הישראלים שנמצאים בחרסון, לבוב ואודסה
(צילום: משי בן עמי)
רמי מסיקה, שמתגורר עם משפחתו בעיר האוקראינית חרסון שנפלה לידי הצבא הרוסי כבר בתחילת המלחמה, ממשיך להתרגל כמו שאר התושבים לחיים תחת שלטון זר. על חגיגות פורים מחוץ לבית אין מה לדבר. "הייתי אתמול בבית עם הילדים, מטבע הדברים מסוכן לצאת בלילה. את המגילה שמענו דרך הטלוויזיה, והכנו אוזני המן", סיפר הבוקר (חמישי) מסיקה בריאיון לאולפן ynet.
למרות הדיווחים המעודדים על התקדמות במשא ומתן לסיום המלחמה, רוסיה המשיכה גם הבוקר לתקוף ברחבי אוקראינה. בבירה קייב דווח על הרוג אחד ושלושה פצועים בעקבות פגיעת שרידי טיל שיורט בבניין מגורים בן 16 קומות. בעיר צ'רנייב, בצפון אוקראינה, דיווח המושל המחוזי כי אתמול נהרגו במתקפות הרוסיות 53 בני אדם.
בדרך להפסקת אש? פאנל המומחים באולפן
(צילום: משי בן עמי)
מסיקה, שמתגורר כאמור בחרסון, סיפר הבוקר כי ניכר שיפור מסוים בתנאים שעמם מתמודדים תושבי העיר: "אני רואה יותר ויותר מוצרי מזון שלא הוכנסו לפני כמה ימים. אני מסתובב ברגל כי אי אפשר להשיג כרגע בנזין. המכוניות שמסתובבות פה הן מתדלקות גז. במרכז העיר ראיתי שיש ביצים, ויש תחושה שהולך להיות בסדר".
- מי מנהל דה-פקטו את העיר? מי בעל הבית?
"החיילים הרוסים, אין ספק. הם בעלי הבית. יש פה בניין גדול שנקרא 'הבית הלבן'. הם השתלטו עליו מלכתחילה, בגלל זה אין הרבה נפגעים בעיר. אין משטרה, אין כלום מבחינת השלטון האוקראיני. הם שולטים כרגע ואנחנו בתקווה שהמצב יחזור לקדמותו. יש פה משרד שתומך ביהודים. כרגע הוא סגור, אבל זה משרד שמספק מוצרי מזון שעוזר בעיקר למבוגרים היהודים".
- ומה לגבי שירותים אזרחיים?
"השירותים הרפואיים פה הסתיימו. אני רוצה לעשות טיפול שיניים ואני לא יכול כי המרפאה סגורה כבר כמעט שבועיים. אנשים מבוגרים עומדים שעות בתור לבית מרקחת, וכשמגיע התור שלהם הם מגלים שאין את התרופות שלהם. רציתי נורופן ולא הצלחתי להשיג. זאת בעיה מאוד גדולה".
2 צפייה בגלריה
קייב אחרי תקיפות רוסיות
(צילום: service of the State Emergency Service of Ukraine/Handout via REUTERS)
איתן עדי מתגורר בעיר אודסה. "הכול נעצר כאן כרגע, כולם התכוננו למתקפה שלא הגיעה, חלק לא מבוטל מהאוכלוסייה חושבים שברגע שמזג האוויר ישתפר יגיעו לכאן כוחות קומנדו רוסיים", סיפר הבוקר עדי. "יש מדי פעם אזעקות, אבל אין שום הפגזות. צריך להבין שאזור אודסה הוא מאוד גדול, בערך מחצית משטח ישראל, אז פה ושם ההפגזות הן מאוד נקודתיות".
- ומה התוכניות שלך?
"אני לא מתכוון להישאר כאן. מצד שני, יש בדרך לגבול הרבה מחסומים של מיליציות אוקראיניות. זה מאוד מסוכן. יש הרבה מתנדבים צעירים ונלהבים שמסתובבים פה עם נשק. אפשר לזהות אותם עם סרט כחול או צהוב על הזרוע. אין להם ניסיון, הם לא מכירים חוקים, הם להוטים לתפוס את האויבים. נכון לימים אלה מהם צריך לחשוש כאן. לפני כמה ימים עצרו מתחת לבית שלי שני זרים. התחילו לכוון לעברם נשק, זה היה מאוד מסוכן".
גיא עמר, שמסייע לישראלים ויהודים בעיר לבוב במערב אוקראינה, אמר: "אצלנו עדיין שקט באופן יחסי. העיר לבוב הפכה להיות עיר של פליטים. כל האוכלוסייה שהצליחה לצאת ממזרח המדינה הגיעה לכאן. אנחנו נערכים לסעודת פורים אצלנו במשרד. הצלחנו להביא מתנדב מבית חב"ד שיקיים קריאת מגילה ומשלוחי מנות".
העיתונאי היהודי שחי 20 שנה בקייב - במלחמה על הבית
(צילום: משי בן עמי)
איגור לוינשטיין, עיתונאי יהודי שמתגורר 20 שנה בקייב, סיפר על הקושי הרגשי לסקר מלחמה על הבית: "מרגישים את זה בכל רגע, בכל דבר קטן. זה מתחיל מהמידע שעובר עד להסתכל מהחלון ולראות רחובות ריקים ומדפים ריקים בחנויות. כשמדברים על בעיה של עולים ופליטים, אני מרגיש שיש לנו עוד סוגי בעיות. אנחנו לא בטוחים אם נקום בבוקר או לא".
- כמה אזרחים עזבו את קייב?
"מדברים על כך שלפני המלחמה היו בקייב בערך ארבעה מיליון, עכשיו אומרים שאולי שני מיליון נשארו בקייב".
- אנחנו מדווחים על עיתונאים שמתו או נפצעו במלחמה. כמה זה חשוב לך להישאר בקייב ולסקר משם את האירועים?
"אני נשאר כאן בגלל הסיבות האישיות שלי. אני יכול להגיד שזו הפעם הראשונה שאני מסקר את הסיטואציה מקייב כעיתונאי. העבודה שלנו נחתכה ונעלמה, פחות פעילים. רוב הפעילות היא התנדבות לעזור לצבא, לעזור לכוחות ההגנה והאוכלוסייה. הם באמת צריכים אנשים".
המבצע המזורז לקליטה מאוקראינה: ריאיון עם מנכ"לית הסוכנות היהודית
(צילום: משי בן עמי)
במקביל, בסוכנות היהודית פועלים למבצע מזורז לקליטת עולים חדשים מאוקראינה. אמירה אהרונוביץ', מנכ"לית הסוכנות היהודית, אמרה בהתייחסה לנושא כי "במתקנים שלנו באוקראינה יש כרגע מעל 4,000 פליטים. הדבר המרכזי שהסוכנות היהודית ממוקדת בו יחד עם 'נתיב' והגורמים הפורמליים זה להאיץ את תהליך מתן האשרות.
"אנחנו מאוד שמחים וגאים ומברכים על התהליך של רשות האוכלוסין וההגירה ושרת הפנים על המאבק המשותף עם שרת העלייה והקליטה כדי שנקצר דרמטית את הזמנים. כבר התחלנו לקצר תהליכים במרבית התחנות ואנחנו רואים את קצב מתן האשרות עולה בצורה דרמטית. בשלושה ימים אנחנו מביאים 1,500 עולים, ואנחנו מקווים שהקצב הזה יימשך כדי שנוכל להביא בעשרת הימים הקרובים את כל 4,000 הפליטים שנמצאים במתקנים שלנו".
- איפה הכי כדאי ויעיל להתחיל את התהליך הזה? כשמגיעים לישראל או באחד המרכזים שלכם?
"אני חושבת שבמציאות של המשבר הנוכחי אנחנו עובדים בצורה מקבילה, גם וגם. יש גם היערכות בארץ של רשות האוכלוסין וההגירה עם משרד הקליטה. נפתחו בארץ תחנות שמאפשרות לשנות את הסטטוס למי שמגיע. ההמלצה המרכזית שלנו היא לעשות את זה במתקנים שלנו. אנחנו קודם כל נותנים להם מקלחת חמה, מיטה חמה, ארוחה וציוד.
"צריך להבין, האנשים האלה מגיעים במצב תשוש ופליטות מוחלטת. חלקם זקוקים לסיוע רפואי, תרופות, מתן מענה לצרכים הומניטריים הכי בסיסיים. מהרגע שמגיעים אלינו למתקן, אנחנו מחברים אותם אוטומטית לריאיונות עם הקונסולים של 'נתיב' ואנחנו נכנסים עם הצוותים של הסוכנות היהודית בפעולה משותפת כדי להרחיב דרמטית את הקצב ולקצר דרמטית את מתן האשרות. לאפשר למטוסים לחכות לעולים ולא לעולים לחכות למטוסים".
- אתם עושים עבודת קודש, אבל בסוף אנחנו שומעים שבארץ לא מספיק ערוכים לקליטת העולים.
"הנושא עולה על סדר היום של השולחן הממשלתי שאנחנו שותפים בו כמובן. העם היהודי, הקהילות, הסוכנות היהודית, לקחו את האחריות להביא עולים לישראל אבל גם לסייע בקליטה הראשונית. אנחנו חושבים שכעת כל המערכות משלבות כוחות כדי לייצר תוכנית לאומית. הקליטה לא תהיה פשוטה, האנשים האלה מגיעים בקצב אדיר ובמצב של פליטות, כמעט חסרי כול".
- אנחנו מקבלים מדי יום מאות פניות מאנשים שרוצים לסייע, לאן לשלוח אותם?
"לגבי איסוף ציוד בדיוק סיימנו קמפיין שבו רתמנו את החברה הישראלית, גם עבור הפליטים שם באוקראינה וגם עבור העולים שיגיעו. היינו מופתעים והתרגשנו מעבר לציפיות מזה שאספנו 23 אף ארגזים, 260 טון של ציוד שנאסף ונאגר וכרגע יופנה ויינתן לפליטים ולעולים.
"המאמץ צריך להיות תשתיתי מוסדר, לצורך הדבר הזה משרד העלייה והקליטה מוביל את מאמץ הקליטה יחד עם השלטון המקומי, עם הרשויות, עם הפרויקטורים. הסוכנות היהודית הולכת יד ביד עם המשרד, בין אם במרכזי הקליטה ובין אם ברתימה של החברה הישראלית לחבק את העולים האלה. יש פה הבנה שזה מרתון לטווח ארוך מורכב מאוד שכדי שנענה לו בצורה הראויה - צריך תוכנית לאומית, ושוקדים עליה בימים אלה. בימים אלה אנחנו משקיעים לא פחות במאמץ ובמחויבות להעלות 3,000 עולים מאתיופיה כחלק מהחלטת הממשלה".
