באחת מעצרות הקמפיין הראשונות שלה אחרי שהפכה למועמדת הדמוקרטית לנשיאות נתקלה קמלה האריס במה שהיה פיצ'ר קבוע בנאומים של הנשיא ג'ו ביידן מאז 7 באוקטובר: מפגינים פרו-פלסטיניים שהפריעו לה באמצע הנאום. ביידן מעולם לא הצליח למצוא את המענה להפרעות האלה – הוא רצה לתת למפגינים אפשרות להביע את דעתם, אבל גם רצה להמשיך בנאום, ובעיקר הפך יותר ויותר עייף ומותש.
ארה"ב בוחרת 2024 – עוד בעמוד המיוחד של ynet:
• שיטת האלקטורים: כך בוחרים נשיא
• מה זה מדינה מתנדנדת? מילון הבחירות
• קונגרס ומריחואנה: על מה עוד יצביעו?
• 151 קילו, IQ 169: הנשיאים במספרים
האריס, אולי קצת מופתעת לשמוע הפרעות כאלה גם אצלה, אפשרה למפגינים לצעוק קצת, אבל כשאלה לא הפסיקו נתנה בהם מבט נוזף במיוחד ואמרה: "אם אתם רוצים שטראמפ ינצח, תגידו. אם לא, אז אני מדברת עכשיו". רוב הקהל הגיב בהתלהבות משום שלמרבית הדמוקרטים פשוט נמאס לגמרי מענייני המזרח התיכון. העובדה שהעצרת נערכה במישיגן – המדינה עם האוכלוסייה המוסלמית הגדולה ביותר בארה"ב – עשויה לפגוע בהאריס, אבל הקליפ הוויראלי שבו תועדה משתיקה את המפריעים יכול לעזור לה לטפל בבעיה אחרת שהוריש לה ביידן: הקול היהודי.
7 צפייה בגלריה
תומכי הפלסטינים מפגינים נגד ישראל בהרווארד, ימים אחדים אחרי טבח 7 באוקטובר
(צילום: Joseph Prezioso / AFP)
במהלך הקיץ נערכה בבית הלבן פגישת חירום. בצד אחד של השולחן ישבו נציגים של הנהגת הקהילה היהודית בארה"ב ובצד השני נציגים בכירים מאוד של הממשל, בהם השר לביטחון פנים אלחנדרו מיורקס ודובר המועצה לביטחון לאומי ג'ון קירבי. מטרתם של האחרונים הייתה לעדכן את הנהגת היהודים על מאבקו של הממשל באנטישמיות המתגברת בצל המלחמה בעזה ועל תמיכתה של וושינגטון במאמץ המלחמתי.
זו הייתה פגישה מתוחה מאוד. אחד המשתתפים מחה בה על כך שבחדר נכח חבר צוות במועצה לביטחון לאומי שבימיו בקולג' השתייך לארגון "סטודנטים למען צדק בפלסטין". משתתף אחר חזר על שמועה שהסתובבה ברשתות החברתיות ולפיה מנאום מצב האומה של הנשיא ביידן בחודש מרץ הושמטה התייחסות לאנטישמיות. נציגי הממשל הגנו על חבר הצוות כ"מקצוען" וטענו כי השמועה על ההשמטה "לגמרי לא נכונה", אבל האווירה לאורך כל הפגישה נותרה טעונה.
לא במקרה ראה הבית הלבן צורך במפגש כזה. במשך חודשים הוזהר ביידן כי בשל תמיכתו החד-משמעית בישראל הוא מאבד קולות קריטיים מאוד בשמאל, בעיקר בקרב צעירים לא לבנים, ואולי המשמעותי מכול – בקרב מוסלמים-אמריקנים במישיגן הקריטית, שיכולה להכריע למעשה את הבחירות. אבל הרבה מתחת לרדאר עברה האפשרות שביידן יאבד גם קולות של יהודים, שמהווים חלק גדול מספיק מהאוכלוסייה כדי להכריע את הבחירות במדינות מתנדנדות כמו פנסילבניה, מישיגן, ג'ורג'יה, וויסקונסין ואריזונה. בכל המדינות הללו ניצח ביידן ב-2020 בפער של פחות מ-3%, ושיעור היהודים בקרב המצביעים בהן הוא בין אחוז לשלושה אחוזים. בהתחשב בכך שהקרב החוזר בין ביידן לטראמפ היה צפוי להיות צמוד, לקולות המצביעים האלה היה משקל קריטי.
7 צפייה בגלריה
טראמפ נואם לפני יהודים לקראת בחירות 2020. גם הישארות שלהם בבית יכולה לעזור לו
(צילום: AP)
נבחרי ציבור ומצביעים דמוקרטים סיפרו השנה לכלי התקשורת האמריקניים כי בקרב יהודים מקננת תחושת "בגידה" מצד מי שנחשבו לבעלי בריתם הפרוגרסיבים. יש בהם אף מי שמדווחים על תחושה ממשית של "אובדן בית פוליטי". חלקם חושבים שהממשל לא עשה די כדי לעצור את גל האנטישמיות בקמפוסים, ויש אף מי שסבורים כי ביידן – שלמרבה האירוניה הוא כנראה הנשיא הציוני האחרון בבית הלבן בעתיד נראה לעין – אינו תומך מספיק בישראל.
"היו כמה אנשים שאמרו לי 'איך יהודי יכול להצביע לדמוקרטים עכשיו?'", סיפר טרוי זוקובסקי, פעיל בכיר במפלגה הדמוקרטית במישיגן. "אני לא כל כך מודאג מהאפשרות של יהודים שיצביעו לטראמפ, אבל אני כן מודאג מאלה שעשויים להצביע למועמד שלישי (כלומר אחד מהמועמדים העצמאיים או המועמדים הזוטרים שמייצגים מפלגות קטנות – צ.ש) או פשוט להישאר בבית".
הסיפור הזה הוא עוד דוגמה לאופן שבו מתקפת הטרור של 7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" שפרצה בעקבותיה השפיעו באופן קטלני על המרוץ לנשיאות של ג'ו ביידן והכניסו אותו לצרות עוד הרבה לפני העימות הקטסטרופלי נגד דונלד טראמפ. למעשה, לא יהיה מופרך לומר כי האפקט המתגלגל של 7 באוקטובר הביא בסופו של דבר לפרישה של ביידן מהמרוץ: הוא איבד חלק גדול מדי מהבייס הדמוקרטי – גם בגלל הגיל המתקדם אבל גם בגלל המלחמה בעזה – שלא היה לו סיכוי להחזיר אותו. אם ב-6 באוקטובר עוד היה ביידן הפייבוריט לנצח בבחירות, תשעה חודשים אחר כך הוא כבר לא היה המועמד הדמוקרטי לנשיאות, הרבה בגלל דבר שקרה בצד השני של האוקיינוס.
7 צפייה בגלריה
האריס עם ראש הממשלה נתניהו. "עכשיו היא צריכה להוכיח שהיא לא נכנעה לשמאלנים-במירכאות"
( צילום:REUTERS/Nathan Howard)
קמלה האריס מצדה אמורה הייתה להגיע לקמפיין בלי דבשת המלחמה בעזה שכל כך העיקה על ביידן, אבל כשהחליטה להעדיף את טים וולז כסגן שלה על פני ג'וש שפירו היהודי היא הכניסה את עצמה שוב לצרות מול הקהילה היהודית. "המתקפה על שפירו הייתה אנטישמית ונתעבת", אומרת בת' בלסם, אשת יחסי ציבור בניו יורק ומצביעה דמוקרטית נאמנה, על יחסם של חלק מהדמוקרטים למועמדותו של שפירו התומך בישראל, "ועכשיו האריס צריכה להבהיר שהיא לא נכנעה לשמאלנים במירכאות האלה, ושהיא תמשיך להתייצב נגד שנאה ולתמוך בישראל".
הפנית גב לישראל? היהודים יודעים להעניש
דאגה לקול היהודי היא עניין שבדרך כלל נחסך ממועמד דמוקרטי לנשיאות: מרבית היהודים האמריקנים הם ליברלים והחיבור שלהם לדמוקרטים טבעי. יהדות ארה"ב הצביעה ב-90% לפרנקלין רוזוולט, ב-82% אחוז לג'ון קנדי וב-90% ללינדון ג'ונסון. ביל קלינטון קיבל ממנה 80%, ברק אובמה %78 והילרי קלינטון 71%. למרות חלקם הקטן מאוד באוכלוסייה (רק 2.4% מאזרחי ארה"ב הם יהודים, אם כי כשמחשיבים את מי שמזדהים כיהודים שיעורם עולה ל-4.5%), ליהודים יש משקל רב מאוד בחברה האמריקנית על חלקיה, כולל הפוליטיקה. עובדה זו מעניקה לקול היהודי משקל לא פרופורציונלי בכל מערכת בחירות, וחשיבות גדולה במיוחד יש להם עבור הדמוקרטים.
סקרים עדכניים מצביעים על כך שבדירוג השיקולים שלהם היהודים האמריקנים אינם מציבים את ישראל בעדיפות גבוהה יותר משיקולים כמו הזכות להפלות או המאבק על הדמוקרטיה, אבל הם כן עוקבים מקרוב אחרי כל דבר שהממשל עושה בקשר לישראל ו-81% מהם אומרים כי הם חשים קשורים רגשית לישראל. גם הנרטיב שלפיו המדיניות האמריקנית כלפי ישראל אינה זוכה למקום גבוה בסולם השיקולים של יהודי ארה"ב בבואם להצביע אינו עומד תמיד במבחן המציאות. ב-1976 למשל קיבל ג'ימי קרטר 71% מקולות היהודים, אבל למרות הסכם השלום עם מצרים שהושג בתיווכו הוא נתפס כנשיא עוין לישראל, והתמיכה היהודית בו צנחה ל-45% ב-1980.
בצד הרפובליקני קיבל הנשיא ג'ורג' בוש האב 35% מקולות היהודים ב-1988, מה שנחשב הישג גדול, אבל אחרי שסירב לתת לישראל ערבויות להלוואות כדי לסייע בקליטת העלייה ממדינות חבר העמים ירד בבחירות הבאות שיעור התמיכה של היהודים בו ל-11%. במקרה או שלא במקרה, קרטר ובוש האב היו נשיאים שהודחו אחרי קדנציה אחת. ביידן קיבל ב-2020 68% מקולות היהודים, עדיין רוב גדול אך כבר לא גדול כבעבר, והאריס כנראה תשמח לשמור על המספר הזה.
7 צפייה בגלריה
האריס ובעלה היהודי דאג אמהוף. מציינים את החגים היהודיים
(צילום: Erin Schaff/The New York Times via AP, Pool)
מצב העניינים הנוכחי פתח עבור טראמפ הזדמנות שלא הייתה למועמד רפובליקני זה עשרות שנים. הבעיה שלו היא שהוא מתעקש להזכיר ליהודי ארה"ב הליברלים שוב ושוב מדוע הם כל כך תיעבו אותו מההתחלה: בכל פעם שטראמפ אומר כי יהודי שמצביע לדמוקרטים הוא שונא ישראל, הוא חוזר על אחת הקלישאות האנטישמיות המסוכנות ביותר בארה"ב, זו שלפיה הפוליטיקה של יהודים אמריקנים נקבעת לפי ישראל ויש להם "נאמנות כפולה". כשטראמפ מצהיר כי "כל אדם יהודי שמצביע לדמוקרטים או מצביע לביידן צריך לעבור בדיקת מוח", הוא מזלזל באחד מפלגי המצביעים האינטליגנטיים והמעורבים ביותר פוליטית באמריקה.
הסקר הטרי ביותר של הוועד היהודי האמריקני (AJC), מחודש יוני, מצביע על סטטוס קוו, ובמקביל מראה דאגה גדולה בקרב היהודים מהעלייה באנטישמיות: כמעט כל היהודים (93%) אומרים שהאנטישמיות בארה"ב היא "בעיה רצינית" (56%) או "בעיה מסוימת" (37%), ורק 7% טוענים שזו לא בעיה. רוב היהודים (87%) אומרים כי מאז 7 באוקטובר האנטישמיות בארה"ב "גדלה מאוד" (55%) או "גדלה במידת מה" (33%). קמלה האריס, שנשואה ליהודי ומציינת חגים יהודיים, תצטרך לשכנע לא מעט יהודים שהיו מצביעים דמוקרטים נאמנים שלא להגיב לתחושת אובדן הבית הפוליטי שלהם בהחלטה להישאר בבית ב-5 בנובמבר.
פורסם לראשונה: 14:32, 14.08.24
