לא מכבר חזרנו, רעייתי והילדים, מכמה ימי רענון במדינה אירופית שכנה. היינו זקוקים לגיחה הקצרה הזאת כמו אוויר לנשימה. הייתה זו בעיקר הזדמנות למפגש בלתי אמצעי עם הילדים שלנו, שעברו כמו כולנו תשעה חודשים מורכבים, רכבת הרים רגשית ולא מעט רגעים של חששות ופחדים.
1 צפייה בגלריה
אילוסטרציה של שיימינג
אילוסטרציה של שיימינג
(צילום: shutterstock)
עבורי, זו הייתה גם הזדמנות נדירה להביט בעיניהם של הילדים האחרים שפגשנו באטרקציות השונות ושהגיעו ממדינות שכנות, לרוב שלוות ורגועות למדי.
כל בר-דעת מבין את ההבדל העצום בין חיים במדינה שהיא סמבטיון גועש של מלחמות וחששות אינסופיים לבין החיים במדינות שהכותרת הראשית אצלן עוסקת בנושאי כלכלה, תיירות ודאגה אינסופית לחתול שטיפס על עמוד חשמל וקשה מאוד לחלצו.
מחקר סוציולוגי ישראלי שפורסם לא מכבר קבע כי בניגוד לבני הנוער החיים במערב, בני התשחורת שלנו נאלצים להתמודד עם מציאות קשה ומורכבת הרבה יותר, ויש לכך השפעות הרות גורל. נראה כאילו המציאות הנכפית על כולנו מקצרת את ימי התום והנעורים שלהם.
החודשים שחלפו מאז ה-7 באוקטובר הנורא מלמדים אותנו על הצורך המואץ בעדכון "התוכנות" שלנו כהורים, כמורים, כמחנכים, כמנהלי מערכת החינוך בארץ. לא עוד התמקדות בהנחלת ידע - את זה מספקים ומעניקים האמצעים הטכנולוגיים, וגם ויקיפדיה והצ'אט ג'.יפי.טי בשפע - אלא היכולת להיות דמויות מכוונות, מכילות, עוטפות ומגוננות.

משמעות התפקיד

כמי שעוסק בחינוך שנים רבות, אני ער ומודע למצב מקרוב. אני חושש שלא כל אנשי החינוך, במגוון תפקידיהם ותחומי אחריותם בישראל, מבינים עדיין את משמעות תפקידם בשדה החינוך שנוצר נוכח הנסיבות. הכרחי לעצור רגע ולתת את הדעת על ההשלכות ארוכות הטווח על ילדינו, ומהם הפתרונות שביכולתנו להעניק להם כמערכת חינוך - ולא משנה אם הם מפונים מדרום, מצפון או חלילה ממשפחות של חטופים או נרצחים, או "רק" כאלו שנחשפו לזוועות הדמים בסרטונים.
המציאות הזאת גובה מחיר רגשי כבד מילדינו. מי מהם שלא יזכה לקבל את המעטפת הרגשית-חברתית הנכונה, עשוי להיפגע ביכולות שלו, בשאיפות שלו לחיים טובים יותר ואף באפשרות לחלום גבוה - מה שיוביל גם להשלכות על תחומי החיים של כולנו, בעתיד הקרוב והרחוק.
מהטעם הפשוט הזה יזמנו בבית ספרנו לקראת שנת הלימודים תשפ"ה את הפרויקט החינוכי-ערכי "אבא, אמא ואני", המאפשר לתלמיד להזמין את הוריו לדייט בן שעה-שעתיים בבית קפה ללא הטלפונים הניידים. כן, יוצאים מהבית, נכנסים לבית קפה, יושבים סביב שולחן, מזמינים קפה ומאפה כלשהו על חשבוננו ומתחילים לשוחח!
הרעיון פשוט: יצירת אווירת הדייט, גם אם לכאורה בדרך קצת מוכוונת עם כרטיסיות שבהן שאלות פתוחות לעזר, מכניסה את ה"שחקנים" לאווירה הנכונה, למוד של שיחה פתוחה. ואז משתפים בסיפורים, חוויות אישיות ורגשות ומדברים על הכול: על האתגרים, החששות, הפחדים ועל מה שהיה ומתוכנן להיות. כך נבנית מתכונת של שיח משפחתי נכון, נבון ומעשי.
אני בהחלט משוכנע שבמשרד החינוך, מהשר ועד בכירי משרדו, מבינים שחייבים לשנות את התפיסה ולעדכן בהתאם ובהקדם את שיטות ההכשרה של צוותי ההוראה במוסדות ההשכלה הגבוהה
בדייט הזה אפשר גם לשוחח על המצב הביטחוני, וגם על המצב הכלכלי - זה של המדינה, וגם זה של ההורים עצמם. מדברים בביקורתיות מסוימת על מה שמשודר בטלוויזיה, ועל מה שמשדרים בלי הרף משפיעני הרשתות החברתיות, כדי שיהיה ברור שלא כל מה שנכתב שם או בכלל, עם הרבה כישרון, זו האמת לאמיתה.
מאיר אבן שימולמאיר אבן שימול
אני בהחלט משוכנע שמשרד החינוך, מהשר ועד בכירי משרדו, מבין שחייבים לשנות את התפיסה ולעדכן בהתאם ובהקדם את שיטות ההכשרה של צוותי ההוראה במוסדות ההשכלה הגבוהה. אמור מעתה: לא רק מורה מומחה בדיסציפלינה כזו או אחרת אלא גם סוג של מנטור, שמוצא את הזמן, הכוח הפנימי ובידיו הכלים הנכונים לשבת עם תלמידיו ולהקשיב להמיות הלב המתחוללות אצלם פנימה. בחודשים כה סוערים ומטלטלים כשלנו, זהו לא תפקידם הבלעדי של יועצ/ת ופסיכולוג/ית בית הספר.
אני מקווה שהרעיון שהתחלנו ביישומו בבית ספרנו הטכנולוגי הצנוע בבאר שבע יזכה לאוהדים ומעודדים גם במוסדות חינוך אחרים ברחבי המדינה, וביחד נביא מזור נפשי - לא רק ידע ותעודות - לדור העתיד שלנו.
הכותב הינו מנהל תיכון עתיד באר שבע, בית ספר מדגים ברמה הארצית לרפורמת החינוך היוצר