(צילום: משי בן עמי)
שר המשפטים ויו"ר ועדת חוקה מיהרו לדחות אותה ואמרו כי היא "מעקרת את הרפורמה מתוכנה היסודי". מובילי המחאה נגד המהפכה המשפטית אמרו מנגד כי מדובר ב"הצעה לדיקטטורה אחרת". אבל טיוטת הפשרה, שנחשפה הבוקר (שני), זכתה גם לתמיכה במפה הפוליטית. אז מה בדיוק ההבדלים בין הטיוטה לבין המצב כיום ולבין תוכנית נתניהו-לוין-רוטמן, ומי התומכים והמתנגדים לה?
הוועדה לבחירת שופטים: אחד המאבקים המרכזיים הוא על שינוי הרכב הוועדה. כיום מכהנים בה תשעה חברים – שר המשפטים ושר נוסף, שני חברי כנסת, שני חברי לשכת עורכי הדין ושלושה שופטים (בהם גם נשיאת העליון). לשופטים ולעורכי הדין יחדיו יש לפיכך רוב. כדי למנות שופטים לעליון יש צורך בתמיכה של שבעה חברי ועדה.
לעומת זאת, לפי תוכנית נתניהו-לוין הוועדה תמנה פרט לשר המשפטים עוד שני שרים נוספים ושלושה חברי כנסת – יו"ר ועדת חוקה, ח"כ מהקואליציה וח"כ מהאופוזיציה. לפי ההצעה, שאושרה בקריאה ראשונה, מלבדם יכהן נשיא העליון ושני שופטים בדימוס, שימונו על ידי שר המשפטים, בהסכמת נשיא העליון. כאן כבר יש רוב ברור לקואליציה של 5 מתוך 9, ולפי ההצעה כדי למנות שופטים לעליון יהיה צורך רק בחמישה חברי ועדה – כך שתמיכת חברי הקואליציה תספיק.
לפי טיוטת הפשרה, בוועדה יכהנו 11 חברים ולא תשעה וחבריה יהיו שלושה שרים, ח"כ מהקואליציה, שניים מהאופוזיציה, שלושה שופטי עליון, ועוד שני נציגי ציבור שיתמנו במשותף על ידי שר המשפטים ונשיא העליון. כלומר, לא יהיה רוב אוטומטי לקואליציה. בסעיף זה יש מחלוקת בנוגע לרוב הנדרש למינוי שופט לעליון, בין התומכים ברוב רגיל (שישה חברים) לתומכים ברוב של שמונה חברים.
עילת הסבירות: כיום בג"ץ משתמש לא פעם בעילת הסבירות כדי לבחון את חוקיות ההחלטות המתקבלות. לפי הצעת לוין לא ניתן יהיה להשתמש בה עוד כדי לבקר את שיקול הדעת של הממשלה, אלא רק בשאלות של חוסר סמכות, תקינות ההליך ועמידה בדרישות חוקים מפורשים. יו"ר ועדת החוקה רוטמן עוד יותר נחרץ ממנו, ובהצעתו קובע כי יש לבטל לחלוטין את השימוש בעילת הסבירות.
לפי הטיוטה, השימוש בעילת הסבירות יצומצם: "בית המשפט לא יבחן את שיקול הדעת של הממשלה, במליאתה, על בסיס עילת הסבירות, בהחלטות של מדיניות או מינויים פוליטיים". ההתערבות תהיה רק "אם ההחלטה מופרכת בעליל או חורגת באופן קיצוני ממתחם שיקול הדעת שכל שר או פקיד סביר היה שוקל".
פסקת ההתגברות: בשבוע שעבר אושרה לקריאה ראשונה במליאה ההצעה שלפיה הכנסת תוכל ל"התגבר" על פסק דין של העליון ולחוקק מחדש חוק, מבלי שבית המשפט יוכל לבטלו שוב. בנוסף, וגם כן ברוב של 61 ח"כים בלבד, ניתן יהיה "לחסן" חוק מראש מפני ביקורת שיפוטית, גם אם הוא סותר את חוקי-היסוד. לפי טיוטת הפשרה, לעומת זאת, לא תחוקק פסקת התגברות.
ביטול חוקי יסוד וחוקים רגילים: לפני שנתיים קבע בג"ץ כי בסמכותו לפסול ברוב רגיל חוק יסוד שחוקקה הכנסת, אבל למרות זאת מעולם לא בוטל חוק כזה. בנוסף, מאז ייסודו של בג"ץ לפני כמעט 75 שנה הוא פסל 22 חוקים בלבד.
לפי תוכנית נתניהו-לוין, בג"ץ לא יוכל לבטל חוקי יסוד, ואילו חוקים רגילים ניתן יהיה לבטל רק בהרכב מלא של השופטים, ברוב של 12 או 13 מתוך 15 השופטים. על פי טיוטת מתווה הרצוג, בג"ץ יוסמך לבטל חוקים רגילים, ולא חוקי יסוד, רק בהרכב מלא, ברוב של שני שלישים – כלומר 10 שופטים מבין 15.
מהו חוק יסוד: בניגוד למצב כיום, וגם לתוכנית נתניהו-לוין – שבהם רוב חוקי היסוד אינם משוריינים ואת חלקם ניתן לשנות ברוב של 61 ח"כים - בטיוטה מוצע לקבוע שחוק יסוד יתקבל בארבע קריאות, ולא בשלוש.
בשלוש הקריאות הראשונות יהיה צורך ברוב של 61 ח"כים, אבל בקריאה הרביעית ההצעה תהפוך לחוק יסוד רק אם התקבלה ברוב של 70 ח"כים לפחות (או 80 לפחות, אם הקריאה מתקיימת באותה הכנסת שבה הייתה ההצבעה על הקריאה השלישית). בנוסף, לא יהיה ניתן לקיים הצבעות על חוקי יסוד לאחר שהצביעה הכנסת על פיזורה, ובחודשים הראשונים לכינונה.
יועצים משפטיים: קידום חוק היועמ"שים הופסק בסוף ינואר לאחר שהתברר שאין בסמכות ועדת החוקה לדון בכך, אבל לפי התוכנית המקורית של נתניהו-לוין חוות דעתם לא תחייב את הממשלה, שתוכל לפעול בניגוד לעמדתם. לפי הטיוטה, המצב הנוכחי יישאר בעינו. השינוי יהיה בכך שהממשלה תהיה מוסמכת "במקרים חריגים לאמץ עמדה סותרת, ולקבל לשם כך ייצוג חיצוני במקרה שהעמדה תיבחן בבית המשפט".
עיגון זכויות יסוד נוספות: הטיוטה מעגנת גם זכויות יסוד שלא זכו עד היום לעיגון, כמו עקרון השוויון ("כל אזרח שווה בפני החוק, אין פוגעים בזכויות הפרט של אדם מחמת דת, גזע, מין, העדפה מינית, לקות פיזית, נפשית או שכלית"), וכן את חופש הביטוי, חופש הדת וחופש מדת.
המבהירים, המתנגדים, התומכים והשותקים: מטעם נשיא המדינה יצחק הרצוג צוין כי מדובר "בהצעה אחת מתוך רבות", ונמסר כי הרצוג טרם גיבש מתווה סופי. מובילי המהפכה המשפטית יריב לוין ושמחה רוטמן אמרו כי המתווה הזה "מעקר את הרפורמה מתוכנה היסודי".
גם מובילי המחאה יצאו בתוקף נגד ואמרו כי בכך "ניתן ללוין, רוטמן ונתניהו מפתח הכניסה לדיקטטורה. הם קיבלו כל מה שרצו: בית משפט פוליטי, בג"ץ מסורס, ממשלה חסינה מכל ביקורת, מערכת משפט מעוקרת. מיליונים הנאבקים זה חודשיים למען הדמוקרטיה בישראל קיבלו יריקה בפרצוף. זו הצעה לדיקטטורה אחרת. לא נקבל זאת".
מנגד, באולפן ynet ח"כ גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי) אמר כי הטיוטה מהווה "בסיס טוב להתחלת משא ומתן", וגם ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט תמך: "הכיוון המסתמן נראה מאוזן וטוב. ראוי ששני הצדדים יגלו מנהיגות, יבינו שחייבים להתפשר, ויאמצו את המתווה, כדי למנוע מלחמת אחים".
לא פחות מעניינת היא שתיקתם של ראש האופוזיציה יאיר לפיד ויו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ בנוגע לאותו מתווה, לאחר שאתמול הם פרסמו הודעה משותפת לפיה "לא יכולה להתקיים הידברות כנה, כל עוד אין עצירת חקיקה".
