רשימות הסימון של מפלגת נעם, פרק ב': אחרי שבשבוע שעבר חשף נדב איל ב-ynet ו"ידיעות אחרונות" את האופן שבו מפלגתו של אבי מעוז מסמנת ומונה בשמותיהם להט"בים בכלי התקשורת השונים במסמכי הדרכה פנימיים, כעת מתברר כי השיטה הזו איננה שמורה רק ללהט"בים ולחוקרות פמיניסטיות. הבוקר (שלישי) ynet ו"ידיעות אחרונות" חושפים מסמך נוסף של מפלגתו של אבי מעוז, סגן השר המיועד בממשלת נתניהו החדשה, שכותרתו: "השתלטות ארגוני השמאל הקיצוני על משרד המשפטים".
מדובר במסמך ארוך ומפורט, הכולל שמות של עשרות בכירים ידועים במערכת המשפט ופקידי מדינה בעבר ובהווה. יחד איתם גם שמות אקדמאים, מרצים, ארגונים ואנשים פרטיים שהם פקידי משרד המשפטים, או היו כאלה בעבר. גם כאלו שרק התמחו במשרד מוזכרים ברשימות.
המשותף לכולם: הם עברו השתלמויות בגופים שמפלגת נעם מזהה כ"דיפ סטייט, שלטון צללים" של "השמאל הקיצוני" - לשון המסמך. הרשימה נמצאת על שרתי אתר האינטרנט של המפלגה - אך איננה נגישה לציבור הרחב מהאתר. גם כאן מדובר במסמך שנכתב בסוף שנת 2019, אך לפי פרטי המסמך הוא עודכן, שונה או הועלה לאתר ביוני 2022.
לאורך הדוח כולו, ההנחה היא שכל השתלמות של ארגון חברה אזרחית היא שלילית, שגם מכונים במוסדות אקדמיים מוכרים הם חלק מרשת זדונית של שמאל קיצוני, וששילוב ערבים או מאבק באפליה מעידים על "שמאלנות" או קיצוניות.
ממש כמו במקארתיזם, הדוח שואף לתאר אנשים פרטיים כפעילים פוליטיים, גם אם חטאם היחיד הוא השתתפות בהשתלמות בידי קרן שאי פעם נתמכה בידי ארגון שאנשי נעם סימנו כאויב. ההתמקדות בהשתלבות ערבים ובמאבק בגזענות כשליליים מנוגדת לתפיסת ממשלות ישראל בעשורים האחרונים, מימין ומשמאל.
הדוח בנוי באופן שיטתי: בתחילה מוצג מעין "כתב אישום" נגד הארגון המדובר. לאחר מכן, מוזכרות דמויות ומוצגים ציטוטים סלקטיביים שמוכיחים את "אשמתם".
בראש הפרק שכותרתו "סוכני שינוי", מזהירים אנשי מפלגת נעם מפני "ארגונים וקרנות פילנתרופיות שזיהו אפיק ישיר להובלת שינוי עמוק במשרדי הממשלה, על ידי בניית תוכניות הכשרה שמיועדות לבכירי המשרד שנים". בנעם סימנו, למשל, את תוכנית "מעוז" להכשרת מנהיגות כגוף בעייתי. מדוע? במפלגה מסבירים כי, "הממלכתיות שהמכון מעודד מתפרשת כגיוון ושילוב ערבים במוקדים משמעותיים".
תוכנית מעוז בשום אופן איננה נחשבת לקשורה לארגוני זכויות אדם – ובוודאי שלא לשמאל. בשירות המדינה נתפסת תוכנית זו כהשתלמות מיינסטרימית, שעוסקת באתגרי החברה הישראלית בכלל. הטענה נגדה, לפי המסמך של נעם: "תפיסת ה'ממלכתיות' (המירכאות במקור, ט"צ) של מעוז מתבטאת בקידום מאמצים לשילוב ערבים במוקדי קבלת החלטות והטמעה בחברה הישראלית, ברוח נאום השבטים של הנשיא ריבלין. במסמך מודגשות בצהוב התבטאויות שקשורות למעוז, המדברות על שילוב הציבור הערבי במדינת ישראל.
איך מתבצע אותו "שינוי" מדובר, על ידי אותם "סוכנים"? הנה שתי דוגמאות מתוך רשימות נעם. המסמך בוחר להבליט ציטוט של אשת אגף התקציבים במשרד האוצר ובוגרת תוכנית העמיתים של מעוז, שאמרה כך: "כולנו יודעים שמי שמחליט אילו החלטות מתקבלות ואיך מחלקים את העוגה זה מי שיושב מסביב לשולחן. לכן, כשנכנסתי לאגף התקציבים, הייתה לי משימה: להגדיל את מספר הערבים שיושבים סביב השולחן באגף".
והנה עוד "סוכן שינוי". יאיר שחל, מזכ"ל תנועת בני עקיבא, לא פחות. גם הוא, טוען המסמך, בוגר תוכנית מעוז. במפלגת נעם מביאים ציטוטים שלו, בהם הוא מספר כיצד הזמין סופר ערבי לשוחח עם הוועידה השנתית של תנועת הנוער הדתית שבראשה הוא עומד: "אנחנו לא יכולים להתעלם מהמגזר הערבי. אז הזמנתי את הסופר והעיתונאי נזיר מג'לי לספר על המורכבות של החברה הישראלית, כמו שהוא רואה וחווה אותה. הוא סיפר על ההיסטוריה של ערביי ישראל ועל ההווה שלהם. היו מי שחשבו שהשתגענו, שהגזמנו. אנחנו צריכים לעשות עוד ועוד צעדים. יש עוד צעדים בדרך. אנחנו עובדים על זה. איך לאתגר את החשיבה והתפיסות, אבל בחוכמה. בלי ליצור פיצוץ".
המסמך כולו מתמקד (במובלע, לרעה) בכל פעולה לשילוב ערבים. לדוגמה, מוזכרת במיוחד עמותת "קו משווה" שנוסדה בידי דב לאוטמן ז"ל, חתן פרס ישראל. מדובר בעמותה המעודדת תעסוקת אקדמאים ישראלים-ערבים, וזכתה למימון, בין היתר, מממשלת ארה"ב והקרן החדשה. המסמך מציין ש"קו משווה" קיימה מפגש עם מנכ"ל משרד המשפטים בניסיון לעודד תעסוקת אקדמאים ערבים במשרד; הדברים האלה, כפי שאפשר להבין מכותרות המסמך, הם האשמות לגנאי. יתרה מזו: המסמך ממשיך לציין את הדמויות המרכזיות בעמותה, ובראשן דב לאוטמן, לגביו מודגש ומסומן כי הוא היה יו"ר של קרן יוזמות אברהם, שעוסקת בדו-קיום יהודי-ערבי. לאוטמן, יש לציין, הלך לעולמו לפני תשע שנים.
האשמה דרך אסוציאציה אופיינית למסמך כולו, כשם שהייתה אופיינית למסמכי נעם האחרים שפירסם נדב איל בטורו ב"מוסף לשבת".
גוף ממלכתי אחר שמסומן באופן בולט ברשימת נעם הוא היחידה לתיאום המאבק בגזענות של משרד המשפטים. היחידה הוקמה בעקבות מחאת יוצאי אתיופיה ב-2015. תפקידה המוצהר הוא "מניעה ומיגור גזענות ממסדית - במשרדי ממשלה ומוסדות ציבור - על רקע צבע עור, מוצא, לאום, דת וכלפי כלל הקבוצות בישראל". אבל במפלגת נעם מוטרדים מאוד מכך שעורך הדין שעומד בראש היחידה, אווקה (קובי) זנה, הוא בוגר תוכנית "מעוז". עובדת אחרת ביחידה הגיעה מקרן מנדל, שאף היא מסומנת בידי מפלגת נעם. היחידה מואשמת בשיתוף פעולה הדוק עם יהודים רפורמים, או בכך שאנשיה העבירו סדנאות בכנסים שהיוזמה אליהם באה מארגוני חברה אזרחית שמפלגת נעם מסמנת (כגון הקרן החדשה, קרן יוזמות אברהם).
"אג'נדת שמאל רדיקלית"
האם מדובר ב"ארגוני שמאל קיצוני"? ממש לא. סעיף אחר במסמך מוקדש ל"מכון להשתלמויות פרקליטים ויועצים משפטיים של משרד המשפטים", שהוא מכון רשמי של מדינת ישראל ומשרד המשפטים. הוא בשום אופן לא ארגון שמאל. מחברי המסמך תוקפים במשתמע את המכון הזה משום שהזמין מרצים מעמותות כגון אדם טבע ודין, האגודה לזכויות האזרח, שדולת הנשים בישראל, קו לעובד, התנועה למען איכות השלטון. כמו כן מוזכרים שמותיהם של שורת מרצים חיצוניים, תוך התמקדות באזרחים ערבים - אך גם אישים, כגון פרופ' שמעון שמיר, שמצוין לגביו בהדגשה שהוא "חבר המועצה הציבורית של הקרן החדשה".
משם ממשיך המסמך לתוכנית המנהיגים של קרן וקסנר, ומונה בקפדנות בשמותיהם את כל פקידי משרד המשפטים בהווה או בעבר שעברו את תוכניות וקסנר, בהם גם כאלו שנשאו במשרות בכירות מאוד במשרד. לאחר מכן מתבצע תהליך דומה ביחס לתוכניות למשפטנים של הקרן החדשה לישראל; כך עובר המסמך של נעם מתוכנית לתוכנית, מונה את המרצים בשמותיהם את אנשי משרד המשפטים שהשתתפו בהן.
לדוגמה, מוזכרת לגנאי הקתדרה לזכויות אדם על שם אמיל זולא במכללה למנהל, גוף אוניברסיטאי מוכר ומוערך בישראל. הקתדרה "מאופיינת באנשי סגל שרבים מהם הינם פעילי שמאל קיצוני, ומשתפת פעולה עם ארגוני שמאל קיצוני", כלשון אנשי נעם. לקתדרה תוכנית לתואר שני ששמה "תקנה", ובמשרד המשפטים עבדו, התמחו או עובדים כעת פקידים שלמדו שם, חלקם זוטרים למדי: כל עשרת השמות של האנשים הללו, שאינם נבחרי ציבור, מובאים במסמך. מדובר, כאמור, בתוכנית אקדמית לתואר שני! תכלית הבאת השמות איננה ברורה. מוזכרים במסמך מרצים שונים הקשורים בתוכנית, וכל ארגוני זכויות האדם שהיו חברים או סייעו להם מוגדרים כ"שמאל קיצוני". התיוג הנ"ל מתייחס לאקדמאים מוכרים ומוערכים.
כך עובר המסמך אל המרכז האקדמי "מינרבה" לזכויות אדם של האוניברסיטה העברית. על פי המסמך הוא משמש ל"הטמעת מחויבות לזכויות אדם ודיני מלחמה על ידי ארגוני השמאל הקיצוני". במסמך מצוין כי "עד שנת 2014 התקיימו שבעה מפגשים, בהשתתפות מצטברת של כ-40 ארגוני זכויות אדם, רובם המוחלט ארגוני שמאל רדיקלי".
עוד מופיעים ברשימה בעלי תפקידים במשרד המשפטים שעברו השתלמויות בגוף ששמו "המרכז לאתיקה" בירושלים. המרכז מקיים סדנאות, ימי עיון וכנסים בנושא אתיקה, קודים אתיים לארגונים ממשלתיים ולא-ממשלתיים. "בכירי הארגון ממוקמים בצדה השמאלי של המפה הפוליטית, ורבים מהם מחזיקים באג'נדת שמאל רדיקלית ביותר", נכתב במסמך. המרכז לאתיקה ליווה את הליך כתיבת הקוד האתי של הפרקליטות.
כאמור, המסמך של נעם איננו קריאת קרב נגד ארגוני חברה אזרחית בלבד; הוא עמוס בעשרות שמות של נשים וגברים. הוא כולל מרכזים אקדמיים לצד ארגוני זכויות אדם, תוכניות לתואר שני לצד יוזמות של דו-קיום ישראלי-ערבי, יחידות ממשלתיות ותוכניות השתלמות והכשרה לעובדי מדינה. קריאה בו מעלה את הרושם שזו התכלית: למיין ולסווג את היריבים, לסמנם כ"שמאל קיצוני" וליצור מאגר מידע ברור של כל מי שקשור בהם. המסמך לא מנוסח בקצרה או מעוצב גרפית; זהו "מחקר יריב" של ממש.
