אלה ימים קריטיים, בעיקר בגלל המנהרות. בחו"ל פורסם השבוע שהחלה הזרמת מי ים לחלק מהמנהרות. אפשר להניח שישראל משתמשת בפתרונות יצירתיים אפילו יותר; בשבועות האחרונים נחשפתי לרעיונות המוטרפים ביותר להתמודדות עם התת-קרקע. אין מיזם שהמוחות בישראל לא בחנו, נכתוב במגבלות הצנזורה.
תיעוד: חיסול מחבלים בתוך מנהרה בצפון רצועת עזה
(צילום: דובר צה"ל )
הנה האמת: אין עדיין תשובה ותורת לחימה סדורה למנהרות. "וכל עוד לא תהיה, אנחנו בבעיה", אמר לי חבר קבינט השבוע. "הפתרון", אמר חבר אחר, "יהיה שילוב של שיטות. אבל אין ודאות מתי זה יגיע. אולי השבוע, ואולי בעוד חודשיים". במשך שנים התמקדו בישראל במנהרות תקיפה. אלה שמהן יוצאים המחבלים, מבצעים ירי, חטיפה, חודרים לישראל. מנהרות התקיפה הוקמו גם ברחבי הרצועה, לתקוף ולהרוג בכוחות צה"ל החודרים.
אך המנהרות המשמעותיות לחיסול צמרת חמאס ואיתור החטופים הן אחרות. אסטרטגיות, אם לצטט את המינוח שבו השתמש מבקר צה"ל בשעתו. לדבריו, הן גדולות יותר. עמוקות בהרבה. דמיינו לעצמכם מעליות. חדרים של ממש. מערכות תקשורת. לא מחילה חשוכה. לישראל ולפיקוד הדרום היו הישגים, אך בתחומים האלה האתגר בעינו, והוא כפול: התמודדות עם פירים ומנהרות תקיפה, והתמודדות עם הבונקרים שחמאס בנה ליום הדין. יום הדין היה 7 באוקטובר.
אנחנו חוזרים לנקודה הכי חשובה ונשכחת: חמאס התכונן לרגע הזה. שנים. הוא הבין שתוצאת המתקפה ב-7 באוקטובר תהיה פלישה מסיבית של צה"ל לרצועה. הוא נערך לכך שהחטופים יוחזקו מתחת לאדמה. הוא צפה שהמטרה תהיה חיסול סינוואר.
וכן, יש שעון. לא שעון לריסוק הזרוע הצבאית; זה עניין שיכול לקחת חודשים ויותר מכך. שעון שמתקתק לסוף השלב הקרקעי האינטנסיבי, "העצים", כמו שאומרים בצה"ל. הבית הלבן, דווח לשרי הקבינט השבוע, לא הציג תאריך. אבל בצה"ל מדברים על ינואר, בשאיפה לכל הפחות לסוף ינואר. אם זה תלוי בצה"ל, עד אז ישראל צריכה להחזיק בשליטה מוחלטת בצפון הרצועה – כפי שראינו השבוע, עניין קשה וכבד דמים – להשיג הישגים יוצאי דופן בחאן יונס, ואולי להגיע לנקודות דרומיות משם.
הטור המלא הבוקר במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" ולמנויי +ynet
