המושג "דמוקרטיה מתגוננת" מתייחס למצב בו שלטון דמוקרטי נאלץ לפגוע בזכויות של אזרחים מסוימים, למטרה ראויה – כגון: ביטחון המדינה, רווחת שאר האזרחים, או הגנה על הדמוקרטיה עצמה מהמשתמשים בה על מנת להחריבה.
האיומים שהחברה החרדית מעמידה בפני מדינת ישראל הם קיומיים, ומחייבים חשיבה ותגובה במונחי דמוקרטיה מתגוננת. אציג שני טיעונים לכך. הראשון מוכר יותר, השני הרבה פחות.
1. מדינה היא במהותה התארגנות שיתופית. לכל אזרח זכויות לביטחון ורווחה, ובתמורה חובות מקבילות: לתרום את חלקו ההוגן לקופה הציבורית ולביטחון המדינה. הציבור החרדי, מתוך אידיאולוגיה, לא ממלא את חלקו ההוגן בשותפות: מבחינה כלכלית, ע"פ המחקר המקיף ביותר בנושא, הפער בהפרש הממוצע בין תשלום מיסים לקבלת שירותים מן המדינה עומד על כעשרת אלפים שקלים לחודש לטובת משפחה חרדית לעומת משפחה יהודית לא-חרדית – בפשטות: משפחות לא-חרדיות מממנות משפחות חרדיות.
מבחינה ביטחונית, רוב מכריע של החרדים משתמט מחובת השירות. התרומה הלקויה של האוכלוסיה החרדית, שבגילאי הילדות המוקדמת מהווה כבר רבע מאוכלוסיית המדינה, היא פצצה מתקתקת שביכולתה להקריס את כלכלת ישראל, ואיתה את בטחונה. זהו מצב מובהק בו על הדמוקרטיה הישראלית להתגונן בפני ציבור המאיים לכלותה. הדמוקרטיה המתגוננת תצמצם זכויות אזרח, מקצבאות ועד זכות הצבעה של מי שמשתמט.
לחברה החרדית מאפיינים בולטים של כת. כת לא בהכרח מונהגת ע"י שרלטנים; האפיון המרכזי הוא מישטור חברתי המבוסס על צייתנות עמוקה לשליטה רוחנית מקפת של הנהגת הכת
2. לחברה החרדית מאפיינים בולטים של כת. כת לא בהכרח מונהגת ע"י שרלטנים; האפיון המרכזי הוא מישטור חברתי המבוסס על צייתנות עמוקה לשליטה רוחנית מקפת של הנהגת הכת. כשכת היא שותפה משפיעה בשלטון, המדינה בסכנה קיומית, קל וחומר הדמוקרטיה בה. החברה החרדית בוודאי הטרוגנית, אבל המבנה הכתתי מאפיין את ליבתה ואת הדרך שמתווה הנהגתה. נסקור מספר מאפיינים מרכזיים של כתות וביטוייהם בחברה החרדית.
שליטה על מידע ודעות מבחוץ ומידור המאמינים מהם – למשל: שימוש בטלפונים החשופים רק לתכנים המאושרים ע"י ההנהגה ("כשרים"); העיתונים החרדיים יפרסמו רק את ההשקפות הרשמיות, והקוראים לעולם לא ייחשפו לדעה שונה ומאתגרת; ספרים יתפרסמו רק בכפוף להסכמות המנהיגים הרוחניים, ועוד. איסור על לימודי "ליבה" גודע את האפשרות שהמאמינים ירכשו כלים לחשיבה ביקורתית על הדעות המונחלות מלמעלה.
"ככל אשר יורוך"
התבטלות בפני מנהיג – התופעה המרכזית כאן גלומה במושג "דעת תורה" לפיו רבנים פוסקים לא רק הלכה אלא לגבי כל ענין בחיי הציבור. כדברי ה"חפץ חיים": "מי שדעתו דעת תורה יכול לפתור כל בעיות העולם בכלל ובפרט". יומרה זו, יודגש, הינה חידוש מודרני גמור. אל מול סמכות מקפת-כל זו של הרבנים, חשיבה עצמאית של המאמינים לגבי חייהם מצטמצמת באופן אינפנטילי. שליטה מקיפה זו חודרת כמובן גם לפוליטיקה. וכך, לפני כל בחירות, מתכסות השכונות החרדיות בתמונות "גדולי הדור" מחזיקים פתקי הצבעה מסוימים ומורים לציבור להצביע "ככל אשר יורוך" בלבד! שיקול דעת עצמאי של האזרח—מהות הדמוקרטיה—נתפס כסטייה.
ראיה דיכוטומית של העולם במונחי טוב ורע – המסר העובר בחינוך החרדי, בדרשות, בפשקווילים הוא: אנו, ורק אנו, "פך השמן הטהור," ושאר כל העולם הוא "מים סוערים" של פריצות ושפל מוסרי. תפיסה נרקיסיסטית מעוותת זו, מאפיין עמוק של כתות, מתוחזקת ע"י עידוד בורות לגבי "העולם החיצון."
קונפורמיות ואחידות חברתית – כל הגברים יתלבשו בתלבושת אחידה (כך ייזכרו תדיר בשייכותם ונבדלותם). כל הבחורים יוסללו ללמוד דבר אחד – גמרא (גם אם אין זה מתאים לרובם, מבזבז שנותיהם לריק, ופוגע בתדמיתם-העצמית). כל הנשים יתלבשו בהתאם לקודים מפורטים לגבי אורך השרוול, עובי הגרב, וכדומה.
סנקציות על סטייה מ"הדרך" הנכונה האחת – מישטור החברה באמצעות פחד: שסטייה מ"הדרך" תסכל שידוך ראוי לבני המשפחה; שהתרשלות בקודים הכיתתיים (האב לא "קובע עיתים" מספיק) תמנע קבלת הילד לבית הספר; פחד של בחורים שהעזו להתגייס להופיע במדים בשכונה; פחד מהתנכלות של "האגודה למען טוהר המחנה"; פחד של המעדיפים אורח חיים לא-חרדי מנידוי; וכדומה.
טוטאליטריות פירושה שליטה פוליטית-חברתית הפולשת לחיים האישיים. כל הנ"ל הם ביטויים למישטור טוטאליטרי. טוטאליטאריות היא ההפך המוחלט מדמוקרטיה. דמוקרטיה חייבת להתגונן מפניה. (וזאת בין שתפיסתך את "הדמוקרטיה" היא כשל יריב לוין או כשל יאיר לפיד).
שלמה כהןכתות המסתגרות בתוך עצמן הופכות לבועות הזויות, נטולות הבנה רצינית של העולם ונטולות יכולת לביקורת עצמית או לקבלת שכנוע רציונאלי. מדינה הנשלטת, ולו חלקית, ע"י כת היא מדינה שבה תהליכי התכנון וקבלת ההחלטות מנותקים מהמציאות. קשה לחשוב על סכנה קיומית חמורה יותר. המושג של דמוקרטיה מתגוננת שימש ומשמש בישראל בעיקר בהקשר של התגוננות מול טרור. הסכנה שהחברה החרדית מעמידה בפני ישראל חמורה יותר. חייבים איפוא לחשוב על ההתמודדות מול אתגר זה במונחי דמוקרטיה מתגוננת. בדבר האמצעים המתחייבים (חיוב לימודי ליבה, הפקעת שליטה רבנית על טלפונים של אזרחים, וכדומה) דרושה תכנית חירום. מחדל יהווה התאבדות קולקטיבית.
שלמה כהן הוא פרופסור לאתיקה, וראש המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון
