לא חולפות חמש דקות מהגעתי לבית מג"ד 931 של הנח"ל, וצלף של חמאס מגיח מבטן האדמה 800 מטר מאיתנו, ויורה לעבר הלוחמים הפועלים במה שנשאר משכונת שאבורה החרבה ברפיח. לפי הדיווח הראשוני בקשר אין נפגעים, אבל המג"ד, סגן-אלוף עוז משולם, נותן את האור הירוק לפתיחה במצוד אחר הצלף, שניצל שעת כושר לפגוע בדחפור די9 שנתקע בשטח ונזקק לחילוץ. זאת נקודת תורפה מבצעית מוכרת, שמושכת מחבלים לצוץ ממנהרות שטרם התגלו, לחצוב במהירות חור בקיר פנימי של קומה גבוהה כדי ליהנות ממסתור כפול – ולצלוף. לצד מטעני החבלה, זהו האיום העיקרי על חייליו של סא"ל משולם בחודשים האחרונים שבהם הם מחזיקים את גזרת ציר פילדלפי. צפו בכתבה המלאה מרפיח:
ברפיח עם מג"ד 931, סא"ל עוז משולם
(צילום: יואב זיתון, דו"צ | עריכה: קורל קוט)

7 צפייה בגלריה
יואב זיתון ברפיח עם מג"ד 931
יואב זיתון ברפיח עם מג"ד 931
"יש לי שריטה מ-7 באוקטובר". סא"ל עוז משולם
(צילום: יואב זיתון)
"הירי ממזרח", מדווח לו המ"פ בשטח והוא מחלק מיד הוראות לכל הכוחות: "תכווינו (כטמ"מ תוקף, י"ז) זיק בזריזות לציר שממזרח, תראו שאתם בפריסה ברווחים. גוליית: תבצע פטרול אלים (עם הטנקים) במהירות הבזק, לעבר כיכר השהידים. להיזהר עם הראשים, הצלף בשטח. לבצע בהקדם ניתוח קשיות, להבין מאיפה הוא ירה עליו. להכין מטרת אש על מרחב ברזל ו-10. אנחנו בתוך אירוע – כולם להיות חדים".
טנקים מתחילים להפגיז מטרות חשודות. ה"קשיות" הן זוויות ירי שהמפקדים כבר מיומנים בניתוח שלהן – מהיכן יכול מחבל לצלוף, עד לרמת המבנה, הקומה והחלון, גם אם הכוחות כבר פעלו באותו רחוב. המג"ד משולם לא עוצר ודורש מטוס קרב באוויר: "לבצע סריקות ולמצוא את חרך הירי". הוא מתנהל בקור רוח, בלי להתרגש, כאילו מדובר בפעולה טבעית של הגוף שאותה ביצע מאות פעמים בשנה האחרונה.
ואז מגיעה ההיתקלות השנייה: ירי צליפה נוסף, שריקות ליד הראש ששומעים החיילים. הוא מכווץ את עיניו מול מסך מערכת המשואה שמקרינה צילום אוויר עדכני של שכונת האירוע והרחוב עצמו, עם סימוני הכוחות. הוא תופס את מכשיר הקשר ופוקד: "הירי מהמרחב הצפוף של ציר רומא. משימתכם היא להבין אם האויב שם ולמצוא ברחנים, לדווח ירוק בעיניים ולדלג לעבר האיתורים, כמו שצריך. מעיל – תבצע מרגמות על מרחב טוקיו, מכת אש והורדת ראשים. עד שלוש פצצות. בפטרול האלים שימו לב, תהיו חדים להיתקלות. אני רוצה פצצת הבזק על 3030, מצאנו קשית מדויקת של הירי".
לכל הבלגאן הזה אמורה להיכנס אישיות בכירה: סגן הרמטכ"ל, אלוף אמיר ברעם, צפוי להגיע לביקור בגזרת המג"ד. משולם בודק אפשרות לדחות אותו מעט עד להשתלטות על האירוע. הוא כנראה לא יודע שברעם לא יפספס חוויה כזו.
סגירת המעגל על המחבל שהגיח בשעת צוהריים מוקדמת תסתיים מאוחר יותר, עם חיסולו בתקיפה מהאוויר. הלוחמים עובדים כמו בסרט נע, פס ייצור של מפעל שלא עוצר: תכנית משימות שבועית, התקפות, פשיטות ומארבים בכל יום, התקדמות וטיהור עוד רחוב, עוד נתח מרפיח. זה קורה כחצי שנה אחרי שציר פילדלפי נכבש, וארבעה חודשים לאחר שצה"ל הודיע על הכרעת חטיבת חמאס המקומית.
7 צפייה בגלריה
יואב זיתון ברפיח עם מג"ד 931
יואב זיתון ברפיח עם מג"ד 931
הריסות ברפיח. הפינה הנשכחת של המלחמה
(צילום: יואב זיתון)
בפינה הדרומית של רצועת עזה, הנשכחת בין ריבוי הזירות שהפך את המזרח התיכון על ראשו ושלח את צה"ל עד לתוך סוריה, נותרו לוחמי הנח"ל להחזיק את 14 הקילומטרים שבין כרם שלום לבין מוצב החוף החדש, על חורבות היישוב רפיח ים. בקרוב הם יסיימו פה את משימתם, יוחלפו כנראה על ידי חטיבת כפיר שנפרדת מדימוייה האיו"שי עם ירידתה מהפשיטה בג'באליה.
לוחמי הנח"ל יעשו משהו שלא עשו מאז 6 באוקטובר 2023: ביטחון שוטף ביהודה ושומרון, זירה שממנה קפצו לעוטף באותו בוקר נורא, ומאז לחמו שם ובעזה עד עכשיו. אם תרצו, סימן להתייצבות הלחימה ברצועה, למלחמה שבפועל נגמרה מזמן בשטח, חרף הצהרות הפוליטיקאים והתקשורת. העברת חטיבת חי"ר סדירה מעזה לביטחון שוטף באיו"ש הוא עוד עדות לכך.

המג"ד שהדיח 30 לוחמים

סא"ל עוז משולם, בן 35 מעמק יזרעאל, יסיים גם הוא את תפקידו. הוא אחד המג"דים הבודדים שנלחמו ברציפות רק בזירה העזתית מאז פרוץ המלחמה. את בנו עילי בן ה-4 הוא בקושי ראה. בפברואר האחרון, בשיא הלחימה, נולד בנו השני הראל.
ציר פילדלפי שהוא יעזוב לא דומה לזה שאליו נכנס באמצע השנה. צה"ל סלל לאורכו כביש חדש ומסומן לעילא, כולל תמרורים וסימונים של קווי דיווח. בדרך שוטחו מאות מבנים משכונות רפיח הצמודות כדי להרחיבו ל-4-3 ק"מ, בדומה להגדלת פרוזדור נצרים הצפוני. אנטנת סלקום הוצבה גם פה ומוצבים נוחים הוקמו לחיילים, שחלקם כבר יכולים להסתובב ללא קסדה ושכפ"ץ.
לסא"ל משולם יצא שם של מג"ד קשוח, שלאורך חודשי הלחימה הארוכים הדיח כ-30 לוחמים בגלל בעיות משמעת, מתוך 1,500 חיילים שעברו בגדוד מאז הטבח. הוא לא ממהר, לשון המעטה, לאשר לפקודיו לישון במכולות המגורים הנעימות שנפרסו במרחב. רק פלוגה שתופסת גזרה אחורית נהנית מהפריבילגיה הזו. היתר ישנים ב"איתורים" מתחלפים – דהיינו מבנים עזתים שצה"ל כבש. "החלפתי פה איזה 17 בתי מג"ד", הוא אומר.
7 צפייה בגלריה
יואב זיתון ברפיח עם מג"ד 931
יואב זיתון ברפיח עם מג"ד 931
מנהל את פעולת חיסול הצלף של חמאס. סא"ל משולם
(צילום: יואב זיתון)
7 צפייה בגלריה
יואב זיתון ברפיח עם מג"ד 931
יואב זיתון ברפיח עם מג"ד 931
(צילום: יואב זיתון)
7 צפייה בגלריה
יואב זיתון ברפיח עם מג"ד 931
יואב זיתון ברפיח עם מג"ד 931
כמעט אוטוסטרדה. ציר פילדלפי המחודש
(צילום: יואב זיתון)
טלפונים סלולריים הוא מרשה אבל רק לשעה אחת ביום. ודאי שאסורים ניידים בכיסים בזמן פעילות מבצעית. הוא איבד 18 לוחמים וקצינים שנפלו, בהם שני מ"פים, ותחקר באופן אישי כל מקרה. יותר מ-100 חיילים נפצעו לגדוד אבל 75% מהם הצליחו לחזור. אין כמעט מג"דים בהיסטוריה של צה"ל שנלחמו כמוהו 14 חודשים, בלי הפסקה, בשטח האויב.
"רוב הלוחמים שלי פה בלי מקלחות גם 50-40 ימים", הוא מסביר למה הוא קשוח עם חייליו. "יכול להיות שזו שריטה שיש לי מ-7 באוקטובר. אני מעדיף לוחם שאני מחזיר הביתה מסריח אחרי 50 יום בלי מקלחת מאשר כזה שמתקלח כל יום אבל מתחיל להתבלבל והמשמעת המבצעית שלו רופפת – והסכנה לחייו בהתאם. אנחנו מתאמצים לאזן. יש לנו ימי ריענונים (עם טיפולי מסאז' ופדיקור וארוחות גורמה ללוחמים, י"ז) וסבבי יציאות הביתה אחת ל-35 ימים למשך שלושה ימים, וגם שלוש רגילות שהם קיבלו מתחילת המלחמה, ואוכל יותר טוב מאשר בהתחלה. אבל המשמעת המבצעית היא מעל לכל כי היא מאפשרת להיות חדים. אני לא מוכן לשלם בחיי לוחמים רק כדי למצוא חן בעיניהם".
תראה איזה מערום אשפה יש פה, וחתולים וזוהמה. מה יחשבו הורים של לוחם שלך שיראו איך הבן שלהם חי? "אנחנו מתעסקים הרבה בתנאים הסניטריים של החיילים. בתוך המבנים זה אחרת. מקפידים על ניקיון והיגיינה אחרת מזמן היה פה חולי, בטח בחורף. יש גנרטורים לחימום ותאורה, יש מסדרי בוקר, מיטות ומזרנים. ראית את החדר שלי, מסודר ונעים לשהייה כי אני מנקה אותו כל יום. החיילים יודעים שאם הם לא יקפידו על הניקיון הם יחיו בגועל נפש, ואף אחד לא רוצה את זה. שלוש פעמים בשבוע נכנס מבחוץ אוכל חם כדי לשמור על הרוח שלהם חזקה. אני לא רוצה שהחיילים שלי ירגישו יותר מדי בנוח, כי אז האירועים הרעים יגיעו בצרורות".
היו לך חיילים שהביעו קושי נפשי להמשיך לשרת, והתלוננו על נוקשות יתר. מיעטתם לשחרר לוחמים. "אני עובד צמוד עם הקב"ן שלנו. נכון, יש לו עומס גדול אבל הוא מחליט מי כשיר להמשיך להילחם ומי יכול לצאת. חיילים רואים קב"נים. אנחנו צריכים גם חיילים למפקדה, לחטיבה, ויש לוחמים שעברו לשרת בתפקידים עורפיים ביחידה. 2024 הייתה שנה מוזרה, ב-2025 אני מאמין שנתייצב".

הפסטורליה הזאת מתעתעת

במהלך סיור בין 300 המבנים שנגרסו עד דק בשכונת שאבורה אני שואל אותו אם רפיח היא בור ללא תחתית, ואם גם בעוד שנה המחליפים של המחליפים שלו ימצאו כאן מחבלים, מנהרות ואר.פי.ג'י. בתשובה, כמו כל מפקדי השטח שנלחמים, גם סא"ל משולם מבקש לנפץ כמה מיתוסים, ספינים ופנטזיות שמוכרים לציבור.
"צבא טרור כזה, שנבנה במשך 20 שנה והתעצם כמעט בלי הפרעה, אי אפשר לחסל בשנה", הוא קובע. "אנחנו עובדים פה בצורה שיטתית וסדורה. רק מתחת לאיפה שאתה עומד מצאנו לאחרונה בסיס תת-קרקעי בגודל של קניון. יש ברפיח רשת מטרו של יותר מ-10 ק"מ של מנהרות שאף אחת מהן לא חוצה לסיני. אנחנו הורסים את המבנים שמעל לשטח ואת המנהרות שמתחת, כך שאם נצא מהשטח, למחבלים לא יהיה לאן לחזור. נוכל לזהות אותם ולחסל אותם מהאוויר. ב-90% מהמבנים שהרסנו היה אמל"ח או מלכודים. רק בחודש האחרון חיסלנו פה יותר מ-40 מחבלים שניסו להגיח מפירים. פוגעים בנו ואנחנו חוטפים איפה שאנחנו טועים, לכן ההקפדה על רמת החיילות היא קריטית - לשמור על רווחים, לא להיחשף. בטח מול חוליות גרילה קטנות שמנסות לזנב פה".
חלק מכוחות הנח"ל כבר נוגעים בחאן יונס, הגדולה בערי הרצועה שבה צה"ל לא פעל קרקעית מזה יותר מחצי שנה. ביום טוב ניתן לראות מכאן גם את מטרופולין אוהלי העקורים הסמוך, שמתחיל במוואסי ונגמר בדיר אל-בלח ונוסייראת. הלוחמים של משולם משתפרים משבוע לשבוע וממציאים תחבולות ושיטות לחימה חדשות, בהן מצלמות פשוטות שמביאות תפוקות אדירות, או מלכודות ופיתויים למחבלים להגיח מהפירים שלהם. מח"ט רפיח של חמאס, מוחמד שעאבנה, עדיין בחיים, אבל יכולות הפיקוד והשליטה של הארגון לא קיימות כאן. אלפים ממחבליו ומפקדיו עברו למדרון אחורי, כנראה בחאן יונס.
7 צפייה בגלריה
יואב זיתון ברפיח עם מג"ד 931
יואב זיתון ברפיח עם מג"ד 931
החיילים המצרים מקללים. הגבול הדרומי של רצועת עזה
(צילום: יואב זיתון)
7 צפייה בגלריה
יואב זיתון ברפיח עם מג"ד 931
יואב זיתון ברפיח עם מג"ד 931
"להסיר את האיום. בלי חירטוטים". שאריות רפיח
(צילום: יואב זיתון)
בצד השני של הגבול, התחום בחומה גבוהה, נשמר השקט היחסי מאז התקרית הקטלנית בחודש מאי שבה נהרג חייל מצרי מאש צה"ל. החיילים המצרים בעיקר מקללים או צועקים לצורך פרובוקציות. חיילי צה"ל מתעלמים באלגנטיות.
"אין פה יום שקט ברפיח", אומר סא"ל משולם. "חלק מהפסטורליה שאולי מרגישים היא מתעתעת. אנחנו במשימה סיזיפית וקשה שנמשכת כבר יותר משנה. אני צריך להזכיר את זה לפעמים ללוחמים שלי, למרות שהם חוזרים מהבית דרך אדמה העוטף שספוגה עדיין בדם ה-7 באוקטובר".
איך תבטיחו שכוח צה"ל לא יחזור שוב להילחם ברפיח, כמו שכבר קרה שלוש פעמים בג'באליה? "אם אנחנו עושים את הפעולות שלנו בצורה אפקטיבית, ולא רק מספרים שאנחנו עושים את זה, אין סיבה שנחזור להילחם באותו מקום. ראינו שהפשיטה עכשיו בג'באליה עלתה לנו ביותר מ-30 חללים, אחים שלנו, למרות שכבר היינו שם. פה ברפיח אנחנו עובדים שיטתי, מרחוב לרחוב. החיילים שלי מביאים הרבה הונאות, אבל אם נתעסק רק בטכנולוגיות ולא נביא את החיר"ניקיות שלנו לשטח, לקצה, ונסתכל מרחוק רק עם משקפת או עם כטמ"מ, אז מהר נחזור ל-6 באוקטובר.
"אנחנו חייבים לסמוך רק על עצמנו. אנחנו חייבים להמשיך להילחם עוד זמן רב בחמאס כדי שנוכל לבוא בצורה כנה לתושבים, לעם, ולהגיד שבאמת הסרנו את האיום, בלי חירטוטים או סיסמאות. כרגע אנחנו הורגים בממוצע ברפיח 5-3 מחבלים ביום. זה מספר יפה כי לא נשארו להם הרבה. זה שקול ל-25-20 מחבלים שהרגנו בתמרון לפני שנה".
אבל אתה פועל בתוך פרדוקס, עם אזיקים על הידיים שלך באזורים שבהם ייתכן שנמצאים חטופים. זו משקולת שמסנדלת אותך. לעולם לא תנצח את חמאס אם יש חטופים בעזה, בטח אחרי מה שחוויתם כאן עם ששת החטופים שנרצחו במנהרה. "זה חבל דק מאוד - גם להיות אגרסיבי והתקפי וגם לשמור על חיי החטופים. אני משתדל שהלוחם לא יתעסק בזה בכלל. הלוחם הוא חיה רעה שיוצא להתקפה אגרסיבית, ולכן אנחנו כמפקדים בוחרים איפה לפעול, בזהירות ולפי מודיעין ממוקד. חייבים להבין: התקפה בתמרון זה אירוע עוצמתי עם המון אש על הרבה מרחבים. בסוף אנחנו כאן בשתי משימות שלעיתים מתנגשות. אני בטוח שהתמרון יכול היה להיות יותר אגרסיבי אבל אנחנו כאן גם בשביל החטופים.
"החלום שלי, ושל כל מג"ד וחייל כאן, זה להיכנס לתוך בית או מנהרה ולהרים בידיים חטוף חי ולהחזיר אותו לביתו. התמרון העמוק בתחילת המלחמה הוביל לשחרור בעסקה הראשונה, ולמבצעים לחילוץ חטופים. יש גם עכשיו אנשים שלנו שחופרים ממש בידיים שלהם כדי להגיע לעוד רמז וקצה חוט שיוביל לאיתור חטופים. סינוואר לא סתם חוסל ברפיח. כבר לא היה לו לאן לברוח, בגלל הפעולה הקרקעית".

רק עם הרגליים

לסא"ל משולם אין נגמ"שי נמ"ר כמו לחבריו מגבעתי. גם חלוקת נגמ"שי האיתן הגלגליים, שנחשבים מהירים אך פחות ממוגנים, מתבצעת לאט בחטיבת הנח"ל. הוא לא מתלונן. מבחינתו, רק עם הרגליים, כמו חי"ר קלאסי.
"זה עיוות לתת לחי"רניק להילחם רק בתוך כלי משוריין, כי אתה מוגבל בראייה, בלי לחיות ולנשום ולהריח את השטח", הוא מסביר. "חשבתי כך גם בהתחלה כשנכנסנו פעם ראשונה לשאטי ולג'באליה. לא הכול אחיד פה. יש הבדל בדרך הפעולה והגישה של מחלקה שחוותה אירוע קשה עם הרוג, כמו היתקלות, לבין מחלקה צעירה שרק עלתה מההכשרה וחייליה היו בתיכון ב-7 באוקטובר. דווקא מאלה אתה מקבל לפעמים הברקות מרעננות. דם חדש עושה טוב לגדוד".
הוא מוסיף: "אני לוקח כל צלקת מאירוע קשה שבו נהרגו לנו 18 לוחמים מהגדוד, ללמידה, להפקת לקחים, שכל לוחם יידע למה כל אחד מהחללים נפל. שהלקחים יהיו פרקטיים: לא להיחשף לחלון, לא לעלות סתם לגג, לזהות סימנים מעידים למטען חבלה, לדעת על מה לא לדרוך. יש ימים שלמים וארוכים שבהם לא נראה אף מחבל ופתאום בום זה מתנפץ באירוע אחד (כמו שקרה השבוע לגדוד, עם שני לוחמי הנדסה שנהרגו מקריסת מבנה, י"ז).
"הלוחמים שכאן חודשים ארוכים התבגרו מאוד. הם כבר לא מתרגשים מלהרוג מחבל. נהיו מאוד מחוספסים. זה טבע המלחמה. גם המחירים האישיים - לא לראות את הבן שלי במשך שמונת החודשים הראשונים של חייו. אבל תחושת השליחות מפעמת גם במי שבבית. אותה יד שלפני שעתיים ירתה במחבל, מחבקת עכשיו תינוק בבית".
פורסם לראשונה: 02:00, 27.12.24