כמי שעמד במשך שמונה השנים האחרונות בראש אחד המוסדות הסודיים והחשובים בישראל, פרופ' שמואל שפירא כבר היה רגיל לאירועים בלתי צפויים. אבל את שיחת הטלפון שקיבל במוצאי שבת, 1 בפברואר 2020, ראש המכון הביולוגי בנס ציונה לא ישכח לעולם.
על הקו הייתה לשכת ראש הממשלה, שבישרה לו ביובש: "אתה מוזמן לפגישה עם ראש הממשלה מחר בצהריים". למה? "כדי להציג היתכנות לתכנון ולייצור של חיסונים ונוגדנים". כך נולדה התוכנית לפתח חיסון ישראלי נגד קורונה.
שנה וחצי ויותר מחמישה מיליון מחוסנים אחרי, במדינה שהפכה את המילה "פייזר" לגלגל הצלה בינלאומי, פרופ' שפירא עדיין מאמין ב"בייבי" הישראלי שלו.
1 צפייה בגלריה
פרופ' שמואל שפירא. "אנחנו מדינה מספיק חשובה, מספיק גדולה, כדי שיהיה לה חיסון בעצמה"
(צילום: איליה מלינקוב)
החיסון הישראלי של המכון הביולוגי ינצח את הווריאנטים?
(צילום: שחר גולדשטיין)
"אנחנו מדינה מספיק חשובה, מספיק גדולה, כדי שיהיה לה חיסון בעצמה. יכול להיות שמחר לא יהיו לנו יחסים כאלה טובים עם מדינה כזו או אחרת ולא נקבל את החיסונים. יכול להיות שמנכ"ל של חברה יחליט שאת הניסוי הוא לא עושה על אזרחי מדינת ישראל, אלא על אזרחי סינגפור. מה נעשה אז?", הוא מזהיר בריאיון פרישה בלעדי ל"ידיעות אחרונות" שיפורסם בשישי הקרוב בגיליון הכפול והמיוחד של "7 ימים".
ובכל זאת, רובנו כבר מחוסנים. למה בעצם אנחנו ממשיכים לפתח חיסון אחרי כולם?
"כי הפנדמיה לא נגמרה. יצטרכו זריקות דחף".
אם זה היה תלוי בך, החיסון הישראלי כבר היה בייצור?
"אם זה היה תלוי בי, את כבר היית מחוסנת בו".
אז מה עיכב אתכם? למה החיסון עוד לא בשימוש?
"יש לי תיעוד שגורמים ממשלתיים עיכבו אותנו בחודשים. כשבכירים במשרד הבריאות אומרים שהחיסון הישראלי מיותר, זו חצי בלימה. וכשהפקיד ממשרד האוצר שומע משפט כזה, הוא אומר: רגע, אולי חבל על הכסף? בואו נבדוק את זה עוד פעם. בנקודות מסוימות זיהינו ממש רוע".
למה הכוונה ב"רוע"?
"פשוט רוע. הרבה אנשים במכון אמרו את זה, ואני שותף לדעה שלהם, שאנחנו רצים לבד. לנבחרת האולימפית שלנו יש מאמן, יש מעסה, יש פסיכולוג. אנחנו רצנו לבד".
בסוף נשברתם מהבירוקרטיה המקומית?
"אני מצר שזה לא קרה שנה קודם. ביולי 2020 היה לנו חיסון אפקטיבי ביד, והיינו יכולים וצריכים להתחיל את תהליכי הרגולציה. ספרתי ארבע פעמים שמשרד הבריאות דחה אותנו מסיבות שבעיניי ובעיני רבים היו לא ענייניות".
מה דעתך על ההחלטה התקדימית לחסן במנה שלישית?
"יש בזה הרבה מאוד בעייתיות. שתי הזריקות הראשונות קלעו למטרה, בערך. אני לא חושב שזה היה חיסון מצטיין. הוא חיסון שהיה טוב לארבעה - חמישה חודשים, חיסון שמהר מאוד מתחיל להיכשל בסולם המוטציות. כשיש בעיה רפואית קשה, מנסים לתקוף את הגורם לה בכמה חזיתות. פה תוקפים שוב באותה חזית, באותו חיסון שלא מתאים לווריאנט הזה. נותנים פעם שלישית את אותו דבר".
אבל אין כרגע אלטרנטיבות. זה מה שיש לנו.
"גם לא לעשות כלום זו אלטרנטיבה. אנחנו חלוצים. בעצם אנחנו ממשיכים להיות מעבדת חיסון של העולם. בחיסון הראשון והשני היינו מעבדת חיסונים, ועכשיו בחיסון השלישי, אנחנו עדיין מתנהגים ככה".
בספר שהוא עומד להוציא, 'קרקס הפנדמיה' (בהוצאת 'ידיעות ספרים'), הוא קובע שוב ושוב: הישראלים שהתחסנו השתתפו בעצם בניסוי המוני של חברה מסחרית.
הלכת לקבל את החיסון השלישי?
"אני ממש לא רץ להתחסן. אני אחכה קצת לראות מה קורה. אני מקווה שבינתיים אולי יופיע איזה מאמר רציני. אולי איזו רשות עולמית רצינית תיתן חוות דעת לכאן או לכאן".
הריאיון המלא: ביום שישי ב"ידיעות אחרונות" בגיליון הכפול והחגיגי של "7 ימים"
