(צילום: משי בן עמי)
תקרית מותה של עיתונאית רשת אל-ג'זירה שירין אבו עאקלה מזכירה במידה רבה את תקרית מותו של הילד מוחמד א-דורה בתחילת האינתיפאדה השנייה: אירוע בעל השפעה תודעתית עצומה שאין לאמת ולעובדות חלק משמעותי בה. אלא שמוחמד א-דורה הפך לסמל רק אחרי מותו. שירין אבו עאקלה הייתה סמל כבר בחייה.
ההפסד ההסברתי בכל הנוגע למותה של אבו עאקלה נקבע במידה רבה בחמש הדקות הראשונות אחרי התקרית, כאשר רשת אל-ג'זירה קבעה (ללא שום הוכחה חותכת) כי העיתונאית נהרגה מירי ישראלי. את הנרטיב הזה אימצו מייד אחר כך כל כלי התקשורת הערביים והפלסטיניים. ועדת הבדיקה שהקים צה"ל לבחינת האירוע כבר לא תשנה דבר במערכה ההסברתית, ולא משנה אם היא תמצא שאבו עאקלה נהרגה מאש חיילי צה"ל או מירי החמושים הפלסטינים במחנה הפליטים ג'נין. סביר יותר שהשאלה מי אחראי לירי עליה תישאר בגדר תעלומה בלתי פתורה.
הרשות הפלסטינית פרסה את חסותה על מותה של אבו עאקלה והיא מתכוונת להשתמש בזה לצרכיה בקמפיין נגד ישראל. ברשות כבר הבהירו כי חומרי החקירה יועברו לידי התובעת הכללית של בית הדין הבינלאומי בהאג. הבוקר הודיע בכיר הרשות הפלסטינית חוסיין א-שייח, האחראי על הקשר עם ישראל, כי הרשות מסרבת לבקשה הישראלית לקבל את הקליע שהוצא מגופתה של אבו עאקלה לצורך בדיקה בליסטית. לדבריו, החקירה תתנהל באופן עצמאי על ידי הרשות ותוצאותיה יימסרו לכלל הגורמים הרלוונטיים, כולל ארה"ב. א-שייח הוסיף כי כל הסימנים מראים שהיא נהרגה מאש כוח צה"ל.
לפיכך באופן חריג יתקיים היום טקס האשכבה שלה במוקטעה שברמאללה בהשתתפות אבו מאזן וכל בכירי ההנהגה הפלסטינית. הטקס מתוכנן להיות צבאי ורשמי. מותה של אבו עאקלה יצר תמימות דעים נדירה של כלל הפלגים הפלסטיניים ששיגרו גינויים כמעט זהים נגד ישראל – מפתח ועד חמאס והג'יהאד האיסלאמי. גם אבו מאזן וגם איסמאעיל הנייה דאגו להתקשר אתמול למנהל התחנה ברשות הפלסטינית, וליד עומרי, ולנחם אותו. בכל הקשור לאבו מאזן, יש בכך גם לא מעט צביעות משום שרשת אל-ג'זירה הינה אחד מערוצי התקשורת השנואים על ההנהגה ברמאללה בשל הקו הארסי והביקורתי שהיא הפגינה ומפגינה לאורך השנים נגד הרשות הפלסטינית ויחסיה עם ישראל.
אבל שימוש באירועים אלו לצרכים פוליטיים אינו רק נחלתם של הפלסטינים. ראש הממשלה נפתלי בנט תקף אתמול את אבו מאזן ואמר כי הוא מטיח בישראל האשמות לא מבוססות באשר למותה של אבו עאקלה. צודק בנט בדבריו אלו, אך בולטת התייחסותו של ראש ממשלת ישראל לאבו מאזן רק במקרים כאלה. כאשר אבו מאזן גינה לאחרונה פעמיים באופן פומבי פיגועים קשים שביצעו פלסטינים נגד ישראל בגל ההסלמה הנוכחי, בנט בחר להתעלם מדבריו החשובים ולא להזכיר זאת.
לתקרית מותה של אבו עאקלה יש נדבך ונוסף שפחות דובר עליו. בשנים האחרונות מתקשים עיתונאים ישראלים לעבוד בצורה גלויה בשטחי הרשות הפלסטינית כתוצאה מחרם שהכריזה עליהם אגודת העיתונאים הפלסטינית שמלווה בהסתה ציבורית נגדם. הם (וגם הח"מ) חשופים לאיומים פיזיים ומילוליים ולניסיונות להקשות על עבודתם בשטח וכל זאת בהסכמה שבשתיקה של ההנהגה הפלסטינית שלא יצאה לאורך כל התקופה נגד זה. מותה של הכתבת שירין אבו עאקלה יקשה מעתה עוד יותר על עבודתם בשטח, בוודאי בתקופה הנראית לעין.
