חילופי האש שקרו בשבוע שעבר בלילה אחד בצפון השומרון קרו כמו בסרט. סרט שלא ראיתם, ואולי אפילו לא שמעתם שהתרחש, אבל הוא המציאות שהפכה ליומיומית במרחק חצי שעת נסיעה ממרכז הארץ.
"מפקד סיירת נח"ל הקים 'צ'ק פוסט' (מחסום בדיקה) למכוניות על אחד הכבישים", מתאר אלוף משנה אריק מויאל, מפקד חטיבת מנשה, את מה שעבר עליו בלילה האחרון, לפני כמה שעות בלבד. "קטנוע שעבר שם התקרב למחסום, ופתאום השניים שרוכבים עליו התחילו לירות על הלוחמים. בתגובה מהירה, עניין של שניות, הלוחמים ירו עליהם בחזרה וניטרלו אותם. אבל זה לא נגמר כאן; מכונית נעצרה לא רחוק ומתוכה יצא מחבל חמוש כדי לירות על הלוחמים. אבל לזה הוא לא חיכה: כוח של צלפים שהוצב כחיפוי פגע בו ממרחק של 163 מטרים ופצע אותו קשה. התברר שזה בכיר גא"פ (ג'יהאד איסלאמי פלסטיני) שהיינו אמורים לצאת למבצע מעצר שלו בעוד כמה ימים".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא מדובר באירוע חריג. ארגוני הטרור ביהודה ושומרון – בעיקר בצפון השומרון, בג'נין ובשכם – עושים בשבועות האחרונים כל מאמץ להבעיר את השטח ולנסות להוציא אל הפועל פיגועים נגד חיילים ואזרחים. "תסיסה שעלולה להסלים ולהפוך להתקוממות עממית אלימה", הגדיר זאת גורם ביטחוני בכיר.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
השבועיים האחרונים המחישו עד כמה המצב בנקודת רתיחה: חמישה פיגועי ירי בתוך עשרה ימים, דקירה של לוחם גבעתי סמוך לקריית ארבע, פיגוע הירי המתוכנן באוטובוס ובו חיילי חטיבת כפיר בבקעה וניסיון להצית את האוטובוס על יושביו, ומאוחר יותר גם השלכת מטען לעבר חיילים. וזה המצב הגלוי. אליו מצטרפת שגרת הפעילות בשטח שנמשכת מאז חודש מרץ: מדי לילה יוצאים הלוחמים לבצע מעצרים של מחבלים. לא פעם הם נתקלים בהתנגדות ובירי. פאודה יומיומית.
ביום ראשון השבוע, בו התרחש הפיגוע בבקעה, הודיע שר הביטחון בני גנץ על מינוי אלוף הרצי הלוי לתפקיד הרמטכ"ל הבא. המצב בשטח הבהיר: לא תהיה לו דקה של שקט.
למעשה, בחצי השנה האחרונה – מאז הכריז צה"ל על מבצע שובר גלים, שנועד לעצור את גל פיגועי הטרור שהחל להשתולל בערי ישראל - מויאל וחמשת מפקדי החטיבות הנוספות של אוגדת איו"ש (אזור יהודה ושומרון): אלופי המשנה ישי רוזיליו מח"ט יהודה, רועי צוויג־לביא מח"ט שומרון, מורדי וייס מח"ט אפרים, אייל שוימר מח"ט עציון ואליאב אלבז מח"ט בנימין, הם האנשים העסוקים ביותר בצה"ל. הם שוברי הגלים, המפקדים שעליהם הטיל צה"ל את האחריות לסגור את קו התפר ולרסק את תשתיות הטרור ביהודה ושומרון.
אפילו להצליח לכנס את כל השישה יחד לכמה שעות של מפגש משותף היה כמעט מבצע צבאי בפני עצמו. הם עובדים סביב השעון. "בין שמונה לעשרה מעצרים בכל לילה", מתאר אל"מ אלבז, מח"ט בנימין, את היממה שלו. "אנחנו לא מנצחים את הטרור בהגנה, אלא בהתקפה. כל ערב בין 21:00 ל־23:00 נכנסים לאישור תוכניות, ומחצות עד 06:00 בבוקר מעצרים".
מתי ישנים?
"בין 06:00 ל־08:00 בבוקר. ובנסיעות. הבוקר הייתה שעה נסיעה עד לראיון כאן, הרווחתי עוד שעת שינה".
ושברנו את הגל?
"גל הפיגועים בעורף הוכרע", אומר אל"מ מויאל. "בזה עמדנו. אבל טרור עדיין יש. הגל הגדול, שבגללו יצאנו לשובר גלים, הוכרע מזמן. אנחנו בשלב ייצוב המרחב".
"בג'נין, בשכם, במבצעים אנחנו רואים הרבה מוטיבציה של האויב, ריבוי אירועים וחוליות", אומר אל"מ צוויג־לביא, מח"ט שומרון, "זה נכון שאת רצף הפיגועים עצרנו. מבחינת ההישג הנדרש, זה עבד. אבל לא הכל פיקס. אנחנו עובדים ימים ולילות, עם טובי הלוחמים. בצפון השומרון המצב המבצעי, כלומר היכולת להוצאת פיגועים, לא חזר אחורה".
בכנס מטכ"לי ביום שני האחרון, האשים הרמטכ"ל, אביב כוכבי, את חולשת מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בעליית אירועי הטרור.
"זאת לא אינתיפאדה", אומר קצין בכיר באוגדת איו"ש, "אבל כמו שאמר הרמטכ"ל, על רקע חולשת המנגנונים יש עלייה חד־משמעית באירועי הירי וברף האלימות וההסלמה. מאי 2021 היה נקודה קריטית, שהביאה להרתעה טובה בעזה. קודם שומר החומות ועכשיו עלות השחר. אז גורמי הטרור רוצים עכשיו 'לשחק בארגז החול' של איו"ש. לפעול מכאן. וכשהמנגנונים הפלסטיניים חלשים, יש פי שלושה אירועי ירי".
על פי נתוני צה"ל, ההבדל העיקרי בשנת 2022 הוא פיגועי הירי והשימוש בנשק חם. בין ינואר ליולי 2021 בוצעו באיו"ש 28 פיגועי ירי. בתקופה המקבילה השנה עומד המספר על 95, וכולל גם את הפיגועים בדיזנגוף ובבני־ברק, שבהם יצאו המחבלים מאיו"ש. "בשומר החומות היו הפרות סדר וסכינאות. כאן זה משהו אחר", אומרים בצה"ל.
שנת 2021 הסתיימה עם 79 הרוגים פלסטינים. השנה, רק עד ספטמבר, עומד מספרם כבר על 85. "מול האיום שקיים בשטח, זה הישג", טוענים גורמים בכירים בצה"ל. "זה נעשה מתוך הבנה ומודעות של המח"טים. אירוע הריסת בית המחבל בג'נין, למשל, לא הסתיים עם 20 מחבלים הרוגים רק כי צה"ל פעל בריסון, מתוך הבנה של ההשפעה".
לפחות עד מועד קיום המפגש עם ששת המח"טים מצליח צה"ל במשימתו למנוע מהטרור לזלוג פנימה. אבל בתוך שטחי יו"ש, במיוחד באזורי שכם וג'נין, השטח בוער. פיגועי ירי, זריקת אבנים על הצירים, ומיטב יחידות צה"ל שתחת המח"טים האזוריים מבצעות מדי לילה סיכולי פיגועים מעצרים סביב השעון.
"היום כל צה"ל עובר דרך הידיים שלנו באיו"ש", אומר אל"מ וייס. "יחידות חי"ר, הנדסה, תותחנים. יש עלינו אחריות – איך מעצבים את המפקדים למלחמה הבאה. מפקדי הסדיר והמילואים. אני בודק את זה במהלך אישורי תוכניות שאני מקיים, מקפיד על הכלים שאני נותן למפקדים – קבלת החלטות תחת לחץ, הערכות מצב, טיפול באירועים מתפרצים".
אחד האירועים הבולטים האלה קיבל בימים האחרונים עוד תפנית. עיתונאית רשת אל־ג'זירה, שירין אבו־עאקלה, נהרגה בגזרתו של מויאל לפני כארבעה חודשים. השבוע קבע צה"ל שבסבירות גבוהה היא נפגעה מירי של לוחם צה"ל.
"אנחנו מתחקרים כל אירוע, לא רק כזה שיש בו פצועים והרוגים", אומר מויאל. "אנחנו לא יורים על אזרחים ואף לוחם לא שם כוונת על הכתבת. אבל אפילו בהריסת בית המחבל בלילה, עיתונאים זרים עמדו מכל הכיוונים, מסביב ירו עלינו, והעיתונאים רצו ממקום למקום. זה אזור לחימה. אף אחד לא ירצה לפגוע בהם, אבל מספיק רק שאחד מהם יחצה בטעות קו ירי".
החיכוך הוא יומיומי. "בתנאים שאנחנו פועלים בהם כאן", אומר אל"מ צוויג־לביא, "בתוך כפרים וערים שמלאים באוכלוסייה אזרחית, רמת הדיוק שנדרשת מהלוחמים גדולה בעשרות מונים ממה שאנחנו נדרשנו לו במלחמות הגדולות. זה לא אותו סוג איום. לפעולה טקטית בצפון השומרון צריך כוח בראשות מפקד צוות, מפקד פלגה, אולי מח"ט. לא צריך את כל צה"ל".
"אבל עבור חייל", מחדד אל"מ רוזיליו, "סיטואציית קרב, היא קרב. לא חשוב איפה".
"זה נכון שכשעושים עשרה מעצרים בלילה, רמת הריכוז והדיוק צריכה להיות מטורפת, אבל זה עדיין לא חמאס או חיזבאללה", אומר אל"מ אלבז. "זה לא אותו דבר".
זו אולי לא מלחמה בהקפים של לבנון או של עזה, אבל זו בהחלט לחימה עיקשת ומסוכנת מאוד מדי לילה.
"כשנכנסתי לתפקיד, לפני יותר משנתיים", נזכר צוויג־לביא, "היינו נכנסים לפעילות בשכם ונתקלים במעט זריקות אבנים. היום לקראת כל כניסה, ההיערכות שלנו היא לירי של האויב לעבר הכוחות. זה נוצר כתוצאה משילוב בין ההחמרה במצב הכלכלי שם, עלייה של הזרמים הלאומניים, נתיבי הברחת אמל"ח חדשים ואפטר־שוק של הקורונה, אבל התפקיד שלי הוא להתמודד טקטית מול המצב המבצעי הקיים. לשמור על קצב ורצף המבצעים שאנחנו עושים כדי להחזיר את המצב לקדמותו".
צוויג–לביא: "מבחינה היסטורית, בירת הטרור היא שכם. ועכשיו היא עדיין כמו אריה רדום. ג‘נין, גור האריות, התעוררה. כששכם תתעורר, עם ההנהגות שיושבות בה ובכירים כאלה ואחרים, זה יהיה הרבה יותר מסוכן"
מויאל, מח"ט מנשה, נכנס לתפקידו לפני שנה. "בטקס החילופים", הוא נזכר, "קודמי בתפקיד אמר לי שלצערו הוא לא מעביר לי את מחנה הפליטים ג'נין במצב שהוא היה רוצה שיהיה. המחנה שם שובר כל זהות ארגונית. הוא אמנם נחשב למעוז הג'יהאד האיסלאמי, אבל אי־אפשר לצבוע את כולו ככזה. יש שם את הצעירים שמכונים בערבית "איבן מוחיים" – בן המחנה. צעירים בני 16־20 שפועלים אחרת לגמרי מהמבוגרים שעוד זוכרים מה היה בחומת מגן. מעזה מזרימים לצעירים האלה כסף כדי שיעשו כאן פיגועים. אומרים להם 'קחו 200 שקל, צלמו סרטון וזרקו מטען על מחסום ג'למה'".
"בצפון השומרון", מסביר צוויג־לביא, "ג'נין ושכם הן שתי הערים הגדולות, אבל יש ביניהן הבדלים מהותיים. בשכם, האוכלוסייה הישראלית פרוסה הרבה יותר רחב. השטח המעורב ישראלי־פלסטיני שאפשר לבצע בו פיגוע בקלות, הוא הרבה יותר גדול מאשר בג'נין. בג'נין, כשמחבל רוצה לעשות פיגוע לאן הוא ילך? למחסום ג'למה. בשכם הוא לוקח נשק, שנמצא בשטח בתפוצה עצומה, הולך 300 מטרים עד לציר שנוסעים עליו אזרחים, ומבצע פיגוע".
לדבריו, "גם מבחינה היסטורית, בירת הטרור היא שכם. ועכשיו היא עדיין כמו אריה רדום. ג'נין, גור האריות, התעוררה. כששכם תתעורר, עם ההנהגות שיושבות בה ובכירים כאלה ואחרים, זה יהיה הרבה יותר מסוכן".
אירועי ירי רבים מתרחשים במתחם קבר יוסף. גם אתה עצמך נפצעת שם לפני כחודשיים.
"בעבר הסביבה המבצעית בקבר יוסף הייתה כזו שיכולנו להכניס לתפילות בקבר יותר מ־60 אוטובוסים בלילה. אני זוכר את הפעם הראשונה שהייתי שם, זו הייתה חוויה ייחודית: ריקודים, אוכל, מוזיקה. היה מעט מאוד חיכוך מצד הסביבה. זריקות אבנים ממרחק של מאות מטרים. הייתי צריך בסך הכל ליווי של גדוד אחד והיינו מבתרים את העיר לשניים ומכניסים את המתפללים למתחם הקבר".
והיום?
"היום כשאנחנו נכנסים לשם זה לפחות עם ארבעה גדודים. גם באותו ערב שאני נפצעתי בו נמנע אסון כבד, כי מראש, בהערכת המצב, ביטלנו את עניין האוכל והריקודים. הסכמי אוסלו מאפשרים לנו כניסה חופשית למתחם הקבר. אנחנו עושים את זה בתדירות של פחות מפעם בחודש. יש גרף עם תאריכים שמוסכם ומאושר מראש. ועדיין, כיום כל כניסה כזו לשם נשקלת בכובד ראש. נעשית הערכת מצב שמגיעה עד לאלוף הפיקוד. אנחנו רוצים לאפשר את חופש הפולחן, אבל לא לסכן אזרחים ישראלים. אנחנו עושים פעולות מקדימות לצמצום הסיכון לאזרחים, והיו גם מקרים – מסף התרעות מסוים – שביטלנו כמה מהכניסות שנקבעו. האזרחים מבינים".
מבינים? רק עכשיו נכנסתם לחלץ משם חמישה אזרחים שהגיעו לשם עצמאית ונקלעו לפיגוע ירי. שניים נפצעו בינוני־קשה.
"יש חלקים, בשוליים של החברה, שרצים לשם מבלי שהם מבינים את הסכנה. אלו אירועים מסוכנים מאוד. חילצנו אותם כי זו חובתנו, אבל זו עבריינות מודעת. אותם אנשים שמגיעים לקבר יוסף בניגוד לחוק, ללא תיאום וליווי צבאי, לא מתייחסים לשלטון החוק. את השניים שנפצעו פינינו לבתי חולים, אבל את שלושת האחרים שהגיעו איתם במכונית העברנו לטיפול המשטרה".
אתה יודע לאפיין את אלה שיורים? סא"ל ע', מפקד דובדבן היוצא, הגדיר אותם בראיון כ"ערסים עם נשק".
"כמו שאצלנו יש כוכבי רשת, טיקטוק וכל מיני רשתות חברתיות, גם אצלם יש כאלה שנותנים להם השראה. איברהים נבולסי, שחוסל עכשיו בשכם, היה אחד כזה. בפועל הוא היה בדיחה, עוד לא בן 19, לא מטובי הלוחמים, חצי פחדן, לא איזה בכיר ארגון. אבל הייתה לו השפעה משמעותית ברשתות. גם אחרי מותו הוא הפך שם לסמל, כשהוא השאיר הקלטה שלו, שהעביר בקבוצות השונות לפני שהוא נהרג. אז יש כאלה שרוצים לחקות אותו. להיראות גברים".
מה זה אומר, לדוגמה?
"בבוקר שאחרי האירוע של החילוץ בקבר יוסף, יצאנו לעצור שניים שביצעו כמה ימים קודם לכן ירי על רכב ביטחון של סייר בשבי שומרון. זה פוטנציאל לפיגוע חמור. הגענו למתחם שהם היו בו, הם התחבאו שם באיזה חדרון. הם לא ירו לכיווננו כדור אחד. כל הירי היה רק מסביב. הם התחבאו כמו פחדנים. עד שאבא של אחד מהם בא והוציא אותו מהאוזן. ממש ככה. מול העיניים שלנו. הם לא גיבורי־על. הם גיבורי מקלדת שהצטלמו עם נשק".
היו עוד מקרים כאלה?
"גם השניים שביצעו את הפיגוע בש"ג באריאל, שבו נרצח המאבטח ויאצ'סלב גולב ז"ל, לא היו גיבורים. למדו להילחם בפורטנייט. אבל כשיש לך ביד נשק, בסביבה אזרחית, זה דרמטי. בשורה התחתונה, אין אף לוחם אצלי שלא עבר הכשרה יותר טובה מהם, ושאין לו ציוד יותר טוב משלהם. הם יורים מרחוק, ירי פחדני. אין קרבות פנים אל פנים. אבל אסור לזלזל באויב. לא צריך יותר מכדור אחד כדי לפצוע מח"ט, או חלילה להרוג לוחם".
יש מי שאומרים שצריך לפעול עם יותר אמצעים כמו למשל שריון, או חיל אוויר, כדי לסכן פחות את הלוחמים.
אלבז: "צה"ל יכול להפעיל מה שהוא רוצה, איפה שהוא רוצה, כולל מסוקי קרב וכל מה שהוא צריך באותו רגע".
"בשבוע שעבר", חושף מויאל, "ירו עליי. דרשתי זיק חמוש (כטב"מ שיתקוף מהאוויר – י"י, ר"ו) וקיבלתי. בג'נין הכשרנו 'תא תקיפה' ואנחנו יכולים לפגוע מהאוויר. כשזה נחוץ זה אפשרי ומשתמשים בזה. אבל לא סתם. זה רק מאדיר אותם".
האמצעי של הריסת בתי מחבלים עדיין יעיל במלחמה בטרור?
אלבז: "בתחילת גל הטרור היו שני פיגועי דקירה בכפר חיזמה. בצהריים, אמא של המחבל התקשרה לדווח: 'הבן שלי בבית, במיטה. בואו תעצרו אותו עכשיו'. היא הסבירה שהיא רוצה שיעצרו אותו מהר, כדי שלא יהרסו את הבית. זו ההרתעה. כשהגענו לשם, האבא הוציא את הבן. הביא אותו פיזית אלינו".
שוימר: "החשש הוא לא רק על הבית. החשש הוא גם ממניעה ומפסילה של היתרי עבודה בישראל. צעיר כזה שמתחיל לפגע, האבא בועט אותו מהדלת כשאנחנו מגיעים רק מהחשש שהוא ומשפחתו יאבדו את היתרי העבודה שלהם בישראל. זה גומר אותם כלכלית".
וייס: "ביום שישי האחרון של חודש הרמדאן אני נכשלתי במשימתי. מחבלים ביצעו פיגוע בגזרתי, בש"ג של אריאל ורצחו את המאבטח שהיה בו. במוצאי אותה שבת, תוך 19 שעות, שני המחבלים היו בידינו. ביום ראשון בלילה כבר נכנסנו למפות את הבתים שלהם להריסה. יש לזה אפקט על השטח. תפקיד במניעה, בהחלטה אם ללכת או לא ללכת על הפיגוע הזה. יש בזה מסר. באירוע הזה הייתה גם סגירת מעגל, כשהסמב"ציות שישבו בחמ"ל בזמן הפיגוע ותיפעלו את הגזרה בזמן אמת, דאגו להיות במשמרת בחמ"ל גם ברגע שבוצעה הריסת בתי הרוצחים".
השבוע, בלילה שבין שני לשלישי, בשכונה המזרחית של ג'נין, פיקד אל"מ מויאל על הריסת דירתו של המחבל שביצע את הפיגוע ברחוב דיזנגוף בתל־אביב. "'רוח פרצים' אנחנו קוראים להריסה כזו", הוא מסביר. "זו דירה בתוך בניין קומות. אז לדירה הזו אנחנו הורסים את כל הקירות החיצוניים".
הפעולה בוצעה בשילוב של כוחות גדולים מאוד: "יותר מ־400 לוחמים, 70 כלים, שופל, סיירת נח"ל, מג"ב איו"ש, ימ"ס איו"ש", מתאר מויאל. "בחודשיים הראשונים שלי בתפקיד עוד הייתי יכול להיכנס לפעולה כירורגית ולצאת. היום זה כבר לא קורה. חייבים את כל הכוחות האלה".
הרשתות החברתיות סערו במהלך המבצע. "ג'נין מכותרת", "תוקפים אותנו מכל הכיוונים", כתבו פעילי הטרור.
"לסיים פעולה כזו עם מחבל הרוג אחד ועוד 15 פצועים, זה מצוין", אומר מויאל. "זה מראה שהרוב לא מגיע לתמוך בהם. האזרחים הקטנים שם רוצים לחיות, לעבוד, להמשיך את חייהם".
אבל יותר מ־80 הרוגים כבר השנה, זה לא מתדלק את השטח?
"ואם ביום ראשון, כשביצענו מעצר בג'נין, היה נהרג חמוש, אז לא נעשה מעצרים?" משיב מויאל בשאלה רטורית. "אנחנו משתדלים לבצע פעולה כירורגית ומדויקת, אבל מי שיורה על כוחותינו במהלך פעילות - דמו בראשו. והוא צריך לדעת את זה".
גם עם הניסיון לעצור את מה שמכונה בעגה הצבאית "טרור עממי" – אבל רחוק מלתאר את הפחד שעובר על התושבים המתגוררים באזור ומתמודדים עם גל של זריקות אבנים - ההתעסקות של המח"טים היא יומיומית. "הביטוי 'טרור עממי'", אומר אל"מ אלבז, "מקטין את מה שזה באמת. אלה פיגועי אבנים וכך צריך לקרוא לזה. כשמכונית נוסעת ב־90 קמ"ש ואבן פוגעת בה, זה פיגוע שיכול להסתיים רע מאוד. כיום אחוז נכבד מאוד מההתעסקות המח"טים באיו"ש היא עם פיגועי אבנים. כמעט כל היום. אצלי, בגזרת בנימין, כל אחד שנזרקת אבן על מכוניתו מקבל ממני שיחת טלפון אישית בעשר הדקות הראשונות שלאחר האירוע, כדי להבין בדיוק איך ואיפה זה קרה ולנסות להציב כוחות ומארבים במטרה למנוע את הפיגוע הבא. יש מאות קילומטרים של צירים, ובניגוד לפיגועים אחרים, על זריקות אבנים אין מודיעין איכותי של שב"כ או של 8200. זה יכול להיות ילד בן 13 שבדרך לבית הספר פתאום מרים אבן, זורק אותה לכביש, וממשיך ללכת".
אפילו שומר המסך בטלפון הנייד של אלבז הוא צילום של מכונית משפחתית בגזרתו ששמשתה האחורית מנופצת מפגיעת אבן. מבעד לחור בשמשה ניבטות פניה המבוהלות של ילדה קטנה שישבה במושב האחורי במכונית. "לא סתם זה שומר המסך שלי", הוא אומר.
"תחושת הביטחון של ההתיישבות נמצאת בצירים", מסביר אל"מ וייס. "אני לא חושב שמספר פיגועי האבנים עלה ב־10־15 השנים האחרונות, אבל ההד ברשתות החברתיות עלה הרבה יותר. והטיפול בזה, בתחושת הביטחון של הנוסעים בדרך, זה הדבר הראשון שאנחנו נמדדים עליו. אין אפילו אבן אחת שעוברת לידינו".
המאבק בטרור באיו"ש קשה במיוחד על רקע חולשת מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית, כפי שגם הרמטכ"ל כוכבי ציין השבוע. אבו־מאזן, אומרים גורמי ביטחון, כבר דואג בעיקר למורשת שלו, ומה שקורה לאנשיו לא מעניין אותו. אנשי הביטחון של המנגנונים איבדו את שליטתם בשטח וחוששים להיכנס למחנות הפליטים, מה שמחזק את כוחם של הג'יהאד האיסלאמי ושל חמאס שמגבירים את כוחם באזור. במסגרת מבצע שובר גלים מובילה אוגדת איו"ש, בראשותו של תת־אלוף אבי בלוט, גישה התקפית מאוד שמעודדת עוד פעילויות בלב קיני הטרור. "אם נעמוד על קו השער", אומרים באוגדה, "הטרור לא ייעלם. חייבים לתקוף אותו".
6 צפייה בגלריה
''אי־אפשר בכל לילה להרוג חפים מפשע''. כוחות צה''ל בזירת הפיגוע בסמוך ליישוב בקעות
(צילום: יואב דודקביץ)
בפעילות בלתי פוסקת כזו, ברמת חיכוך כה גבוהה, יש גם לא מעט דילמות. "ביום חמישי לפנות בוקר יצאנו עם כוחות ימ"מ לבצע מעצר בסילוואד, של שני החשודים שביצעו את פיגוע הירי על האוטובוס בעפרה", מתאר אלבז את אחת מאותן התלבטויות. "אחד המחבלים היה בבית עם אשתו ובנם בן השנה. הימ"מ שצריך לפרוץ לבית כדי לעצור אותו, יכול לשים מטען ולהעיף את הדלת, אבל אז יש סיכון שהאישה והילד ייהרגו".
מה עושים?
"ההחלטה שהתקבלה הייתה להשתמש במטען הדף שהוא קטלני פחות. אי־אפשר בכל לילה להרוג חפים מפשע. אני גאה שאני חי במדינה כזו, עם מפקדים כאלה, שיודעים להפעיל שיקול דעת".
מקרה נוסף שמתאר אלבז אירע בערב חג הפסח האחרון. "בשעה 14:30 בצהריים הגיע מידע על ארבעה מחבלים שיצאו מסילוואד על טנדר, בדרכם לכיוון עפרה, כבר עם נשקים ביד. היינו עליהם, הם נכנסו לבית פלסטיני, ואנחנו פינינו אזרחים מהאזור והתחלנו ב'סיר לחץ' על הבית. המפל"ג ביקש אישור לירות טיל לאו על הבית. סירבתי. אחרי דקה ו־20 שניות אבא, אמא וארבעה ילדים יצאו מהמתחם הזה בידיים למעלה. אם היינו יורים את הטיל ושישה בלתי מעורבים היו נהרגים, זה כבר אירוע אחר לגמרי. הבאנו למקום באגר עם כף גדולה כדי שיתחיל להרוס את הבית. רגע אחרי שהוא הרים את הכף, המחבל יצא מהבית. התברר שזה הרוצח של מלאכי רוזנפלד ז"ל".
אלבז: "חיילים לא חוששים לפתוח באש. תראו כמה הרוגים פלסטינים יש באיו"ש ב–2022. 95 אחוזים מהם היו צריכים למות. אבל כן, החיכוך כאן הוא אדיר, וטעויות קורות"
"אפילו במעצר של באסם א־סעדי (מנהיג הג'יהאד האיסלאמי בג'נין, שבעקבות מעצרו החלו האירועים שהובילו למבצע עלות השחר – י"י, ר"ו)", נזכר מויאל, "הגענו אליו בשעה 22:00 וידענו שהוא יושב בארוחת ערב עם האישה והילדים. מהסיבה הזו נכנסנו אליו הביתה ב'פריצה קרה' ולא עם לבנת חבלה, כדי לא לפגוע באף אחד. הוא הצליח לצאת מהבית, אבל חוליה שלנו שהייתה בחוץ עצרה אותו. נראה לי שגם הוא עצמו לא ידע למה המעצר שלו יוביל. אם הוא היה יודע איזו מכה יספוג הג'יהאד האיסלאמי בעזה, במבצע שהתחיל בעקבות המעצר שלו, הוא היה מסגיר את עצמו לבד".
עלו טענות שלפעמים זהירות יתר עלולה לגרום לפגיעה בחיי כוחותינו. עד כמה הוראות הפתיחה באש ברורות ללוחמים שפועלים אצלכם בכזו רמת חיכוך?
אלבז: "אנחנו, המח"טים, הם אלה שמעבירים אישית את הוראות הפתיחה באש".
שוימר: "אני פותח כל תדריך שכזה בשאלה - יש כאן מישהו שפוחד לפתוח נצרה ולירות? יש כאלה ששואלים, ומקבלים הסברים וגם גיבוי בשעת הצורך אם הם ביצעו ירי מוטעה".
אלבז: "חיילים לא חוששים. תראו כמה הרוגים פלסטינים יש באיו"ש ב־2022. 95 אחוזים מהם היו צריכים למות. אבל כן, החיכוך כאן הוא אדיר, וטעויות קורות. אנחנו עולים למשימה אחרי תהליך – תרחישים, מקרים ותגובות, קרב מגע".
מויאל: "אין בעיה עם הוראות הפתיחה באש. בגזרתי, מנשה, נהרגו השנה 29 פלסטינים, מתוכם שניים לא מעורבים. ב־2021 נהרגו תשעה".
צוויג־לביא: "המסמך הרשמי של הוראות הפתיחה באש מאפשר ונותן מענה לקשת האיומים. התפקיד שלנו, כמי שמעבירים את ההוראות האלה, הוא לתווך אותן. במצב סיכון הלוחם לא יעצור ויפתח את המסמך ויבדוק מתי מותר או אסור לו לירות. הוא יפעל מתוך 'זיכרון שריר'. מתוך מה שאנחנו תידרכנו אותו ותיווכנו לו. נכון שכאן המציאות מורכבת במיוחד, אבל אנחנו מתחקרים מתוך מטרה להשתפר".
ששת המח"טים הם כמעט בני אותה שכבת גיל. שנות ה־30 המאוחרות עד שנות ה־40 המוקדמות. חוו ועברו כלוחמים את מלחמת לבנון השנייה ומבצעים בעזה, והלקחים נצרבו בהם והשפיעו על האופן שבו ניהלו את מבצע שובר גלים.
גל הפיגועים שהתחיל במרץ האחרון חשף את הבטן הרכה: קו התפר – מרחב שהוזנח במשך יותר מעשור. כ־30 אלף פלסטינים עברו דרכו מדי יום אל תוך תחומי ישראל. "תודעת הגדר אבדה", הגדירו זאת גורמים בכירים בצה"ל. בעקבות הגל, הוקפצו גדודים מכל יחידות צה"ל כדי לתגבר את אזור קו התפר ולחסום אותו הרמטית ככל הניתן. 26 גדודים ניצבו לאורך הקו בשיא המבצע, וכעת ירד מספרם ל־22, במגמה להורידו בשלב הבא גם ל־18. במקביל מופעלים עוד ועוד אמצעים לאורך גדר ההפרדה: מוקם מכשול טוב ויעיל הרבה יותר ולאורכו מפוזרים אמצעי ניטור, איסוף וניוד רבים, שיוכלו להביא להפחתה של מספר הגדודים בשטח. התוצאות כבר מתחילות להיות מורגשות, בנתונים. מספר הכניסות דרך המעברים הרשמיים זינק ב־25 אחוז. המשמעות היא שמדובר בבעלי היתרים לעבודה בישראל, שעד כה עברו חופשי דרך הגדר הפרוצה. גם מספר הבקשות לקבלת היתר עבודה בישראל זינק לפתע ב־35־40 אחוז, מה שמצביע על כך שההבנה שלא ניתן לחצות עוד דרך הגדר, חילחלה.
"הופתענו מהדרך שבה התחיל גל הטרור", מודה אל"מ אלבז, מח"ט בנימין. "בעקבות מבצע שומר החומות, לקראת תקופת פסח והרמדאן עשינו הכנה אדירה של שלושה חודשים. מדצמבר 2021. נערכנו והתכוננו לטיפול בהפרות סדר. חשבנו שהטרור ייצא מכאן ויזלוג החוצה. בפועל הוא התחיל מבחוץ – בשני פיגועי דאעש בבאר־שבע ובחדרה – ואז זלג לכאן והתחיל לצאת החוצה. זה נעצר בזכות השבירה המהירה שכולנו כאן ביצענו. הסיכול שלנו היה על ידי סגירת התפר. הלכנו למקום שלא טיפלו בו שנים. זה אירוע מורכב. אנשים לא ממש מבינים. מדובר במאות קילומטרים של מכשול שלא קיים. ביצענו עליו השתלטות מהירה. זה תהליך שבמקומות אחרים לוקח שנים".
איפה צה"ל היה עד היום? למה קו התפר הוזנח בצורה כזו?
אל"מ מויאל: "צה"ל פעל בשיטה של ניהול סיכונים. יש מחיר גם לזה שצה"ל והגדודים לא מתאמנים עכשיו. יש אתגרים הרבה יותר גדולים במקומות אחרים".
"הזרעים של שובר גלים נזרעו בשומר החומות", מסביר אל"מ וייס. "ההכנות החלו כששומר החומות נגמר. בנינו נוהל קרב מעמיק, אישור תוכניות. זה אפשר תפיסה טובה יותר של הגל. אני לא ממהר להכריז 'נגמר הגל'. זה לא זבנג וגמרנו. אבל משלב הייצוב, נעבור לשלב העיצוב".
מח"ט שומרון צוויג־לביא מסכים: "עם דרך הפעולה הנוכחית של האויב הצלחנו להתמודד. אבל הוא יכול ועשוי לאתגר בדרכים אחרות. לכן אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב על הצעד הבא. את השיטה הספציפית – חמושים שחוצים תפר – פיצחנו. מה יהיה הלאה? עם זה צריך להתמודד עכשיו".
לאורך זמן, משימת שמירה בעמדות לאורך התפר זו עבודה סיזיפית ושוחקת. לוחם כפיר, נתן פיטוסי ז"ל, נהרג כאן בתקרית ירי של חברו לעמדה.
"הכל תלוי באיך אתה מנגיש את זה למטה, בגישה", אומר אל"מ שוימר, שמסיים בימים אלה שנתיים של פיקוד על חטיבת עציון ויקודם לתפקיד סגן מפקד אוגדת איו"ש, "יחידות צריכות ללמוד לנהל כאן קרב הגנה אמיתי במרחב. בעיניי יכולים לצאת מחוזקים מעבודה בתפר".
מויאל: "כל מג"ד בצה"ל רוצה להגיע לכאן כדי לשבור גלים. גדוד 405 של התותחנים, ירו עליו כאן בתפר. הם מרגישים שהם בולמים בגופם את הטרור. מג"דים ומ"פים מגיעים למשימה כאן ואוהבים אותה. הם מתאמנים כאן בתרגול תחבולות. באף קו אין להם מקום כזה. זה לא רק להציב את הלוחמים לשמור בש”ג, בפילבוקס או בסיור. התפר משתנה כל הזמן, ואיפה שיש פיקוד יצירתי שמוביל, זה עובד טוב".
אלבז: "אירוע הדו"צ (דו־צדדי) שבו נהרג פיטוסי ז"ל הוא אירוע טרגי, אבל לא קשור למשימה בקו התפר. הגדוד שלו הגיע שלושה ימים קודם לכן, וזה לא קשור לשחיקה. אירוע כזה יכול היה להתרחש בכל בסיס אחר".
רוזיליו: "אנחנו מצפים מעצמנו ליותר. שחיקה? לא זו המשימה שתשחק אותנו. יש אתגרים פי עשרה יותר גדולים שיכולים לשחוק".
ומה התחושה כשמחבל מצליח לבצע פיגוע?
אלבז: "זה מבאס ברמות. התחושה היא איומה, במיוחד אם זה מישהו שיצא מהגזרה שלך. אבל אסור להיכנס למרה שחורה. צריך לתרגם במהירות את הכישלון לפעילות אופרטיבית. במוצאי השבת האחרונה הייתי עם הילדים בעיר מגורינו, ראשון־לציון, בפיצרייה, כשהגיע דיווח על פיגוע ירי בעפרה על אוטובוס. שלחתי את הילדים במונית הביתה וטסתי לגזרה. לפעול מיד, כדי שפעילות המחבלים לא תימשך וייפגעו עוד. מאותה מוצאי שבת עד חמישי בלילה באותו שבוע כשעצרו אותם, לא ישנתי".
"כישלון. זו ההרגשה", אומר מויאל. "לי יש ארבע תחושות כישלון כאלה שאני סוחב איתי. הפיגוע שבו נרצח יהודה דימנטמן ז"ל בחומש שבו המחבלים יצאו מגזרתי; הפיגוע בחדרה, שאמנם בוצע על ידי ערבים ישראלים מאום אל־פחם, אבל שני שוטרי מג"ב שנרצחו בו היו שייכים לגזרתי, לגזרת מנשה; הפיגוע בבני־ברק, שבוצע על ידי מחבל מיעבד; והפיגוע בדיזנגוף, שעשה מחבל מג'נין. גם בפיגוע באלעד, למרות שהמחבלים חצו את הגדר בגזרת אפרים, של מורדי, הרגשתי כישלון, כי הם הגיעו מכפר רומאנה שבגזרת ג'נין".
אחד מגדודי צה"ל שפועל באופן קבוע אך ורק באוגדת איו"ש, ונלחם ללא הפסקה באירועי הטרור העממי, הוא גדוד נצח יהודה. בכמה מקרים, כולל אחד מהם שנחשף לאחרונה, תועדו לוחמים מהגדוד מכים ומתעללים באוכלוסייה פלסטינית. "אירוע מעורר שאט נפש", הגדיר הרמטכ"ל, רב־אלוף אביב כוכבי, את האירוע האחרון, והורה על השעייתם של ארבעת לוחמי הגדוד שמתועדים בסרטון ועל פתיחת חקירת מצ"ח נגדם.
"גדוד נצח יהודה הוא גדוד קרבי מצוין שעשה עבודה יוצאת מהכלל בהורדת סף פיגועי הטרור בגזרתי", מצהיר אל"מ אלבז. "לוחמי הגדוד עובדים קשה ומביאים תוצאות מעולות, אבל תקופה כל כך ארוכה ברמת חיכוך כזו, היא שוחקת מאוד. גם אם תשים את גדוד 890 של הצנחנים שלוש שנים רצוף באיו"ש, יהיו לך את אותם אירועים".
לפני כשלושה חודשים, בנאום שנשא בישיבת אלון מורה, עורר אל"מ צוויג־לביא את זעמם של ארגוני השמאל כשאמר בין השאר: "אומרים בהרבה מקומות שהצבא וההתיישבות עובדים יחד. אני לא מסכים עם האמירה הזאת. אני חושב שהצבא וההתיישבות חד הם".
ספגת הרבה ביקורת על האמירה הזו.
צוויג־לביא: "הביקורת הגיעה מזווית צרה מאוד. לא הבינו את האירוע. אבל מבחינתי, ממשיכים הלאה. בעיניי, בגזרה של כל מח"ט, הגנה על התושבים היא ליבת המשימה. בראש ובראשונה – לשמור על האנשים שתחתינו. לאו דווקא על ציבור כזה או אחר. אנחנו מייצגים את מדינת ישראל ובשמה אנחנו נמצאים כאן. יש שיתוף פעולה בינינו לבין ההתיישבות, וכך צריך. אם יש ביקורת על זה? כן. אבל אנחנו לא נבחרי ציבור. אנחנו פועלים מול המשימה. צה"ל והמדינה שלחו אותנו".
וכשאתה צריך לפעול מול פעולות אלימות או השחתה של נערי גבעות?
"נערי גבעות הוא מושג קצת מומצא ורחב מדי. יש גורמים עברייניים וזו לא תופעה רחבה. אבל אנחנו מתמודדים גם איתה. כי חלק מהמשימה שלנו היא חוק וסדר. גם ההנהגה היישובית יוצאת נגד התופעות האלה. אין מפקד שמגיע אליי לגזרה שלא מקבל תדריך ספציפי לגבי זה. הוא מבין שלא עומדים מנגד כשמבוצע מולך פשע של אלימות או של השחתה. צריך להפסיק את הסיטואציה, כולל על ידי שימוש באמצעים לפיזור הפגנות. אין הבדל בין גבעה בשומרון לבין גשר המיתרים בירושלים. ככה עובדים אצלי בגזרה. צריך להגיד שמדובר אולי בעשרות מתוך 20 אלף תושבים. אלה לא הפנים של ההתיישבות".
6 צפייה בגלריה
''תסיסה שעלולה להסלים ולהפוך להתקוממות עממית אלימה''. פעילות בשטח
(צילום: דוברות משטרת ישראל)
שוימר: "המשימה שלנו היא משימת הגנה. לייצר איזונים, לשתי האוכלוסיות. תחת אחריותנו יש 350 אלף פלסטינים. כשצריך אנחנו לא עומדים מנגד. ראשונים לפעול. אצלי במשרד תליתי שלט עם המשפט: 'כשטרור פוגש צבא, האזרח יחיה שגרה'. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה גם עם מרכיבי ביטחון אזרחיים. בתקוע, למשל, מחבל חמוש בסכין חדר ליישוב. חבר בכיתת הכוננות שם, לוחם אגוז לשעבר, ניטרל אותו בשלושה כדורים. סגר את האירוע עוד לפני שהגענו".
וייס: "בגזרה שלי, אפרים, יש כ־250 אלף מתיישבים. 13 ראשי רשויות – מועצות, עיריות. פגשתי כאן מנהיגות אחראית, שמסתכלת רחב. יש בינינו שיח פתוח, ונכון – גם נוקב לעיתים. למשל על רקע נושא פיגועי האבנים. אני בא ממקום ממלכתי, אבל דין וחשבון אני נותן למפקדיי. אנחנו לא מהאו"ם. ההתיישבות היא מושא ההגנה".
אתם מרגישים שהציבור בישראל מעריך את מה שאתם עושים עבורו?
"מאז כל השיח על הפנסיות אני משתדל באזרחות לא להסתובב על מדים", אומר מויאל, ולא מסתיר שהוא פגוע. "נעשה לנו עוול גדול. כאילו שאנחנו מושחתים. היו גם כאלה שלא היססו להגיד לי את זה: 'אתם מושחתים, דואגים רק לפנסיות שלכם'. ולא מדובר בקצוות. אחד מנגדי החימוש אצלי בחטיבה אמר לי: 'אני מתבייש, רוצה לעזוב'".
אלבז: "אנשים מעריכים. בטח מח"טים. מעריכים ואפילו מעריצים. אבל נגד חימוש שלי, שעובד לא פחות קשה ממני בחימוש, ברכבים, בחום, בגריז, או קצין צעיר בקבע ראשוני שמרוויח כמו עובד במקדונלד'ס, איך הם מרגישים? אותם צריך לשאול. אנחנו לא המדד".
רוזיליו: "כאן, בהתיישבות, מאוד מעריכים. אני מרגיש את זה היטב. בציר המתפללים, אצל האזרח בקצה. מי שרואה את העבודה – מעריך. להימנע מללכת על מדים, בישראל, זה משהו שאני לא אעשה. זה קו אדום עבורי. אני לא אתבייש במה שאני עושה, ולא חושב מה יגידו. אני מרגיש שרוב החברה הישראלית מעריכה, אבל בסוף – קבלת הערכה היא לא חלק מתוכנית העבודה שלנו".
