אותה שעת צהריים קיצית של יום שני, אזור כיכר פלומר בנמל תל-אביב הישן המה מאנשים. מתוך רכב המרצדס המשוריין שעצר בצד, יצא אדם גדל גוף, שמיד הוקף על ידי מאבטחים. חדי העין זיהו בוודאי שהאיש הוא זאב רוזנשטיין, אז היעד מספר אחת של המשטרה. אבל רוזנשטיין ידע היטב שהוא לא רק יעד משטרתי; היו לו גם אויבים אחרים, ובראשם איציק אברג'יל, מי שבאותה תקופה היה הכוח העולה בעולם התחתון הישראלי. הפמליה החלה לנוע לעבר משרדו של רוזנשטיין, משם, כך טענה המשטרה, אורגנו טיסות של מהמרים כבדים לבתי הקזינו שלו ברומניה, בהונגריה ובצ'כיה. תוך כדי צעידה, הטלפון הסלולרי של רוזנשטיין צילצל.
כתבות נוספות למנויים:
ואז, בסביבות 12:50, החריד פיצוץ עז את הסביבה.
המטען רב-העוצמה שהוטמן ברכב שחנה בסמוך, העיף את כולם באוויר. רוזנשטיין ושלושה מהמאבטחים נפצעו כתוצאה מרסיסים. המאבטח שהיה הקרוב ביותר לפיצוץ, ספג פציעה קשה יותר. מסביב עוד שמונה עוברי אורח תמימים, שכל חטאם היה להיות במקום ובזמן הלא-נכונים, נפצעו. כעשרה רכבים נהרסו, ובאוויר נשמעו צרחות, בכי וזגוגיות מתנפצות. הימים הם ימי האוטובוסים המתפוצצים והפיגועים של האינתיפאדה השנייה, אבל מהר מאוד התברר שהפעם הטרור לא היה לאומני, אלא פלילי. שיחת הטלפון שקיבל רוזנשטיין, הצילה את חייו: הוא זז מעט הצידה, וכך יצא מרדיוס גל ההדף.
החוליה שהפעילה את המכונית הממולכדת עזבה את המקום. על פי העדויות במשטרה, מי שלחץ על שלט ההפעלה של המטען היה יניב בן סימון, שמתואר כ"קצין המבצעים" של ארגון אברג'יל. היה שם גם מי שיהפוך לימים לעד מדינה כנגד אברג'יל, העבריין המכונה "בומבי". לפי עדותו, הוא זה שדאג לעדכן את הבוס אברג'יל, שהיה אז בחו"ל, שהחיסול לא צלח.
"מצד אחד, הוא הגיב במעין צחוק: 'איזה מזל יש למניאק הזה, מתי ניפטר ממנו כבר'", העיד בומבי. מצד שני, כך סיפר, "אברג'יל הרי ידע, שאם הם לא הצליחו בפעם הזאת, יצליחו בפעם הבאה".
והיה שם עוד אדם בחוליה הזאת. צעיר בן 29, ששמו מיכה בן הרוש. בלילה שלפני ניסיון החיסול הוא היה זה שהסיע את הרכב הממולכד אל מול המשרד של רוזנשטיין. אחר כך הוא שימש כתצפיתן שתפקידו היה להתריע לחברי החוליה שרוזנשטיין מתקרב. אבל בניגוד לחבריו, מיכה בן הרוש לא היה חייל בכיר של אברג'יל, וגם ממש לא עבריין מחוספס ועתיר ניסיון. למעשה, הוא בכלל לא היה חבר בארגון. הוא בסך הכל גויס למשימה הזאת על ידי קצין המבצעים בן סימון, שהיה השכן שלו. וזו הייתה הטעות הכי גדולה שמיכה בן הרוש עשה בחיים שלו.
זה היה ב-30 ביוני 2003. זמן קצר אחר כך, מיכה בן הרוש ייעלם. בשנים הבאות עוד יגיעו מדי פעם אותות חיים ממנו: מספרד, מבלגיה, מתאילנד, אחר כך אות גם מדרום-אפריקה. שברי שמועות, לחשושים. ואז, שקט. בן הרוש פשוט נגוז. פוף, נעלם הבן אדם.
פאסט פורוורד ליום שלישי שעבר, אולם בית המשפט המחוזי בתל-אביב.
המתח מגיע לשיא, כשההרכב ברשות השופטת גיליה רביד מתכנס להקראת פסק הדין במה שמכונה "פרשה 512". זהו תיק הדגל של משטרת ישראל, במאבקה נגד הפשע המאורגן בארץ. הנאשם המרכזי הוא איציק אברג'יל, ולצידו עוד נאשמים אחרים. בתיק הזה הושקעו מיליוני שקלים, למעלה מעשר שנים של חקירות אינטנסיביות חובקות עולם, עדי מדינה, דיונים אינטנסיביים בבית המשפט שנמשכים מ-2017 בתדירות של שלושה ימים בשבוע, ובמהלכם נרשמו למעלה מ-13 אלף עמודי פרוטוקול. והכל מתכנס לרגע הזה.
"אשם".
השופטים קובעים כי אברג'יל ביצע שורה ארוכה מאוד של עבירות קשות מאוד באירועים שונים ולאורך שנים, כולל רצח בכוונת תחילה, ניהול ארגון פשיעה, ועבירות רכוש וסמים. לגבי הפיצוץ בכיכר פלומר, אברג'יל מורשע בניסיון רצח, קשירת קשר לביצוע רצח, חבלה בכוונה מחמירה ועוד. בפרקליטות ובמשטרה נשמו לרווחה.
"הכרעת הדין הזו מהווה סגירת מעגל, לאחר מאבק חובק עולם שנמשך 18 שנה, שהינו פרי שיתוף פעולה של משטרת ישראל והפרקליטות", אמר עו"ד ניסים מרום, התובע המרכזי בתיק. "מדובר בארגון הפשיעה המסוכן ביותר שידעה ישראל, שעסק בסחר בינלאומי בסמים ובעבירות אלימות חמורות".
הוא צודק. יש למערכת החוק הרבה מאוד סיבות להתגאות במאמץ המטורף שהרחיק מהרחובות כמה מהאנשים הכי מסוכנים במדינה, כולל כאלו שהורשעו בכך שהרגו ופצעו אזרחים תמימים. אבל לצד החגיגות, יש בתיק של אברג'יל עדיין עוד תעלומה אחת גדולה, שצילה רודף כבר עשור וחצי את המשטרה והפרקליטות – וגם אחרי ההרשעה המהדהדת נותרה לא פתורה: לאן נעלם מיכה בן הרוש?
על דבר אחד אין מחלוקת: "מיכה בן הרוש הוא לא עבריין", אומר גורם במערכת אכיפת החוק. "אין לו עבר פלילי, הוא לא ישב בכלא, הוא גם לא שייך לארגון של אברג'יל. הוא ילד מסכן, שגר במקרה בבניין של יניב בן סימון. איתרע מזלו וככה הוא ניצל אותו".
הוא גדל במשפחה נורמטיבית, הבכור מבין חמישה ילדים. "נולדנו וגדלנו בבת-ים", מספרת האחות רחל. "אבא עבד במפעל פלסטיק, אמא הייתה 25 שנה מורה לאופנה ביבנה, ומורה מחליפה בכל מיני מקומות, ובשנים האחרונות היא עבדה עם קשישים. המצב הכלכלי לא היה בשמיים, ההורים גידלו אותנו בקושי, רק שלא יחסר ושנחיה כמו שצריך. אמא הייתה הדמות הדומיננטית בבית, ואחי מיכה היה מאוד קשור אליה. הוא מבוגר ממני בשלוש שנים. כלומר היום, הוא צריך להיות בן 45".
בן הרוש לא מצא את עצמו בלימודים, גם לא בצבא, והחל לחפש לעצמו עבודות מזדמנות, "כדי שיהיה לו קצת כסף", מספרת האחות רחל.
היו לו הסתבכויות בעבר?
"לא, וגם אם כן, אז רק בתור נער שעושה שטויות עם חברים. מיכה היה ילד טוב, ילד חכם, חננה כזה, לא מזיק. בהתחלה הוא עבד במוסך, אחר כך הוא התקבל לעבוד בחברת היי-טק, ואז מישהו שם כנראה שם לו רגל כי רצה להתקדם מעליו. אחי לא אדם של ריב, אז הוא עזב, והתחיל להסתובב, אנחנו לא יודעים עם מי. הוא גם עזב את החברים שלו מהשכונה. הם היו באים אליי לשאול: 'איפה מיכה? למה לא רואים אותו?' והייתי עונה להם: 'אתם החברים שלו, אתם צריכים לדעת'. אבל לא דאגנו. מיכה היה כזה שתמיד בא, הולך, חוזר. כאילו, לא היינו מתערבים לו בחיים".
בן הרוש החל לצאת עם צעירה בת-ימית, קורל פרי שמה. היא הייתה אז בת 17, הוא בן 25. "את מיכה הכרתי הרבה שנים מהשכונה", העידה בעבר. "הפכנו להיות בני זוג כשהייתי נערה. היינו יחד ארבע שנים, ואז יום אחד הוא נעלם".
מה שהחברה קורל ובני המשפחה לא ידעו, זה שלפני ההיעלמות הזו, נוצר קשר בין בן הרוש לבין כמה מחייליו של אברג'יל. "באמת שאני לא יודעת איך הוא התחבר אליהם", אומרת השבוע האחות רחל. "הוא כנראה התערבב עם האנשים הלא־נכונים, שמשכו אותו לשם. מיכה היה נשמה טובה, אוהב לעזור, והם ניצלו אותו".
מה את זוכרת ממנו?
"את שמחת החיים שהייתה לו תמיד. הזיכרון המהותי האחרון שלו אצלי זה מ-2001, כשהוא היה הנהג בחתונה שלי. ואז הוא נסע ב-2003 (אחרי ניסיון החיסול בנמל תל-אביב – ש"מ). הוא התקשר אלינו כמה פעמים מחו"ל, והבנו שהוא התחיל לעבור ממקום למקום. וזהו".
איך הוא נראה? יש לו סימני זיהוי אופיינים?
"הוא נמוך, שיער דליל בצבע חום, אולי היום הוא קירח, עיניים חומות, אולי מרכיב משקפיים. היה הולך עם זקן צרפתי, אבל כל פעם משנה".
תחילת המילניום. העבריין איציק אברג'יל מסמן לעצמו מטרה: צמרת הפשע בישראל. אבל בשביל להגיע לשם, הוא צריך להדיח את המלך הנוכחי, זאב רוזנשטיין. בסביבות אפריל 2003 קצין המבצעים יניב בן סימון שמע על המשרד של רוזנשטיין בנמל תל-אביב ולפי העדויות, בהסכמת הבוס אברג'יל, החל לתכנן את החיסול. "יניב היה הדומיננטי", יעיד לימים עד המדינה בומבי. "הוא דאג לאוטו, ללבנות החבלה, לשלט, וגם הביא את בן הרוש".
מאיפה בכלל הגיע מיכה בן הרוש, נשאל בומבי. "מיכה זה חבר של יניב, שהיה כאילו מושפע כזה, ילד מושפע. יום לפני האירוע (בנמל – ש"מ) באתי ליניב הביתה. היינו אני, הוא ומיכה. יניב אמר לי, הכל מוכן. מיכה היה אמור לנסוע עם האוטו (הממולכד) ואנחנו היינו אמורים לאסוף אותו מגני התערוכה, בזמן שהוא נוסע לשם בסביבות 23:00־00:00, כשתתרוקן שם החניה".
בן הרוש, כך לפי העדות של בומבי, הגיע באותו לילה עם הרכב הממולכד, סוזוקי בלנו. "נסענו אחריו לגני התערוכה, הוא הניח את האוטו ממש דבוק לפתח של המשרד של זאביק, וחזרנו לבת-ים. יניב דאג שיהיו לנו טלפונים מבצעיים. התכנון היה שמיכה יישאר תצפיתן באזור כשזאביק (רוזנשטיין) אמור להגיע, וברגע שאני ויניב מקבלים טלפון ממיכה, צריכים ללחוץ על השלט (שמפעיל את המטען)".
ההתנקשות, כאמור, נכשלה, והחיילים של אברג'יל התחילו לחשוש: האם מי שיפתח את הפה יהיה מיכה בן הרוש? הוא החוליה החלשה, הקצה הלא-סגור של ניסיון הרצח. בומבי העיד: "יומיים-שלושה לאחר האירוע, כשנפגשתי עם יניב, התעניינתי לדעת מה עם מיכה, שכן הייתה אווירה של הרבה לחץ בארץ בעקבות האירוע. ואז יניב אמר לי, שהוא מתכוון 'להזיז' אותו (את בן הרוש), ולשלוח אותו לחו"ל, לאברג'יל".
אברג'יל, כך לפי החומר שנאסף בתיק, היה באותה עת בחו”ל. על פי האינדיקציות במערכת החוק, ב-2.7.03, כלומר יומיים אחרי ניסיון החיסול בנמל, הוטס בן הרוש לספרד, והתגורר – או הוחזק בכוח, לא ברור – בביתו של איש הסמים של הארגון, ציון אלון, המכונה "בוזגלו". בן הרוש אפילו לא סיפר למשפחתו שהוא עוזב. "דפקו אצלנו בבית משטרה", העיד אחיו דורון. "אמרו לנו שמיכה דרוש לחקירה. לא ידענו שהוא נסע. אלוהים יודע איפה הוא נמצא היום".
לפי עדותו של עד המדינה, לבן הרוש היה חלק מרכזי בניסיון החיסול של רוזנשטיין: "נסענו אחריו לגני התערוכה, הוא הניח את האוטו ממש דבוק לפתח של המשרד של זאביק (רוזנשטיין)... התכנון היה, שמיכה (בן הרוש) יישאר תצפיתן באזור כשזאביק אמור להגיע, וברגע שאני ויניב מקבלים טלפון ממיכה, צריכים ללחוץ על השלט (שמפעיל את המטען)"
קורל בת זוגו דווקא הרגישה שמשהו עובר עליו באותם ימים. "הוא לא התנהג כתמול שלשום", העידה. "מיכה היה לחוץ, מסוגר, יוצא בלילות ולא אומר לאן, מסתובב עם אנשים שלא מוכרים לי. כששאלתי לגבי חבריו, אמר לי את השם 'יניב' מבלי לפרט מעבר לכך".
לדבריה, באחד הימים אחרי שבן זוגה נעלם, התקשר אליה חבר של בן הרוש, וביקש שתרד למטה. כשירדה, סיפר לה שמיכה היה צריך להסתלק, נתן לה מכשיר טלפון "מבצעי", ואמר לה שמיכה יתקשר אליה דרכו.
"כשמיכה התקשר, הייתי מבולבלת וכעוסה על כך שהוא לא סיפר לי מדוע נסע מהארץ", העידה. "ואז, באחת השיחות, אמר לי: 'שמעת מה קרה?' שאלתי אותו: 'מה קרה?' והוא אמר לי, 'ראית בחדשות, או קראת בעיתון?' אני לא זוכרת באיזה מילים הוא השתמש, אני רק זוכרת שבאותה תקופה, היות שאצלי בבית כל הזמן החדשות נשמעות, דיברו על ניסיון לפגוע ברוזנשטיין. מיכה נשמע לי בשיחות האלה מיואש, במצוקה, בוכה, אפילו פעם אחת בכה בדמעות ממש".
אחד מעדי המדינה בפרשה, המכונה א"א, שמע בעצמו את בן הרוש בוכה לחברתו באחת משיחות הטלפון האלו מספרד. "מיכה בכה בקול רם וניסה להסביר לה (לקורל) למה אינו יכול לחזור לארץ, 'אבל מגיע לי הרבה כסף'", העיד א"א. "נבהלתי כששמעתי אותו, כי מדובר באדם שגר איתנו, שומע על עסקאות סמים ועל פרשות שונות, והתנהגותו נראתה כזאת שעלולה לסכן את כולם, כולל אותי", העיד.
א"א המודאג, החליט להתקשר לאברג'יל. "אני מספר ליצחק ואומר לו: 'הוא ישן איתי בחדר, אנחנו מדברים פה על דברים אללה יסטור, והבן אדם בוכה בטלפון. למה הוא לא יכול לחזור, שחייבים לו כסף. אני זוכר שיצחק התעצבן ואמר בכעס, שהוא הבטיח ליניב (קצין המבצעים) שכרגע לא עושים כלום עם הבחור, והוא גער בבוזגלו: 'אני אמרתי לך לא לזוז ממנו ולא לעזוב אותו אפילו לשנייה'". א"א העיד שמבחינתו, בן הרוש היה "החוליה החלשה והמסוכנת, שיכולה להיקרע מתישהו, ולפגוע בכל השרשרת הזאת, שהיא יצחק".
כעבור כחודשיים, ב-16.9.03, התקשר אברג'יל לבוזגלו, ואמר לו שהוא חושש שהמשטרה תגיע לספרד. השיחה מיורטת על ידי המשטרה. אברג'יל מציע לבוזגלו שייסע לבלגיה, שם התגורר בכיר אחר בארגון, ישראל אוזיפה (המכונה "הגבוה"). אבל לבוזגלו יש בעיה: הוא הרי הבייביסטר של בן הרוש. מה עושים איתו? “קח אותו איתך”, עונה אברג'יל. "או ששניכם תגורו אצל אוזיפה, או שתשכרו דירה אחרת".
מהאזנות הסתר עולה שבעיני אנשי הארגון, מיכה בן הרוש מתחיל להפוך לבעיה. בוזגלו תועד בהאזנת סתר מתלונן בפני אוזיפה: "כולם עזבו אותי ורק אני נשארתי עם מיכה, שהודבק אליי. מצחיק לאללה זה, תאמין לי. וואללה אני פחדתי שהוא יישאר איתך, שלא ידביקו לך אותו - אז הדביקו לי אותו".
בוזגלו גם מתלונן שמיכה בן הרוש ישן כל היום ואפילו לא מסדר את החדר, אך מדגיש שאין לו ברירה. הם מתחילים ללעוג לבן הרוש, שהיה גדל גוף, ומכנים אותו "השמן" או "החבית". בשיחות הבאות, תועדו בוזגלו ואוזיפה מתלבטים מה עושים עם בן הרוש. עלתה אפשרות לשכור לו דירה בבלגיה ולקחת לו את הדרכון, כך שלא יוכל להיעלם. אלון אפילו שוקל פשוט להשאיר אותו בספרד. אבל אברג'יל מתקשר להזהיר אותו שלא יעשה זאת.
עד המדינה שמע את בן הרוש בוכה בחו"ל בטלפון לחברתו, והתקשר בדאגה לאברג'יל. "אני מספר ליצחק ואומר לו: 'הוא ישן איתי בחדר, אנחנו מדברים פה על דברים אללה יסטור, והבן אדם בוכה בטלפון. אני זוכר שיצחק התעצבן...". מבחינת העד, בן הרוש היה "החוליה החלשה והמסוכנת, שיכולה להיקרע מתישהו, ולפגוע בכל השרשרת הזאת"
"אחי היקר, אתה לא מצפה להשאיר את חברה שלך (הכוונה לבן הרוש) שם, נכון?! בסדר תגיע, זה לא שייך נשמה שלי, אבל אתה לא יכול להגיע לבד". בהמשך מוסיף אברג'יל כי "אני מפחד שהיא אה... ת... תברח", ומציין את החשש הגדול שלו, במידה שבן הרוש ידבר: "אין לי כוח לעוד קיבוץ (הכוונה לכלא ‑ ש"מ), אין לי כוח".
למשטרה יש אינדיקציה כי בסופו של דבר בן הרוש הגיע לבריסל. ב-24.11.03 תועד אוזיפה בשיחת טלפון מספר כי הוא ובוזגלו "מחכים למיכה הילד הדובון ומחפשים לו בית".
בינתיים, בישראל, הכל משתנה במהירות. ב-11.12.03, מתרחש ניסיון החיסול הנוסף של רוזנשטיין, ברחוב יהודה הלוי בתל-אביב. בפיצוץ נהרגים שלושה אזרחים תמימים, ונפצעים עשרות, ביניהם רוזנשטיין עצמו. המדינה מזועזעת, המשטרה מכנה את האירוע "פיגוע פלילי", ומכריזה מלחמה על ארגוני הפשיעה שצמחו לה מתחת לאף. בשבוע שעבר, 18 שנים אחרי הפיצוץ ההוא, הורשע אברג'יל ברצח של שלושת האזרחים ביהודה הלוי.
כמה שבועות לפני הפיגוע הפלילי ב-2003, אברג'יל יצא מהארץ. הוא הגיע לבריסל, שם לפי העדויות תוכנן הפיגוע הפלילי. אחר כך, מתוך החשש שאחרי ההתנקשות משטרת ישראל תוכל ללכוד אותו בבלגיה, אברג'יל נמלט לתאילנד. אבל בכל הבלגן הזה, הוא לא שוכח עוד דבר: להורות שגם מיכה בן הרוש ישוגר למזרח הרחוק, מחשש שהשוטרים יגיעו אליו. "הארגון מבין שאם תתחיל חקירה בבלגיה בעקבות הפיגוע ביהודה הלוי, נוכל להגיע אליהם", אומר השבוע גורם במערכת החוק.
לפי העדויות, בן הרוש מגיע לתאילנד, ומוצמד לבוס אברג'יל. "ראיתי את מיכה בביתו של אברג'יל", העיד בומבי. "כעבור זמן, נעלמו עקבותיו ולא יודעים איפה הוא נמצא עד היום".
בחקירתו, אברג'יל טען כי הוא הכיר לראשונה את מיכה בן הרוש בספרד. "הוא היה סוג של דייר קבוע שם", אמר. "כל הזמן היו מתבכיינים עליו, שהוא אוכל הרבה ושהוא חזיר, שהוא קנאי, ורודף שמלות כל היום, ושהוא ככה, כל מיני דברים כאלה, אז הייתי רואה אותו מדי פעם, אהלן, אהלן, מה נשמע".
בבית המשפט נשאל אברג'יל האם בן הרוש היה תחת שמירה בהוראתו. "אין מה לשמור עליו", ענה בתחילה. "הוא אחד שיוצא, הוא אחד שהולך לקנות, יש לו כסף בכיס, יש לו דרכון בכיס... כשאתה מדבר איתי על לשמור על בן אדם, זה לקחת לו דרכון, לקחת לו דברים, לשמור עליו שלא יזוז. זה לא המצב. זה לא המצב. הבן אדם חוץ מלשכב עם נשים ולאכול, שיהיה בריא, זה מה שמעניין אותו".
אבל לאחר שהושמעו לאברג'יל האזנות הסתר המפלילות, הוא שינה את גרסתו. לדבריו, נודע לו שמיכה הגיע לספרד עם דרכון מזויף "כיוון שהוא דרוש לחקירה", וכי צריך לשמור עליו. "אני דואג יותר לקטע של (מיכה), שלא יעשה שטויות", אמר בבית המשפט.
התובע ניסים מרום תוהה האם אברג'יל הוא "בכלל יועץ וחבר” של מיכה בן הרוש, שמפגין כלפיו “אהבה וחברות". "כן", משיב אברג'יל ללא היסוס, ומוסיף כי אמר לחיל הבכיר שלו בוזגלו: "הבן אדם דרוש (לחקירה), חראם".
אז מבחינת אברג'יל, הוא החבר האוהב והדואג של מיכה בן הרוש, וחברים טובים כאלו הוא לוקח איתו לתאילנד. במשך כמה חודשים שבהם הוא ככל הנראה במזרח הרחוק, לא ברור מה קורה עם בן הרוש.
באפריל 2004, הוא שוב עולה על הרדאר המשטרתי, כשהוא מגיח שוב בבריסל, והפעם הוא מעורב בעסקת סמים. איך יודעים את זה? ה"חברים" הטובים והדואגים מהארגון של אברג'יל שולחים לו בדואר 42 אלף כדורי אקסטזי. הם כל כך דואגים שלו, שהסמים נשלחים אליו בדואר חבילות רגיל, עם שמו האמיתי על הקופסה. "כלומר", מסביר המקור במערכת החוק, "הארגון עשה שימוש בשמו האמיתי של מיכה בן הרוש כדי להוציא חבילה מהדואר. מאחר שהוא מהווה עבורם חוליה חלשה, הם מנצלים אותו".
איך אתם יודעים שבאמת הוא קיבל את החבילה?
"כשמיכה בא לקחת את החבילה הוא זוהה בתמונות של סניף הדואר".
היום הזה, 28.7.2004, בתחנת הדואר בבריסל, הוא היום האחרון שלמשטרה יש ראיה מוצקה למיקומו של מיכה בן הרוש. משם והלאה, זו תעלומה.
בינתיים, בישראל, בני המשפחה וחברתו קורל נטרפים מדאגה. קורל עצמה העידה כי בשלב מסוים חדלה לקבל ממיכה בן הרוש שיחות למכשיר הטלפון ה"מבצעי", ונואשה. זמן קצר אחר כך, עזבה את ישראל כדי ללמוד בחו"ל, ומאז היא מתרחקת מהנושא.
אמו של מיכה בן הרוש, חנה ז"ל, הגישה ביוני 2004 תלונה במשטרה על היעלמות בנה הבכור. בתה רחל משוכנעת שלהיעלמות יש קשר ישיר למחלת הסרטן שבה לקתה האם. "מהרגע שהוא לא יצר איתנו קשר שבועיים-שלושה, חודש-חודשיים, היא חלתה", אומרת רחל. "הייתה סופנית. הרופאים לא האמינו איך החזיקה שנתיים בשבילו. רק בשביל הרצון לדעת איפה הוא. שנתיים עד שכבר די. הנשמה שלה כבר לא יכלה יותר. היא הרגישה, אמרה לי: 'מיכה לא התקשר, קרה משהו'. אמרתי לה: 'אמא, את מכירה אותו, תעזבי, הוא יתקשר אלייך עוד מעט'.
רחל, אחותו של הנעדר בן הרוש: "אז איפה הוא? שמישהו יגיד לנו! אנחנו לא יודעים כלום. שמישהו יעזור לנו, לפני שנאבד תקווה. אמא שלי נפטרה מהצער על חוסר הוודאות איפה הבן שלה, וגם אבא התמוטט מזה, ונפטר לפני שש שנים. שניהם לא זכו לראות אותו יותר, והלכו בלי לדעת מה קרה לבן שלהם. המשפחה שלנו התפרקה בגלל זה"
"הלכתי איתה להתלונן במשטרת בת-ים. אמרתי להם: 'תראו את אמא שלי, עוד שנייה היא מתה. תעזרו לי בשביל אמא שלי'. ניפנפו אותי משם. הלכתי לתחנת חולון, אמרו לי: 'מה את רוצה? הוא מופיע בתור עבריין, מתערבב'. אמרתי להם: 'מה זה מה את רוצה? מה זה השטויות האלה? בשביל מה יש משטרת ישראל?'
"אני מוצפת רגשות", היא פורצת לפתע בבכי. "אמא שלי נפטרה תוך שנתיים מהצער על חוסר הוודאות איפה הבן שלה, וגם אבא התמוטט מזה, ונפטר לפני שש שנים. שניהם לא זכו לראות אותו יותר, והלכו בלי לדעת מה קרה לבן שלהם. המשפחה שלנו התפרקה בגלל זה".
ומה קרה עם התלונה?
"יום אחד זימנו אותי ללהב 433. אמרתי, נלך, אולי יעזרו לנו לגלות מה קרה איתו. אומרים לי: 'יש פה הקלטה. אנחנו רוצים שתעזרי לנו לזהות, אולי זה הקול של אחיך'. אמרתי: 'טוב, נזרום איתכם'. השמיעו לי הקלטה של שני אנשים מדברים ושאלו: 'זה הקול של אחיך?' אמרתי להם: 'לא'. אמרו: 'תנסי, אולי בכל זאת?' אמרתי להם: 'זה לא הקול של אחי, אפילו לא בטון דיבור'. ואת יודעת מה הם ניסו לעשות? להכניס עוד איזשהו תיק עליו, להפיל עליו עוד משהו".
מה אמרת להם?
"אמרתי להם: 'אתם מחפשים מידע בשבילכם? תודה רבה, תם ונשלם. סיימתם לתחקר אותי? תודה רבה לכם', והלכתי. הבן אדם נעדר כבר כמה שנים טובות. אתם מזמנים אותי לתחנה לשמוע הקלטה בשביל שאזהה אם זה אחי, ולא בשביל לתת לי איזו פיסת מידע מה קרה איתו?! אנחנו מחפשים אותו, רוצים לדעת משהו! אמרו לי: 'תשמעי, אם היינו יודעים ברור שהיינו אומרים לך'. זאת לא תשובה, ובטח לא מיחידת להב".
בבית המשפט העיד האח הדורון כי השיחה האחרונה שקיים עם אחיו מיכה הייתה ב-2005. "דיברתי איתו בטלפון והוא אמר שהוא נמצא בדרום-אפריקה. הוא אמר שנסע לטייל, יסדר כמה דברים ויחזור", העיד. "אמרתי לו: 'תבוא לארץ' והוא ענה: 'תגיד לאמא שהכל בסדר, אני עוד מעט חוזר'. קצת לפני פסח הוא התקשר ואמר: 'אני עובר מקום, שבוע, שבועיים גג, אתקשר'. אמרתי לו שאמא לא ישנה בגללו ושיבוא. מאז עברו לא שבוע ולא שבועיים, לא חודש ולא חודשיים. התחלנו לשאול חברים, גורמים, אין תשובה.
"כשאמא חלתה, התקשרתי לשגרירויות שונות וככה הגעתי ליוהנסבורג איפה שהוא היה בסוף. דיברתי עם מישהו מחב"ד. שאל אותי: 'יש לו צלקת? יש לו כתם לידה?' כן, זה הוא. הוא היה אצלנו". מאז לדברי האחים אין למשפחה כל קשר עם מיכה בן הרוש. "אז איפה הוא? שמישהו יגיד לנו! אנחנו לא יודעים כלום", ממררת בבכי רחל. "הכל במסתורין. שמישהו יעזור לנו, לפני שנאבד תקווה".
אז לאן מיכה בן הרוש נעלם? החשש הוא שמהפחד שהוא ידבר ויספר על ההתנקשות ההיא בנמל ועוד עניינים, מישהו רצח אותו. מצד שני, אין שום הוכחה לכך, וייתכן שבן הרוש חי בריא ושלם, ואולי מסתתר מידו הארוכה של אברג'יל, ולהבדיל, של משטרת ישראל. הגורם באכיפת החוק מודה שהנושא הזה מטריד אותו ונותר לא פתור. "באף מקום לא מוזכר שרצחו אותו, לא הייתה לכך שום ראיה, אף אחד מעדי המדינה לא יודע מה באמת מה קרה לו. אמרנו לישראל אוזיפה שאנחנו מוכנים לשלם כל מחיר כדי לדעת, והוא אמר שהוא לא יודע".
מי להערכתך כן יודע?
"מי שמחזיקים כנראה במידע הזה הם יניב בן סימון שגייס אותו וציון אלון שהחביא אותו. שניהם נמצאים בדרום-אפריקה ולכן לא הועמדו לדין. הם הכי מקורבים אל יצחק אברג'יל".
ואי-אפשר לחלץ מהם מה קרה למיכה בן הרוש?
"הם לא ידברו בחיים".
תגובת פרקליטו של יצחק אברג'יל, עו"ד שמשון וייס: "כל ניסיון לשוות למקרה סוג של מסתורין סביב היעלמותו של מיכה בן הרוש הינו תלוש מהמציאות. מדובר במי שהיה קשור למספר גורמים עברייניים, כאשר על פי חומרי החקירה בפרשיית 512, כבר מחודש דצמבר 2003 נצפה מסתובב חופשי במדינות שונות באירופה ולאחר מכן בדרום-אפריקה, כך שאין כל קשר בין העובדה שעקבותיו נעלמו, לבין מרשי מר יצחק אברג'יל".
תגובת המשטרה: "במסגרת פרשייה 512 נחקרו עשרות חשודים בגין מעורבות בארגוני פשע ובעבירות חמורות, אשר הובילו לכתבי אישום ולאחרונה בימ"ש הכריע את דינם של בכירי הארגון ונוספים. בכל הנוגע לחקירת היעדרותו של מיכה בן הרוש נוכל לציין כי המשטרה בקשר עם המשפחה ואיננו מתכוונים לפרט מעבר לכך על אודות החקירה בנושא".
