ראש הממשלה בנימין נתניהו טוען שישנם ארבעה גדודים של חמאס ברפיח, שמהווה את המעוז האחרון של ארגון הטרור ברצועת עזה - שצריך לטפל בו. ובכן, המשפט האחרון איננו מדויק, בלשון המעטה.
פלסטינים עוזבים את רפיח
שלושה גורמים ישראלים בקיאים ומעורים אישרו בפניי שאין עוד ארבעה גדודים של חמאס ברפיח. חלק גדול מהכוח הלוחם עזב את העיר וסביבותיה; הוא עבר לחאן יונס, ואולי גם למחנות המרכז. מה שנשאר הם בערך שני גדודים במערב, כנראה באזור תל סולטן.
יהיו שיגידו – מה זה חשוב, שני גדודים או ארבעה? התשובה היא שהמהלך של חמאס מלמד על התנהלות המלחמה כולה. הארגון לא ניסה עד כה לנהל קרבות רחבים ומסיביים עם צה"ל. הוא מבין שאין לו צ'אנס מול אוגדה צה"לית. ההימור של סינוואר היה ונותר פשוט: חמאס ישרוד יותר זמן מתחת לאדמה ממה שצה"ל יוכל להישאר מעליה. יחליט הקורא עד כמה ההימור הזה הוכח כמדויק.
רק אתמול התוודענו לפעולה חדשה של צה"ל בשכונת זייתון. צה"ל כבש את האזור הזה, לכאורה, לפני חודשים. אלא מה? שצה"ל לא נשאר. לא הוקם משטר כיבוש ברצועה. לא היה מעבר מבית אל בית, וגם אם היה – העיר התת-קרקעית של חמאס עודנה משמשת מחסה מרכזי למחבלים. מצד שני, נתניהו, למרות תחינות – אין לי מילה אחרת, לבד מתחינות – לא הסכים בשום אופן להכניס כוח אחר לרצועה. לא את אנשי פתח של מאג'ד פרג', לפי תוכנית שהכינו שר הביטחון והשב"כ. בטח שלא את הרשות הפלסטינית.
בכיר במערכת הביטחון אמר לי: "התושבים בעזה, בחלקם הגדול, מתעבים את חמאס. ועדיין הם מעדיפים אותו. זה או חמאס, או כאוס. יש בישראל אנשים שאומרים – עדיף לנו שיהיה בעזה סומליה לכמה שנים. העזתים, אם תוצב בפניהם האפשרות של משטר חמאסי או סומליה, תמיד יבחרו באפשרות של יציבות וסדר. גם אם הם שונאים את סינוואר".
הטור המלא - הבוקר במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" וב-+ynet
