנכרתו בינן לבין ממשלת ירדן".
סלאח דיאב, שביתו נמצא תחת איום פינוי זה 14 שנה, אמר כי הוא אופטימי לגבי עתיד הבתים. "אני לא מאמין שמישהו בסופו של דבר יעז לפנות אותנו. הסוגייה שלנו הפכה לבינלאומית", הוא הסביר. למרות זאת, דיאב אמר שהוא חושש שהפלישה הרוסית לאוקראינה עלולה להיות מנוצלת על-ידי גורם כלשהו לטובת שינוי ההחלטה. "שייח ג'ראח זו השכונה הכי רגישה בעיר. כל האזור יכול להתערער אם ננושל מנכסינו", הוא הוסיף.
יו"ר עוצמה יהודית, ח"כ איתמר בן גביר שלשכתו הפרלמנטרית עדיין נמצאת בשכונה, אמר שהחלטת בית המשפט העליון מהיום פוגעת בישראל, כלשונו. "ההחלטה חשוכה, לא חוקית, פוגעת בשלטון החוק ונותנת פרס לפורעים. מחר תתקיים הפגנה במקום", הוא אמר.
ח"כ מוסי רז ממרצ אמר מנגד: "המשפחות בשייח ג'ראח יכולות לנשום לרווחה. בג"ץ נתן היום החלטה שתאפשר את עצירת הפינוי, לפחות עד שיושלם הליך הסדר המקרקעין. אלה בשורות טובות למשפחות בשכונה ולכולנו. כעת צריך לעצור גם את פינויה של משפחת סאלם, ולבטל את החוקים הגזעניים שמאפשרים את תביעות הפינוי". ד"ר לורה ורטון, חברת מועצת עיריית ירושלים מטעם מרצ, בירכה גם היא על ההחלטה.
מהמאה ה-19 ועד העליון
בפסיקתם היום, ציינו שופטי בית המשפט העליון כי ההחלטה מתבססת על ההיסטוריה המורכבת של ירושלים ועל חילופי השלטון שחלו במקום. הזכויות במתחם נרכשו עוד במאה ה-19 על ידי יהודים, והשטח נרשם כקרקע הקדש על שם הרבנים הראשיים בירושלים. לאחר מלחמת העצמאות, בתקופת השלטון הירדני במקום, המתחם נוהל על ידי הממונה הירדני על נכסי האויב, ונבנו במקום יחידות דיור שבהן שוכנו משפחות של פליטים פלסטינים שהסכימו בתמורה לוותר על מעמדן כנתמכות על ידי סוכנות האו"ם לפליטים אונר"א.
המשפחות נדרשו על ידי שלטונות ירדן לעמוד בכמה תנאים הקשורים בפיתוח הנכסים והשקעה בהם. הוסכם כי לאחר שלוש שנים תועבר אליהם הבעלות בנכסים בכפוף לתנאים שונים שנקבעו בהסכמים שנכרתו עמם. ואולם, בעקבות מלחמת ששת הימים והחלת המשפט הישראלי על ירושלים, חלה פעם נוספת תמורה במצב המשפטי באזור. הנכסים הועברו לאפוטרופוס הכללי ובהמשך שוחררו לידי ועד עדת הספרדים בירושלים והוועד הכללי כנסת ישראל, "בכפוף לזכות צד שלישי אם קיימת זכות כזו".
מאז התנהלו הליכים משפטיים רבים, תחילה בין הוועדים היהודיים לבין משפחות המתגוררות במתחם, ובהמשך בין מי שרכשה את הזכויות מהוועדים, חברת "נחלת שמעון בע"מ" לבין הדיירים.
ההליך הנוכחי התחיל בתביעת פינוי שהגישה חברת "נחלת שמעון" נגד המשפחות שלא שילמו לה דמי שכירות וביצעו שינויים בנכסים. תביעות הפינוי התקבלו בבית משפט השלום, וערעור של המשפחות למחוזי נדחה. המשפחות הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שכאמור פסק היום.
