בתפקידו כדיפלומט מספר אחת של רוסיה במהלך הפלישה לאוקראינה מגלם שר החוץ סרגיי לברוב את עמדתו המתריסה והלעומתית של הקרמלין באמצעות שילוב של קשיחות וסרקזם. בעוד הנשיא ולדימיר פוטין מעצב באופן בלעדי את מדיניות החוץ של ארצו, לברוב מעביר את המסרים של מוסקבה לעולם בישירות שאיננה אופיינית לדיפלומט.
לברוב מחזיק בתפקיד שר החוץ כבר קרוב ל-18 שנה, וכעת, כשהוא בן 71, אפשר לומר שהוא היה עד לכל סוגי היחסים בין רוסיה למערב: מקשרים כמעט-ידידותיים כעשור אחרי קריסת ברית המועצות – ועד לשפל הקטסטרופלי החדש שנקבע עם פלישתה של רוסיה לאוקראינה. הפלישה הזו הובילה את האיחוד האירופי להקפיא את נכסיהם של פוטין, לברוב ובכירים אחרים במשטר הרוסי – מכה חסרת תקדים לגאוותה של מוסקבה.
במונחים רוסיים כהונתו של לברוב כשר החוץ שנייה באורכה רק לזו של אנדריי גרומיקו, שהיה שר החוץ של ברית המועצות במשך 28 שנה. כמו גרומיקו, שכונה "מיסטר נְיֵיט" ("מר לא"), לברוב הפך לדמות המייצגת את פניה הבלתי-מתפשרות של מדיניות החוץ הרוסית כלפי המערב. בבואו להגן על מה שהוא רואה כאינטרסים של מוסקבה לברוב אינו בורר מילים, וסגנונו זה ודאי קוסם לנשיא הרוסי, הידוע בעצמו בסגנון הדיבור הנוקשה שלו. כך למשל בתקרית מפורסמת בזמן הפלישה של רוסיה לגאורגיה בשנת 2008, כששר החוץ הבריטי דייוויד מיליבנד הפנה לעברו דברי תוכחה, נזף בו לברוב: "מי אתה לעזאזל (who the fuck are you) שתיתן לי הרצאות?".
כמו הבוס שלו, לברוב קשוב לנוסטלגיה הציבורית הנרחבת בארצו לימי העידן הסובייטי, שבהם הייתה ברית המועצות, בהובלת רוסיה, אחת משתי המעצמות הגדולות בתבל. בשנים האחרונות הטיח את זעמו במערב ותיאר את ארה"ב כישות מחוצפת, יהירה ובוגדנית הנחושה לשלוט בעולם. את בעלות בריתם של האמריקנים הוא תיאר בבוז כבובות המיישרות קו עם מדיניותה של וושינגטון המבקשת להרתיע את רוסיה. בחודש שעבר, בעודו ניצב ליד שרת החוץ הבריטית ליז טראס בתום פגישה שבה ניסתה לשכנע את המשטר הרוסי להימנע מפלישה לאוקראינה, הפטיר לברוב בפנים עגומות כי השיחות בינו לבינה "היו כמו שיחה בין חירש לאילם", כך שאין בהן שום תועלת.
סרגיי הפך למם וחולצה: "דבילים, בלאט"
אחרי קריירה דיפלומטית ארוכה, קל לראות שלברוב משועמם-משהו משגרת היום-יום. כאשר הוא מתייצב בפני התקשורת הוא אינו טורח להסתיר את עצבנותו כשמפונות אליו שאלות נאיביות או פרובוקטיביות, ולעתים קרובות הוא משיב עליהן בזלזול או בלעג גלוי. בשבוע שעבר, כשכתב CNN שאל אותו בשיחת וידאו מקייב אם מוסקבה רוצה להפיל את ממשלת אוקראינה, העוזר שניהל את התדרוך קטע אותו ואמר שאין זה תורו לשאול שאלה. הכתב המשיך בכל זאת, ולברוב הכועס התערב: "הוא גס רוח. הוא עובד באוקראינה עכשיו. הוא נדבק בגסות הרוח".
ללברוב יש סלידה מיוחדת מצלמים, וניכר עליו כי הוא אינו סובל את תקתוקי המצלמות. במסיבת עיתונאים אחת מלמל למיקרופון "דבילים, בלאט" בגלל הכעס שעוררו בו כנראה כתבים לא ממושמעים, והדברים שאמר הפכו עד מהרה למם אינטרנטי, שעיטר גם חולצות עבור הקהל הפטריוטי בבית.
במרוצת השנים הועלו שלל השערות שלפיהן לברוב עומד לפרוש, אבל במקום זאת הוא הפך לאחד השרים הוותיקים ביותר בקבינט של פוטין ולדמות כמעט נצחית בבמה הדיפלומטית העולמית, בעוד סביבו שרי חוץ מתחלפים בזה אחר זה.
לפני שהפך לשר החוץ הוא שירת במשך 10 שנים כשגריר רוסיה באו"ם, ובאותה תקופה הוא דווקא אהב לקיים שיחות לא רשמיות עם עיתונאים ולחלוק עדכוני חדשות ובדיחות על סיגריה טובה במסדרונות הארגון. ידוע עליו כי להנאתו הוא כותב שירה, שר שירים עם חברים בליווי גיטרה, ובימים שבהם קשריה של רוסיה עם המערב היו פחות עוינים – אפילו השתתף במערכונים עם דיפלומטים אחרים לרגל אירועים בינלאומיים.
אין כניסה לז'נבה: "המערב איבד שליטה"
אבל החיוכים והקלילות המסוימת שאפיינו אותו אז הם נחלת העבר כעת, כשלברוב עולה מדי יום ביומו להתקפות נזעמות נגד המערב בגלל המלחמה באוקראינה – העימות הקרקעי הגדול ביותר שפקד את אירופה מאז מלחמת העולם השנייה. ביום שלישי השבוע, במסגרת הסנקציות שהטיל המערב על רוסיה, סנקציות שכללו את סגירת המרחב האווירי של האיחוד האירופי בפני מטוסים רוסיים, נאסר למעשה על לברוב לטוס לז'נבה להשתתף בוועידה של חברות האיחוד האירופי. במקום זאת הוא נאלץ להסתפק בנאום-וידאו מרוסיה, ובו גינה את הצעד ה"מקומם", כדבריו, ותקף את מדינות האיחוד האירופי בטענה שהן "מנסות להימנע מדיאלוג ישיר פנים אל פנים שיעזור לאתר פתרונות מדיניים לבעיות הבינלאומיות הדוחקות".
"אין ספק שהמערב איבד את השליטה העצמית בכל הקשור לפריקת הזעם על רוסיה והרס את חוקיו שלו ומוסדותיו שלו, כולל הכבוד לרכושו הפרטי של אדם", אמר לברוב. "יש לשים סוף לפילוסופיה המערבית היהירה של עליונות, בלעדיות ומתירנות מוחלטת".
אבל דבריו של לברוב נפלו על אוזניים ערלות. בעודו נואם, עשרות דיפלומטים ממדינות המערב נטשו את חדר הדיונים בז'נבה, במחאה על מעשי ארצו באוקראינה. בצאתם החוצה, הם עצמם אמרו למעשה "נייט" לדיפלומטיה הרוסית.