אולגה לופטקינה שוטטה במרתף הבית שלה אחוזת תזזית. במשך יותר משבוע היא לא הצליחה ליצור קשר עם ששת הילדים המאומצים שלה, שהיו במריופול המופצצת. כמדי שנה ששת ילדיה המאומצים, בני 17 עד 7, שהו באתר נופש בעיר מריופול. הבכור, טימופיי בן ה-17, השגיח על אחיו הקטנים – שלושה מהם בעלי מוגבלויות או סובלים ממחלות כרוניות. טימופיי היה בקשר עם אמו המאמצת, אך ב-1 במרץ – כשבוע אחרי שהמלחמה החלה – אזורים רבים במריופול נותקו מחשמל. כשטימופיי הצליח לבסוף לשלוח הודעה לאמו, היא כבר לא הייתה באוקראינה.
משפחתה של לופטקינה נקלעה לאחת הסוגיות הנפיצות ביותר במלחמת אוקראינה: מאמציה של מוסקבה להעביר מאזורי הכיבוש באוקראינה ילדים יתומים ומאומצים, ולהפוך אותם לרוסים. לפי תחקיר של סוכנות הידיעות AP, מתחילת המלחמה נלקחו אלפי ילדים מהמקלטים בערים האוקראיניות שלבסוף נכבשו – כמו מריופול, ומבתי יתומים בשטחים שבהם שולטים הבדלנים הפרו-רוסים בחבל דונבאס במזרח אוקראינה. בתחקיר ביקרו כתבי AP במחנה ברוסיה שבו נמצאים מאות יתומים אוקראינים.
בין הילדים האוקראינים יש כאלה שהוריהם נהרגו בהפגזות רוסיות, ואחרים שגדלו במשפחות אומנה והיו תחת מעקב של שירותי הרווחה. לטענתה של רוסיה, לרבים מהילדים האלה אין הורים או אפוטרופוסים – וגם אם ישנם, לא ניתן ליצור איתם קשר. לפי AP גורמים רשמיים שהיו אחראים לגירוש הילדים לרוסיה עשו זאת ללא הסכמת הילדים ולעיתים שיקרו להם, ואמרו שהוריהם המאמצים אינם רוצים בהם. אותם ילדים הועברו למשפחות רוסיות וקיבלו אזרחות רוסית.
החוק הרוסי אוסר על אימוץ של ילדים זרים, אך בחודש מאי חתם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על חוק שמעניק אזרחות רוסית בהליך מזורז לילדים אוקראינים ללא השגחה הורית. רוסיה הכינה מאגר של משפחות רוסיות שמתאימות לילדים האוקראינים שחיו באזורי הכיבוש והציעה סיוע כלכלי נדיב למי שיאמץ את יתומי המלחמה. התקשורת הממלכתית הרוסית מציגה את האימוץ כאקט של נדיבות – ומשדרת טקסים של עובדי מדינה מחלקים לילדים האוקראינים את הדרכונים החדשים שלהם.
קשה לקבוע כמה ילדים אוקראינים נלקחו לרוסיה מתחילת המלחמה. גורמים אוקראינים טוענים כי קרוב ל-8,000 ילדים גורשו לרוסיה. במוסקבה לא נוקבים במספרם של הילדים. בחודש מרץ נציבת זכויות האדם של רוסיה, מריה לבובה-בלובה, אמרה שברוסיה נמצאים 1,000 ילדים שחיו באוקראינה לפני המלחמה. רבים הגיעו מאז, כולל יותר מ-230 רק בתחילת החודש הנוכחי. לבובה-בלובה החליטה גם היא לאמץ ילד אוקראיני: היא מגדלת נער שחי במריופול - ונענשה בסנקציות של ארה"ב, האיחוד האירופי, קנדה ואוסטרליה. בתגובה לפניית AP משרדה הפנה לדברים שאמרה לסוכנות הידיעות הממלכתית שרוסיה "עוזרת לילדים" לשמור על זכותם לחיות בסביבה בטוחה ומאושרת.
רוסיה הואשמה בחטיפת ילדים מאוקראינה גם ב-2014, אחרי שסיפחה את חצי האי קרים. באותה שנה פנתה קייב לבית הדין האירופי לזכויות אדם ודיווחה שיותר מ-80 ילדים ממחוז לוהנסק במזרח אוקראינה (ב-2014 פרצה מלחמה באזור בין הצבא האוקראיני לבדלנים הפרו-רוסים) נחטפו במחסום והועברו לרוסיה. במקביל משפחות רוסיות אימצו יותר מ-30 ילדים אוקראינים מחצי האי קרים. במהלך המלחמה שמתחוללת בימים אלה חזרו לפחות 96 ילדים אוקראינים למולדתם מאז חודש מרץ, בעקבות מגעים בין נציגי שתי המדינות.
אם במשפחת אומנה באזור מוסקבה סיפרה ששירותי הרווחה התקשרו אליה, וביקשו שתגדל ילדים אוקראינים. האם, שמגדלת כבר שישה ילדים מאומצים, הסכימה לאמץ שלושה ילדים אוקראינים. אותם ילדים חיו במריופול, שבחודשים האחרונים כבר נמצאת תחת כיבוש רוסי. בית משפט במריופול הכבושה העניק לאם הרוסייה משמורת על הילדים האוקראינים, וכעת הם אזרחים רוסים. לאותם ילדים אין זיכרונות טובים ממשפחת האומנה האוקראינית שלהם: הם טוענים שאם המשפחה "הורידה אותם בבונקר" במריופול, ולאחר מכן לא ניסתה ליצור איתם קשר. בהמשך הצבא הרוסי לקח אותם לידיו – והם היו צריכים לבחור בין אימוץ על-ידי משפחה רוסית למגורים בבית יתומים רוסי.
בבית ברוסיה עם חצר ובריכה מתנפחת מספרת ילדה אוקראינית בת 15 שהיא משתוקקת להתחיל ברוסיה פרק חדש בחייה - בין השאר מכיוון שבית הספר שלה במריופול הופצץ, אחד התלמידים בכיתה שלה נהרג וכמעט כולם עזבו את העיר. אחיה בן ה-17 מתפרץ לשיחה, ומספר ששני חברים שלו נהרגו במלחמה. גם הוא מצפה להתחיל חיים חדשים ברוסיה, אך חושש שהרוסים לא יקבלו אותו מכיוון שבמקור הוא אוקראיני. הוא מתכנן "לתת צ'אנס" במשך עשור לחיים ברוסיה ולנסות להתעשר, ולאחר מכן לחזור לאוקראינה. האם הרוסייה אמרה כי היא והילדים "לא מדברים על המלחמה. פוליטיקה נשארת פוליטיקה, זה לא העסק שלנו".
עבור אולגה, מורה למוזיקה ואמנות שאיבדה את אמה בגיל ההתבגרות וביתה נהרס בקרבות של 2014, החשש לגורל ילדיה המאומצים היה הדבר הקשה ביותר שעבר עליה. בזמן שילדיה הסתתרו מההפצצות במקלט של אתר הנופש במריופול - היא הייתה בבית בעיר וולדאר - מרחק של 100 ק"מ. הבת הביולוגית שלה, ראדה בת ה-18, נאלצה להישאר בבית של הדוד שלה ליד העיר חרקוב.
בזמן שילדיה המאומצים הסתתרו במריופול בימים הראשונים של המלחמה, אולגה שאלה את עצמה אם לנסות לחלץ את הילדים בעצמה ולהיות בסכנת חיים, ובכך להפוך אותם שוב ליתומים - או לפנות לגורמים רשמיים, ולהסתכן בכך שילדיה ייהרגו או יועברו לידי הרוסים. לבסוף היא החליטה להימלט עם בתה הביולוגית מאוקראינה, והחלה לפנות לנציגים אוקראינים ורוסים ולפעילי זכויות אדם כדי לחלץ את ילדיה המאומצים.
רופא ממריופול ניסה לסייע לילדיה של אולגה והצליח לפנות אותם מהמקלט בעיר המופצצת – אך הכוחות הפרו-רוסיים אסרו עליהם לעבור את המחסום. בסופו של דבר הגיעו הילדים לבית חולים ב"רפובליקה העממית של דונייצק" שהקימו המורדים הפרו-רוסים. כשטימופיי בן ה-17 שלח הודעה לאמו היא כבר לא הייתה באוקראינה: אולגה ובתה הביולוגית הגיעו לצרפת. ב"רפובליקה העממית של דונייצק" אמרו גורמים רשמיים לטימופיי שאולגה ובעלה כבר לא יהיו האפוטרופוסים שלו ושל אחיו, ושהם יועברו למשפחות ברוסיה.
הרשויות בדונייצק אמרו לאולגה שהיא תוכל לקבל בחזרה את ילדיה רק אם תגיע לרוסיה כדי לקחת אותם. היא חששה שמדובר במלכודת, וסירבה. לבסוף נרשמה פריצת דרך: הרשויות הסכימו לאפשר לעורך דין מטעמה של אולגה לקחת את הילדים. אחרי מסע של שלושה ימים ברחבי רוסיה, הילדים נפגשו עם האבא בברלין והגיעו לצרפת, ושם המשפחה התאחדה. "עול האחריות נגמר", אמר טימופיי על התקופה הארוכה שבה השגיח על אחיו הקטנים. "אמרתי: 'אמא, קחי את המושכות, עכשיו אני ילד'".
