אחרי שש שנים וחצי, בית המשפט המחוזי בבאר שבע מסר היום (ראשון) את הכרעת הדין בפרשת האסון בנחל צפית - שבו נהרגו תשע חניכות וחניך מהמכינה הקדם צבאית בני ציון כתוצאה משיטפון במהלך הטיול. שני הנאשמים - יובל כאהן, מנהל מכינת בני ציון, ואביב ברדיצ'ב, המנהל החינוכי - הורשעו ב-10 עבירות של גרימת מוות ברשלנות ובשתי עבירות של גרימת חבלה ברשלנות.
הכרעת הדין בפרשת אסון נחל צפית בבית המשפט המחוזי בבאר שבע
(צילום: הרצל יוסף)
משפחות הנספים באסון ישבו חמש שנים בדיונים בבית המשפט, וחיכו להכרעה בעניינם של השניים. לאחר שהשופט הודיע על הרשעתם בגרימת מוות ברשלנות, ולא בעבירות חמורות יותר כמו המתה בקלות דעת, ההורים שנכחו בדיון כעסו וחלקם אף פרצו בבכי. אחד מהם ביקש "לדבר עם השופט". איציק אור, אביה של אלה אור ז"ל, אמר כי "חטפנו סטירה מצלצלת". צו עיכוב יציאה מהארץ הוצא לשני הנאשמים, והשלב הבא במשפט יהיה הטיעונים לעונש - אז גם יעידו בני משפחות הקורבנות.
האסון, נזכיר, התרחש באפריל 2018, כשבמהלך טיול גיבוש של המועמדים למכינת בני ציון נפגעו משיטפון בנחל צפית מועמדים למכינה וחניכים, ועשרה מהם נהרגו: עדי רענן, אגם לוי, יעל סדן, אלה אור, צור אלפי, אילן בר שלום, שני שמיר, מעין ברהום, גלי בללי ורומי כהן.
מכתב האישום עולה כי למרות הצטברות התרעות ואזהרות רבות בימים שקדמו לאירוע, ואף בבוקרו של יום הטיול, מפני השיטפונות הצפויים בנחלי הדרום ובאזור שבו תוכנן הטיול, אשר היו בידיעתם המלאה של הנאשמים לפני היציאה לטיול ובמהלכו - הנאשמים לא ביטלו את הטיול והתעקשו לקיימו.
לפי העולה מכתב האישום, כמה ימים לפני הטיול החליט צוות הגיוס של המכינה לדחות את טיול הגיבוש למועד מאוחר יותר. הנאשם כאהן לא היה מרוצה מהחלטה זו, ובמקום לבטל את הטיול ביקש כי החניכים יביאו ציוד לגשם ויצטיידו ביריעות, אוהלים וביגוד יבש, וכן שלח הודעות מרגיעות בקבוצה המתעלמות מהסכנה הצפויה, ובהן כתב בין היתר כי "מקסימום יראו שיטפון בצאלים שזה אחלה".
"חייהם של צעירים במכינה אינם הפקר"
הכרעת הדין השתרעה על פני מאות עמודים. "הנאשמים וכלל העדים הם אנשים נורמטיביים שלא רגילים להיות בשערי בית המשפט", קבע השופט יובל ליבדרו, שמצא כי העדה המרכזית, המדריכה נועם דור - היא עדה אמינה.
"בעקבות האסון הוקמה ועדת בדיקה ממשלתית, אך לא היה לה קשר להליך המשפטי. שלל גורמים במכינה ומחוצה לה הביעו חשש לצאת לטיול בהם גם נועם העדה, שהייתה קרועה בין החשש הממשי לצאת לבין מנהליה במכינה", קבע השופט. "יובל כאהן, שהיה מודע לחששות, הדף אותם - תוך ניצול מעמדו. בפועל הוא לא היה מוכן לסתור את עמדתו המקורית, שהפעילה לחץ על הגורמים האחרים".
עוד קבע השופט: "היה בלבול רב הודות להנחיות שלא היו כתובות באופן רשמי במקרה של תחילת גשם, ומה עושים בטיול. הנחת העבודה הכללית הייתה שגויה בקריאת מצב מזג האוויר. במהלך הלילה שקדם לאסון, הייתה שיחה בין אביב ליובל, שבה היה בלבול אודות המסלול ביום עצמו. שיחה זו לא הועילה בהבנת המצב עבור שני הנאשמים.
"גם כשיובל הבין את מצב מזג האוויר והסכנות, הוא לא יצר קשר עם המדריך בשטח (אביב), ולא הנחה אותו מה לעשות, 'נעלם', כשל בזיהוי הסכנה, ולא בירר בזמן אמת איפה הקבוצה - חרף ההנחיות שהוא עצמו הנחיל". השופט קבע כי "אם היה עושה זאת - אולי אסון זה היה נמנע".
לסיכום קבע השופט ליבדרו: "השניים מורשעים ב-10 עבירות של גרימת מוות ברשלנות ובשתי עבירות של חבלה ברשלנות. אדם מן היישוב היה צופה את התוצאה מול הסיכונים. בניגוד לטענת ההגנה, זו לא עבירה אחת אלא 10. זה המעשה המוסרי בשל קדושת החיים של כל קורבן ושל כל משפחה".
השופט הוסיף: "צריך לומר בצער - לא הכול משמיים, אלא גם מבני אדם. יציאה לטיול היא לא פעילות שניתן לסווג כאנטי-סוציאלית, היא מקנה ערכים כמו הכרת המולדת והסביבה. אכן יובל לא הכניס פיזית את הקבוצה אך במעשיו אישר את כניסתם. חייהם של צעירים במכינה אינם הפקר, וערך ראשון במעלה הוא. אין מדובר בחיילים שנשלחים לפעילות מבצעית, והבטיחות והשמירה על ביטחונם צריכות לעמוד בראש סדר העדיפויות".
ההורים זועמים: "תחושה של משחק מכור"
רותם בר שלום, אמה של אילן בר שלום שנספתה באסון, אמרה לאחר הכרעת הדין כי "התחושה היא מאוד קשה". לדבריה, "זו אכזבה, אני מרגישה שיש פה משחק מכור. יש פה דברים שהשופט אמר כאילו שהוא הסנגור שלהם. הוא הצדיק טענות מוזרות של הנאשמים. קיוותי שהיום נקבל הכרה, אחרי כמעט 7 שנים. שנקבל הכרה שהיה פשע נוראי מתפיסה של יהירות וזחיחות. אלה הדברים שהובילו גם ל-7 באוקטובר. היו התרעות אבל אף אחד לא הקשיב. לקחו אותם לנחל כי 'יהיה בסדר'. כך ההנהגה חשבה ב-7 באוקטובר".
היא הוסיפה: "השופט לא ניצל את ההזדמנות לומר אמירה ערכית, כי הוא פחדן. יש פה מנהל מכינה ומנהל חינוכי שהביעו את התפיסה הזחוחה שלהם. לא סתם חדר מצב לא נתן למכינות את השירות. לא רצו שתהיה רגולציה על המכינות, ידעו שיש מערב פרוע. וככה מקדשים פה שכול אבל לא לוקחים אחריות".
אוריאל בר שלום, אביה של אילן, הוסיף: "זה כואב מאוד, פסק הדין שגוי. אני מאוד מקווה שהפרקליטות תשקול ערעור. אני חושב שהמדינה פספסה בגדול והסכנה עומדת בפתח, האסונות רק גדלים מפעם לפעם - מאסון מירון שהוא אסון הרבה יותר גדול, ועד לאסון 7 באוקטובר. אנשים חושבים שהם אחראים אבל הם לא נושאים באשמה, ופסק הדין רק מחזק את הגישה הזאת".
(צילום: ירון שרון, סאונד: גילי פרידמן, תסריט ועריכה: תמר אברם )
דורית ברהום, אמה של מעין ברהום ז"ל, בכתה באולם לאחר הכרעת הדין. "הדבר היחיד שאני יכולה לומר זה שהיום לפני 24 שנה נולדה בתי מעין והרגו אותה. התאכזבתי. יש כאן רצח, לא בכוונה תחילה - כפול עשר", אמרה. יעל אלפי, אחותו של צור אלפי ז"ל, מסרה: "הייתי רוצה לומר ליובל שאולי את השופט הוא שכנע, אבל הוא רצח אותם ביהירות ובזחיחות שאפיינו אותו תמיד".
איציק אור, אביה של אלה אור ז"ל, אמר: "אנחנו מבינים, וכל מדינת ישראל מבינה, שזה אסון מיותר. זו לא מלחמה, זה אסון מיותר. לקחו את הילדים שלנו ופשוט הרגו אותם סתם. זה נהג אוטובוס שנסע על 200 קמ"ש והרג 10 נוסעים. לא יעלה על הדעת שזו גרימת מוות ברשלנות. שמענו את הבכי של האימהות באולם. אני אדם חזק ולי לקח די הרבה זמן לעכל מה שקרה פה".
עו"ד ואדים סיגל, שניהל את התיק מטעם הפרקליטות, מסר לאחר הכרעת הדין: "בית המשפט המחוזי הרשיע בסופו של דבר את הנאשמים ב-10 עבירות של גרימת מוות ברשלנות. חשוב לציין שהשופט קיבל את הקביעות הנורמטיביות של הפרקליטות, שהנאשמים היו צריכים לצפות את התרחשות השיטפון. נלמד את הכרעת הדין ונשקול את צעדינו. גם העובדה שהם הורשעו בעשר עבירות היא הישג, ואפילו אירוע תקדימי".
עורכי הדין אורי קורב, סיון רוסו ושאול כהן, סנגוריהם של כאהן, מסרו: "לאחר שמיעת התיק, דחה בית המשפט את הנרטיב המופרך וחסר הבסיס של התביעה בכתב האישום, כאילו יובל היה אדיש וזלזל בחיי החניכים, וזיכה אותו מעבירת ההריגה. בפסק הדין נקבע במפורש כי יובל ידוע בקפדנותו בנושא בטיחות וכי אילו היו הנחיותיו מיושמות האסון היה נמנע. עוד נקבע כי יובל התרשל וטעה בשיקול הדעת, ושלא היה מודע לסיכון קונקרטי. מדובר באסון כבד שאירע תחת אחריותו של יובל שהביע חרטה על האסון שקרה תחת אחריותו".
