למרות המאמצים הניכרים של ממלא-מקום נשיא בית המשפט העליון השופט עוזי פוגלמן וחברי ההרכב המורחב של בג"ץ שלא להכניס אקטואליה פוליטית לדיון על פקודת המשטרה ולא להתייחס לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר אישית, סערת ההפגנות והטיפול האלים של המשטרה בסוגיה פרצה לאולם בחוזקה. במשך שבע שעות דנו תשעת השופטים בעתירות נגד החוק שמגביר את מעורבות בן גביר בחקירות המשטרה.
השר בן גביר בדיון בבג"ץ
(צילום: בג"צ)
כשברקע תמונות אלימות המשטרה הגואה כלפי המפגינים בירושלים מליל אמש וכלפי נציגי המחאה בשבועות האחרונים, לא ניתן היה לדון רק בטיעונים משפטיים גרידא ובחוקתיות החוק. הדי המעצרים המתמידים של מפגינים על-ידי שוטרים שכבר הפנימו את תורתו של בן גביר, היוו תפאורה מושלמת למה עלול להתרחש אם החוק הזה לא ייפסל.
השופט פוגלמן אפילו הבהיר שזה בהחלט "מזל" שעברה שנה מיום קבלת החוק (שכניסתו לתוקף הוקפאה במצוות בג"ץ), לבין מה שכבר מתרחש בשטח מאז הוקמה ממשלת נתניהו-בן גביר וקודמה המהפכה המשפטית שלהם. מאז מוגשות לנו מדי יום דוגמאות חיות כיצד עלולה להיראות משטרה פוליטית - ניסיון לפיטורי מפכ"ל, מסר תקיף לשוטרים להשתמש באלימות, מאות מעצרי שווא, פגיעות בחופש הביטוי ובעיקר החשש ממדרון חלקלק שיעבור מהמשטרה להרתעת גופי אכיפה נוספים והרתעת שומרי הסף.
בדיון הוזכר שנעצרו מאות מפגינים, אך הוגשו רק שבעה כתבי אישום בגינם. כלומר, המשטרה מפעילה יד קלה בשלילת חירותם של אנשים ומרתיעה אחרים שמבקשים לנצל את חופש ההפגנה שלהם במחאה נגד מעשי השלטון - הלחם והחמאה של הדמוקרטיה.
1 צפייה בגלריה
השר בן גביר וממלא-מקום נשיא העליון פוגלמן
(צילום: Menahem KAHANA / AF, שלו שלום, אלכס קולומויסקי)
פוגלמן הביע דאגה מהותית מחשש שהפעילות הייחודית של המשטרה תושפע פוליטית. "יש ייחודיות לפעילות המשטרה. זה לא סתם עוד משרד ממשלתי", אמר ממלא-מקום נשיא בית המשפט העליון. השופט יצחק עמית הוסיף: "מה יהיה אם שר יחליט על מדיניות שחלק מהציבור ירגיש שהיא נגדו?".
תשובתה התקיפה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה לבג"ץ נגד חוקתיות החוק התמקדה בשלושה טעמים: הראשון - השר לא יתערב במדיניות ובפרקטיקת החקירות. השני - השר לא יתערב במדיניות פרטנית של פעילות המשטרה ולא ישמש "מפכ"ל על". השלישי - סירוב השר בן גביר לכלול את ערך "הממלכתיות" כערך שלאורו תתפקד המשטרה.
דברי המפכ"ל שבתאי מחוץ לדיון בבג"ץ
שופטי בג"ץ בהנהגת פוגלמן הגיעו כמובן מוכנים לדיון בטיעוני העותרים, גילו בקיאות בפקודת המשטרה ולא פחות מכך במה שמתרחש בשטח. כל השופטים, לרבות "השמרנים", הבינו שמדובר בחוק דגל שהתקבל בחופזה וכאתנן פוליטי לבן גביר שקבלתו עלולה לפגוע בדמוקרטיה, לשנמך את מעמד הייעוץ המשפטי לממשלה, לפגוע בחרויות האדם ולהפוך את השוטרים שאמורים לשמש עזר לאזרח לשכירי חרב של השלטון התורן.
היטיב לתאר את הבעייתיות עו"ד עומרי שגב, שייצג את מפלגת העבודה שעתרה נגד החוק. לדבריו, "פגיעת החוק קיצונית משהיו חוקי המנדט הבריטי הכובש ששלט כאן עד 1948". ניכר היה שכל השופטים מתנגדים לכל צורה של התערבות השר בחקירות, ומתרעמים עד נעלבים בשל סירובו של בן גביר לראות במשטרה גוף ממלכתי. באשר להתערבות השר במדיניות המשטרה, נשאלה כל העת שאלת "הגידור" - מתי מדובר בהתערבות לגיטימית של השר בסוגיות כוללניות ובדגשים המותרים לממשלה נבחרת, ומתי מדובר בהפיכת מפקדים ושוטרים לזרועו הארוכה של שר בעל אג'נדה פוליטית.
עם זאת, ניכר היה שהשופטים שמחוברים מאוד לקרקע המציאות ובעיקר ערים לניסיון לפגוע בעצמאות המוסד אינם ששים לבטל חוק של הכנסת. בעולם אידילי, הייתה הכנסת מושכת את החוק ומתקנת אותו. זה כמובן לא יתרחש. לכן, החלופה המעשית יכולה להיות הצעת בהרב-מיארה - ולפיה על החוק תוחל "פרשנות מקיימת" שתבטא שאיפה שהתנהלות השר תהיה כפי שהייתה ערב קבלת החוק. זה מסוכן כי בן גביר ושרים אחריו לא יצייתו לה. עבורם - אי ביטול החוק כמוהו כמתן לגיטימציה מוחלטת לכוונותיהם.
ממלא-מקום הנשיא פוגלמן עסק כל ימיו במשרד המשפטים וכשופט בעליון בסוגיות בג"ץ. הוא ידע תמיד לקרוא מה רוצה השלטון, כל שלטון, מה הוא זומם, למה הוא מתכוון באמת. אי אפשר למכור לו שטיקים וחתולים בשק. הוא מבין את כוונות החוק הזה ואת גודל השעה, האחריות על כתפיו".
