באפריל 2012 הגעתי בפעם הראשונה לחברון. הייתי טירון צעיר בצנחנים ונשלחנו לתגבר את הכוחות בעיר בפסח. הוצבתי בציר המתפללים לשעות ארוכות ובעיקר השתעממתי. יום אחד ראיתי נערים יהודים מתחילים להציק לפלסטינים ועד מהרה ההצקות הפכו למכות. לא הייתה לכך סיבה, אלא אם אפשר לקרוא ל"להיות פלסטיני" סיבה. אני והסמל שלי רצנו להידחף בין הצדדים. עיכבנו את הפלסטינים ורכב של מפקד בגזרה עצר אותם. היהודים המשיכו ללכת לעבר מערת המכפלה לקראת ערבית.
לא הייתי חייל גרוע, פחדן או כזה שנכנס להלם. אף אחד לא הסביר לי מה לעשות בסיטואציה הזו. אם כבר, מה שהסבירו לי הוא שהמשימה שלי היא הגנה על התושבים היהודים של חברון וקריית ארבע. הרבה דברים נעשו לטובת ההגנה הזו, למשל בידוד צירים ושכונות. על הגנה על פלסטינים אף אחד לא דיבר איתי. אף אחד לא אמר מילה על מה לעשות מול מתנחלים אלימים ואיזו סמכות יש לי לעצור אותם. בדיון נדיר בכנסת שעסק באלימות מתנחלים אמרה נציגת משרד המשפטים בבירור שלחיילי צה"ל יש סמכות לעצור מתנחל. נחמד לשמוע. כדאי לספר את זה גם לחיילים. כי הם לא יודעים ולא עושים את זה.
אני אחד ממאה לוחמים ולוחמות ששירתו בשטחים ושלחו בשבוע שעבר מכתב לשר הביטחון בני גנץ ולשר לביטחון פנים עמר בר לב בדרישה לנקוט צעדים נגד אלימות מתנחלים בשטחים. היא יצאה משליטה והנתונים מוכיחים זאת.
אתה מגיע לשטחים ואומרים לך שהמטרה היא "להגן על המתיישבים". הם בני עמך. הם דוברים את שפתך. לפעמים הם מביאים לך פיצות או קפה. ואז הם יוצאים חמושים ורעולי פנים. לך תעצור את זה
זה נכון לגבי כל השנים האחרונות אבל במיוחד בשנה האחרונה, מאז מותו של אהוביה סנדק במרדף משטרתי. בחלק גדול מהמקרים האלימות הזו מבוצעת מתחת לאפם של חיילי צה"ל. במקרה הטוב הם מפסיקים אותה ומרחיקים את המתנחלים מבלי להפעיל אף סנקציה. במקרים אחרים הם עומדים מנגד. מי שרוצה יודע.
כמעט כל שבת מתפרסמים אותם צילומים: חבורות מתנחלים לבושות לבן, רעולות פנים, מיידות אבנים לעבר פלסטינים בבורין, בדרום הר חברון, בדיר ג'ריר, כשברקע חייל משועמם וחמוש, שהסיפור הזה כאילו לא נוגע לו. בחלק מהמקרים, כפי שפורסם בשבוע שעבר ב"שיחה מקומית", חיילים לכאורה ממש לוקחים חלק באלימות הזו.
ארכיון: משפחה פלסטינית מותקפת ע"י מתנחלים סמוך למצפה יאיר
(צילום: בצלם )
אי אפשר לזרוק את האחריות הזו על המשטרה. למחוז ש"י אין את כוח האדם או את הפיזור בשטח שיש לחיילים. הוא לא יכול להתמודד עם ריבוי התקיפות גם אם היה מראה את הרצון.
ברוב המקרים הבעיה היא לא החייל בשטח. כל עוד צה"ל לא מגדיר באופן ברור שחלק ממטרותיו הן הגנה על גופם, רכושם וכבודם של פלסטינים, זה גם לא יקרה. המשימה והפעולות של חייל בשטח צריכות לשרת את המטרה שהוגדרה לו. עצירה של אלימות מתנחלים היא כרגע בעליל לא אחת המטרות האלו.
קשה להסביר את זה למי שלא היה שם. אתה מגיע לשטחים ואומרים לך שהמטרה היא "להגן על המתיישבים". הם בני עמך. הם דוברים את שפתך. לפעמים הם מביאים לך פיצות או קפה. לפעמים אתה סתם מכיר אותם פשוט כי היית במקום מספיק זמן. ואז אותם אנשים או הילדים שלהם יוצאים חמושים ורעולי פנים. לך תעצור את האלימות הזו, בטח כשאף אחד לא הסביר לך שזה בכלל בסמכותך.
אני לא חושב שהצבא צריך להימצא בשטחים. אני חושב שהישיבה שם אינה מוסרית באופן עמוק ובסיסי. אבל מניעת אלימות היא אחת הפעולות הבודדות שניתן להצדיק. זה לא מה שקורה בשטח. בשטח הצבא יודע לעצור אלימות פלסטינית, ונמנע מלעצור אלימות יהודית. המצב הזה הוא הגנה על פשע ופשע בעצמו, ועוד מאפיין של האפרטהייד שיצרנו בשטחים הכבושים.
- שניר קליין שירת כלוחם בצנחנים וכקצין בקורס מפקדי כיתות חי"ר. כיום מתמחה במשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
