טרם חלף שבוע מאז הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על הקפאת החקיקה של המהפכה המשפטית, והפסימיות האופפת את המערכת הפוליטית - אולי את הציבור כולו - נותנת את אותותיה ומחלחלת לחדרים הסגורים בבית הנשיא שם פועלים הצדדים, לכאורה, כדי להגיע לפשרה. "אנחנו בגארבג' טיים פוליטי", ניתח את המצב בכיר המעורב במהלך. שיח חירשים.
פתיחת השיחות היום (שני) הייתה אמורה להוות זריקת הרגעה אבל בפועל שום דבר לא באמת נרגע. בימין אומרים: נשהה את החקיקה, נבוא להידברות, ואם לא נצליח - נתקדם חד-צדדית. בשמאל ובמרכז מקשיבים רוב קשב למסרים האלה והופכים דרוכים וחשדנים מרגע לרגע. באווירה שנוצרה סביב שיח הזה, כשאף צד לא מאמין לשני וספק אם מלכתחילה רצה להתפשר, ברור שהסיכוי להגיע למתווה מוסכם מצטמקים והולכים.
את הפלונטר הזה ייתכן שאפשר היה לפתור במסר פשוט. אם, למשל, בחר נתניהו להכריז שיתקדם *רק* בהידברות, הוא עשוי היה לרכך את האירוע. לו בחרה האופוזיציה לדבר לפני שטיפסה על עצים, גם זה היה מסייע. אף אחד מהצדדים לא עשה את זה.
ויש עוד אפשרות. נאום הקפאת הרפורמה שנשא ראש הממשלה ביום שני שעבר, בתום יום הזעם הספונטני על פיטורי יואב גלנט, בתוספת ההצהרה שלו אתמול במסגרת תשובה לעתירות נגדו, שבהן הודה לראשונה שישראל נמצאת במשבר בעל השלכות כלכליות ומדיניות, גורמות לצופה מהצד להרהר: אולי נתניהו בכלל מעביר מסר שלפיו "הרפורמה מתה, אבל אל תכריחו אותנו לומר את זה". גם אם כן, ארגוני המחאה לא קונים את זה ואחריהם גם האופוזיציה. בכלל, המסרים העמומים של נתניהו נשארים גם היום המחסומים העיקריים בדרך לפיזור הכאוס.
(צילום: שמוליק דודפור)
בכירים המעורבים באירוע מודים שכדי להתחיל את מלאכת השיקום הארוכה שצפויה למדינת ישראל צריך בראש ובראשונה לנטרל מהמשוואה את חוסר הוודאות. כדי שהאבק ישקע וניתן יהיה לטאטא אותו חייב להיות ברור – לשני הצדדים ולציבור כולו - שרפורמה חד-צדדית לא תעבור. האירוע יסתיים רק בהידברות. למסר הזה מחכים גם אנשי עסקים ומשקיעים שאומרים פחות או יותר את אותו הדבר: הודעת נתניהו לא פתרה את הבעיה הכלכלית והמדינית כי כולם במוד המתנה. בעוד חודשיים עלולה הקואליציה לשלוף שוב את הרפורמה, שלסעיף הנפיץ ביותר בה נותר שלב החקיקה הסופי (קריאה שנייה ושלישית), ואז הטירלול חוזר.
לפיכך, ישראל שקועה עמוק במעין לימבו, לא רק חברתי-כלכלי אלא גם מדיני – התחום שנתניהו זקוק לו כדי להנציח את תדמית ה"ליגה אחרת" שבה הוא נוהג להתהדר. ארה"ב מפנה כתף קרה, גם באיחוד האמירויות ובמצרים עושים פרצוף חמוץ, שלא לדבר על התקוות להתקדמות מול ערב הסעודית שעליה דובר לפני ואחרי הבחירות וכעת נראית רחוקה.
ויש עוד נדבך בפלונטר שמחייב התרה: פיטורי-לא-פיטורי שר הביטחון יואב גלנט, אירוע מביך שהסתבך ונתניהו דוחה את פתרונו. רבים במערכת הפוליטית מביטים בו בתימהון ולא מבינים למה הוא מחכה. רוצה לפטר? תפטר. רוצה להשאיר - תשאיר. אבל ככל שהוא ממשיך להתנהל ללא החלטה נחרצת מול גלנט, בבחינת לא להקיא ולא ולבלוע, קשה לראות אותו מגיע לפתרון יעיל.
השיחות בבית הנשיא מתחדשות היום כשלראשונה מגיעים הצדדים לדבר על המהות. לפחות בהתחלה, ואולי למראית עין, הם ינסו להשאיר בצד את הרוחות הרעות, את החשדנות ואת אבן הנגף שעלולה להביא לפיצוץ: הרכב הוועדה לבחירת שופטים. רק כשיגיעו לסוגייה הזאת יתחיל המשחק האמיתי.
