בקצה הדרך של כביש 99, המוביל מקריית שמונה לרמת הגולן, החיים נראים קצת אחרת. בעוד שבגבול לבנון, בעמק ובגליל אלפי תושבים פונו מבתיהם, ברמת הגולן עוד יש סימני חיים. פה עוד אין יישובי רפאים, ושגרת החירום, לפחות בינתיים, עוד נמשכת. "חביבי התבלבלתם, אתם בגבול הלא נכון", מודיע רותם שפיצר, בעל חומוסייה מקיבוץ אורטל, "אצלנו בגולן שקט ורק מדי פעם מטרידים אותנו בירי. כל צה"ל בערך נמצא פה, והחומוס נגמר כבר בשעה שתיים בצהריים".
אבל אירועי הימים האחרונים מייצרים בכל זאת דריכות הולכת וגוברת. חיסול מפקד משמרות המהפכה בסוריה, סייד רזא מוסאווי, במהלך תקיפה המיוחסת לישראל בדרום דמשק, גרר איומים מפורשים מאיראן: "המשטר הציוני הברברי ישלם על הפשע הזה", אמרו שם. בינתיים באוגדת הבשן שיושבת בגולן, הגבירו ערנות לנעשה מעבר לגבול, במרחב שנשלט בידי עשרות מיליציות איראניות, חמושות ומאומנות היטב. רק אתמול (שלישי) נפוצו באזור שמועות על תזוזה של כוחות מעבר לגדר הגבול. חיים רוקח, ראש המועצה האזורית גולן, מיהר להרגיע: "זה פייק ניוז. הכול כאן בשגרת חירום, וכל הכוחות בגולן דרוכים למתן מענה לכל מצב".
עד כה, למעט שלושה אירועי ירי אל עבר יישובי הגולן שהסתיימו בנפילות בשטחים פתוחים - השקט היחסי באזור נשמר. למרות זאת, חלק מהתושבים משוכנעים שבסופו של דבר המלחמה תגיע גם אליהם. "אנחנו שומעים בכל יום את רעשי ההפגזות והירי מלבנון שמגיעים אלינו מהעמק. זו תחושת מלחמה מורכבת ועצובה", מתארת דנה הוספרוורט-גורדון, תושבת נווה אטי"ב. פגשנו אותה ואת בעלה אנתוני במצפה קוניטרה-רונן, אליו הגיעו להפוגה והתרעננות. "אנחנו היחידים שנמצאים פה כי כל העמק והגליל מפונים. ראינו בשבוע שעבר את כיפת ברזל שחלפה מעלינו כשיירטה את הטילים שנורו לעבר מסעדה ועין קיניא. אני לא רואה מתי זה יסתיים, איך מישהו יוכל לחזור לגור כאן עם איום כזה?".
הם עלו לישראל מקייפטאון, בירת דרום-אפריקה, לפני כשלוש שנים, בעיצומה של מגפת הקורונה. אנתוני עוד לא שולט בשפה העברית, אבל למציאות הביטחונית כאן כבר הסתגל לגמרי. "אני מבין שאנחנו צריכים להתרגל למציאות הזאת. זה לא נעים שהיישובים והקיבוצים סביבנו פונו, אני כבר לא יכול ללכת לסופר מרקט או לרופא שיניים, לא יכול להגיע לקריית שמונה". אנתוני מצביע על הבתים בקוניטרה ואומר: "אני יודעת שמעבר לגבול, בסוריה, יש הרבה גורמים רעים מאוד. אבל אני אופטימי שהם לא יצטרפו למערכה. אני חייב להיות אופטימי". דנה מסכמת: "יש לנו רק מדינה אחת לחיות בה, ואם לא בטוח לחיות - אז נהפוך אותה לבטוחה".
"כולנו כבר עם ישראל"
דווקא עכשיו, בתקופה הזאת של השנה, אמורה הייתה להיפתח עונת תיירות החורף הקפואה בכפרים הדרוזים בגולן. בכל ביקור שלנו באזור, כמו פטריות אחרי הגשם צצים עוד ועוד מלונות בוטיק יפהפיים, מתחמי קטיף ואטרקציות תיירותיות - כולם נותרו כעת שוממים לחלוטין. "אין בכלל תיירות. המצב קשה מאוד", אומרת בצער ספאא מחמוד, תושבת מג'דל שאמס. "הרבה אנשים מהכפרים שלנו לא עובדים כי המלונות סגורים, אין תיירות ואין חקלאות, והם צריכים לנסוע רחוק מאוד כדי למצוא פרנסה". היא חוששת מאוד מהמצב הביטחוני, וקוראת למצוא פתרון: "מלחמות עושות רק מוות ורע בכל העולם. כולם פה גרים ביחד וצריך לעשות שלום. לשבת ביחד ולעשות הכול כדי להגיע להסדר מדיני".
בכפר מסעדה, בחנות בוטיק של בגדי ערב ואירועים, נשמעו גם קולות אחרים. "אני לא רוצה שלום עם נסראללה ולא עם אסד", קובעת אנגאם אבו סעדן, בעלת הבוטיק. "את השן החולה צריך לעקור, לא לטפל בה. תקשיב לי, אני יודעת. משא ומתן עושים עם אירופאים אבל לא עם ערבים. הם חושבים שאתה מפחד מהם, כי בתרבות הזאת רואים משא ומתן כביטוי של פחד".
מאז נכבשו בשנת 1967 נותרו הדרוזים נאמנים למולדת הסורית שלהם, אבל בשני העשורים האחרונים יותר מהם מבקשים לקבל אזרחות ישראלית. "אנחנו הדרוזים מוגדרים כאוכלוסייה תחת שטח כבוש אבל בפועל אנחנו ישראלים לכל דבר", אומרת אבו סעדן. "כולנו כבר 'עם ישראל' לנצח. ליותר מחצי מתושבי צפון הגולן יש תעודת זהות ישראלית, ויש הרבה שמתנדבים עכשיו בצבא הישראלי. הבת שלי עושה שירות לאומי מכל הלב במועצה שלנו. אני אומרת לך, אינשאללה אמן-אמן בשאר אסד וחסן נסראללה יתפוגגו. אפילו האדמה תקיא אותם, שהם יימחקו ויהפכו לאבק".
בדוכן פיתה זעתר שבפאתי מג'דל שאמס, חסאן מציע עמדה פרגמטית יותר. הוא מאמין ששכניו בכפרים הדרוזים יישארו מחוץ למערכה, אך יש לו ביקורת על התנהלות הממשלה. "אין לנו בעיה עם לבנון או סוריה או ישראל. אנחנו לא אויב של אף אחד. מי שמנהלים את המלחמה הזאת הם האמריקנים, לא ישראל. בשבילם זה ביזנס. אני לא מבין למה אתם היהודים סומכים על האהבה של האמריקנים? לא למדתם מהיוונים, מהצלבנים, מגירוש ספרד, מהנאצים? כל האסונות באו על היהודים מהמערב".
בינתיים, אצל שפיצר בחומוסייה, מנת היום - "ספיישל דרוזי גולני" - אכן נגמרת כמובטח. "אני מניח שאם תגיע לכאן המלחמה, יפנו גם את קיבוץ אורטל כמו שפינו את קריית שמונה", הוא אומר.
ואתה, תתפנה?
"אני לא יודע, זו שאלה תיאורטית מדי".
כמו איש בזלת הגולן ותיק, הוא מתעקש לשדר אופטימיות: "אני מאמין שימצאו הסדר מדיני ולא תיפתח פה מלחמה משמעותית בצפון. אין לנו לדעתי כסף למערכה נוספת במקביל גם מול לבנון. אבל אם היא תיפתח - אני בטוח שיהיה פה תוהו ובוהו, חרבו דרבו".
