יגאל, אביו של סמל שלו יצחק סגרון בן ה-21 משדרות שנהרג בהיתקלות עם מחבלי חיזבאללה בכפר בדרום לבנון, שיתף: "ידעתי שהוא לא יחזור מהמלחמה. גם במפגשים הקצרים שהיו לנו יחד הוא תמיד השפיל את העיניים שלו ולא הסתכל עליי. גם הוא ידע שהוא לא יחזור. ולא דיברנו על זה".
בריאיון שהעניק הבוקר (חמישי) לאילנה דיין בגלי צה"ל, הוסיף האב: "הלב שלי ניבא לי לא טוב. אני בוקר, צהריים, ערב ולילה הולך עם זה ששלו לא יחזור, וכל הזדמנות שיכולתי לדבר איתו הייתי מתקשר אליו, לראות שהכול בסדר. לא אמרתי את זה לאף אחד, גם לא לאשתי. אבל אני ידעתי, כלומר, זה שדפקו לי אתמול בדלת - לא הייתי מופתע. ידעתי שהוא לא יחזור".
בהמשך סיפר האב כיצד שמע על נפילת בנו בקרב, לצד הלוחמים סמ"ר דרור חן, סרן איתי מרקוביץ, סמ"ר שריה אלבוים, סמ"ר ניר גופר וסמל יואב דניאל - כולם מגדוד 51 של חטיבת גולני. לדבריו, "הייתי בבית, ובדיוק סיימתי לבצע איזה משהו. עמדתי להתארגן ללכת לבית הכנסת לתפילת מנחה, ואז דפקו לי בדלת, ואיך שראיתי אותם ישר הבנתי. ישר הבנתי, אבל כבר הבנתי ששלו לא יחזור מהמלחמה, כבר לפני כחודש וחצי, כשהוא נכנס".
יגאל שיתף כי דחף את בנו לצאת לקורס מ"כים, למרות שלדבריו ידע שהלחימה בלבנון מסוכנת. הוא הסביר: "אני מאמין בקדוש ברוך הוא באמונה שלמה שלא אני קובע את הגורלות, ומה שכתוב מלמעלה זה מה שיהיה לנו כאנשים. אין לנו יכולת לשלוט על הגורל שלנו, ואני בתוך תוכי ידעתי שהוא לא יחזור מהמלחמה. לצערי היה לי ברור, ברמה של כמעט ודאות מוחלטת. ידעתי שאין לי מה לדבר איתו על זה. כלומר, גם אם הייתי שם עליו אזיקים וקושר אותו לבית, הוא היה משתחרר ורץ למלחמה".
"הכלים שהוא השתמש בהם בתפיסת עולמו היו עזרת ישראל, 'צריכים אותי עכשיו כלוחם, אז אני הולך ללחום במקום שהכי הרבה צריכים אותי'. זה בדיוק מה שהוא עשה", הוסיף. "הוא חתם על ויתור על קורס מ"כים כי הוא הבין שהגדוד עולה ללחימה בלבנון. הוא פשוט חתם ויתור וחזר לגדוד. בגדוד רצו להעניש אותו על זה שהוא בזבז להם שם הקצאה. דיברתי עם המג"ד בשיא חוצפתי, אמרתי לו 'תקשיב, זה בחור טוב. זו לא בעיית מוטיבציה, הפוך. דבר איתו, תראה שהוא יוכיח את עצמו. וככה זה באמת היה. המג"ד הציע לו להיות בחפ"ק, הוא לא רצה להיות בחפ"ק. הוא אמר לי 'אבא, אני רוצה להיות לוחם פשוט, אני רוצה להיות קרבי', וזהו".
שלו לא שיתף את אביו בפחדים כלשהם. "אנחנו לא מדברים על פחדים, אין לנו כאלה", אמר האב. "אני לא שידרתי לו פחדים. כשהוא התקשר אליי הוא אמר לי 'אבא, אני יוצא מזמינות לכמה ימים'. אמרתי לו 'תהיה חד, ערני, תכה את זכר עמלק'. זה מה שאמרתי לו. זו הייתה השיחה האחת לפני האחרונה איתו. השיחה האחרונה הייתה מאוד-מאוד קצרה: 'אבא, אני אתנתק לכמה ימים מהטלפון'. אמרתי לו 'תהיה חד, ערני, תתעורר', וזהו. שיחה של בדיוק עשרים שניות או חצי דקה".
אתה לא פוחד שיום אחד תגיד "למה לא משכתי את הילד שלי משם"?
"לא יכולתי למשוך אותו, הוא אדם עצמאי בזכות עצמו. הוא לא היה שואל אותי. אני גם לא מאמין בזה. אני חושב שכל אחד ואחד מאיתנו - ואני מדבר כרגע לא על המנהיגים, אני מדבר כרגע על פשוטי העם שצריכים לעשות את השירות הצבאי - צריך לתת את שלו בתפקיד כזה או אחר לטובת העם, המדינה וצה"ל. כי אין לנו ארץ אחרת. אנחנו תושבי שדרות, ושלו התגייס שבועיים לפני 7 באוקטובר. היינו בבית ולא היה לנו נשק, אז הוא היה כל הלילה מחוץ לממ"ד עם איזו שברייה כזאת גדולה של המטבח למקרה שיעברו לנו מחבלים ליד הבית. רצחו פה אנשים ליד הבית".
יגאל סיפר בהמשך על שלו כי הוא "היה מאוד-מאוד מנומס, צנוע, נעים הליכות. הוא מאוד נזהר בלשון הרע. כשהיינו יושבים בשולחן שבת והיינו מדברים 'האיש ההוא ככה והאיש ההוא אחרת', הוא פשוט היה קם. הוא לא רצה לשמוע. אז היינו מפסיקים לדבר כדי שהוא יחזור".
לסיכום אמר האב כי צפה שבנו יהיה קצין בכיר בצה"ל או ראש ישיבה, או שילוב של השניים. בנוסף, הוא שיתף: "הזיכרון שאני לוקח משלו הוא דרך ארץ קדמה לתורה יחד עם התורה. כלומר, המידות הטובות, העזרה לזולת, ויחד עם זאת לדעת לשלב תורה עם ערכים, עם דרך ארץ. הכל ביחד - זה שלו".
דודו של דרור: "הוא תמיד ראה את הצרכים של האחר"
( צילום: ירון ברנר)
"דרור תמיד שמר על כולם רגשית"
זוהר חן, דודו של סמ"ר דרור חן (20) שכאמור נהרג גם הוא בהיתקלות בדרום לבנון, אמר ל-ynet כי "דרור היה ילד שהיה יכול להתקבל לכל יחידת עילית עם היכולות שלו, מיחידות מודיעין ועד טיס. ילד מאוד איכותי. אבל הבחירה שלו הייתה גולני". לפי חן, דרור לא הסביר מדוע בחר לשרת דווקא בגולני. עם זאת, הוא אמר כי "זה היה ברור למה - הערכים שקיבל מהבית".
"דרור היה ילד פלא", הוסיף דודו. "ילד שייתן הכול למען כולם. תמיד לראות את האחר, את הצרכים של האחרים, בלי שום צורך לראות את עצמו. תמיד כששואלים אותו 'מה שלומך?', אז תמיד הכול מצוין, בתוך הלחימה. אתה שואל אותו 'איך אתה? אתה מפחד? הכל טוב? קר לך? חם לך?'. הוא השיב 'לא, הכול בסדר. לא חסר לי כלום. הכול טוב. אל תדאגו'. תמיד שמר על כולם רגשית".
עוד אמר כי "זו הייתה שנה מורכבת לכולנו - ההורים, האחים. כולם מאוד דואגים. דרור נכנס ללבנון ויצא כמה פעמים. בסופ"ש האחרון הוא היה בבית, ובשבת הקפיצו אותם והם נכנסו. נולדה לנו אחיינית במשפחה לא מזמן, הוא יצא וביקש לראות אותה. ביקש לפגוש את אחותי ואת האחיינית החדשה".
"החשש כשהוא בפנים (בלבנון) היה קיים", הסביר חן. "גם אני מגויס כבר מעל חודשיים, ובשנה האחרונה מעל 200 יום. תמיד הייתה לי יכולת קצת לבדוק איפה הוא ומה הוא עושה כרגע, מבחינת הלחימה, כי בתפקיד שלי אני יכול. אח שלי וגיסתי תמיד אמרו לי לבדוק איפה הוא, ואם אני יודע משהו. הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה לפני שבועיים. הוא יצא מלבנון וגם אני יצאתי, הוא היה שם קצת יותר. דיברנו על זה והוא העביר לי את התדר שלו במכשיר הקשר, כדי ליצור איתו קשר. הוא אמר 'דבר איתי כשאתה בפנים', ולא הספקנו לדבר".
לסיכום אמר הדוד כי "הוא אף פעם לא אמר את הדברים האלה במפורש, אבל אני בטוח שזו הצוואה שהוא היה רוצה - להשאיר את המקום הזה של לאהוב אדם, של להיות יחד. כל אדם לראות את הצרכים של השני. זה משהו שהוא מאוד-מאוד חזק, והיה אהוב על זה".
אחותו של שריה: "הוא מאוד אהב את האדמה והארץ"
( צילום: ירון ברנר)
"שריה חיזק אותנו לפני כל פעולה"
הודיה אלבוים, אחותו של סמ"ר שריה אלבוים שכאמור נפל לצד סמ"ר דרור חן בדרום לבנון, סיפרה ל-ynet כי אחיה, שהיה אמור להשתחרר עוד ארבעה חודשים, "מאז 7 באוקטובר היה בלחימה, גם בעזה, בעודו בקורס מ"כים. אחרי שהוא סיים את הקורס הוא עלה ללבנון".
"לפני כל כניסה אתה חושש, אבל מחזיקים באמונה שהכול בסדר", הוסיפה. "בסוף אנחנו אנשים מאמינים, וגם הוא תמיד חיזק אותנו לפני כל כניסה - גם לפני הכניסה האחרונה הוא התקשר וכאילו בהכי סבבה שלו. שאלנו אותו 'זה יהיה קצר או ארוך?', הוא ענה לי 'בינוני'".
לדברי אחותו, שריה היה "איש מלא שמחה וחיים. הוא למד בתיכון בישיבה חקלאית שנקראת רגבים. הוא מאוד אהב את האדמה ואת הארץ. הוא עבד בכבוד, התנדב בחוות בארץ, עזר לחקלאים ומאוד אהב לרעות צאן. הוא באמת היה מלא שמחה. אין שיחת טלפון שהייתי מתקשרת לחזק אותו ולא הייתי יוצאת מחוזקת. הוא פשוט באמת תמיד היה בשמחה. כאילו השיר שבזמן האחרון הוא שמע, זה השיר שרץ עכשיו של 'השם יתברך תמיד אוהב אותי'. הוא פשוט לא הפסיק לשיר את זה בזמן האחרון".
אלבוים סיפרה כי שריה תכנן לטוס לניו זילנד, לעבוד בחווה, להרוויח כסף, ללכת לטייל בתאילנד וללמוד נגינה. "הוא רצה לטרוף את העולם", שיתפה. בהמשך היא ביקשה שיזכרו את הדרך שבה אחיה בחר לחיות, את "דרך החיים שלו, של לשמוח ולשמח". לדבריה, "הוא נגע בכל אחד שהכיר, וכל מי שהיה קרוב אליו היה כל כך חשוב לו. מעגלי החברים שלו הם פשוט אינסופיים".
