סרן שביט בן משה, שהמשיך להילחם ב-7 באוקטובר גם לאחר שהתבשר על נפילת אחיו אריאל, ישיא משואה בטקס ביום העצמאות יחד עם מפקד מחוז הדרום במשטרת ישראל ניצב אמיר כהן, לוחם השב"כ ע' וקצינת האיסוף במוסד מ'. ארבעתם ישיאו יחד, כנציגי כוחות הבטחון, את אחת מ-12 משואות הגבורה בהר הרצל.
9 צפייה בגלריה
אריאל בן משה ז"ל. אחיו המשיך להילחם ב-7 באוקטובר גם לאחר שנודע לו על מותו - והוא ישיא משואה
(צילום: דובר צה"ל)
השנה, בצל טבח 7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת בעזה, קיבלה הממשלה את המלצת השרה הממונה על טקס המשואות, שרת התחבורה מירי רגב, לשנות את התקנות לבחירת משיאי המשואות ולאפשר לכמה נבחרים ונבחרות להשיא משואה יחד, כמייצגים-שותפים של אחת מפניה הרבות והשונות של הגבורה הישראלית.
"תחת אש התופת ב-7 באוקטובר התגלתה גבורתם ותושייתם של נשות ואנשי ארגוני הביטחון, שעל אף ההפתעה וערפל הקרב התעשתו ופעלו בחירוף נפש לבלימת הפלישה ולהצלת חיים, ומתמידים בעשייתם זו עד היום, ביום ובלילה, בגבולות ישראל ומחוצה להם, בים, באוויר וביבשה", נמסר בהודעה על משיאי המשואות. השרה רגב קיבלה את המלצת הרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי, מפכ"ל המשטרה רב-ניצב יעקב שבתאי, ראש השב"כ רונן בר וראש המוסד דוד (דדי) ברנע על הארבעהֿ שישיאו את אחת ממשואות הגבורה.
נציג צה"ל סרן שביט בן משה, מפקד לוחם ביחידת הצנחנים, מיהר ב-7 באוקטובר לצאת מביתו שבמעלות תרשיחא ולחבור לכוח של חטיבה 35 אליה הוא שייך. לאורך כל אותו היום הוא נלחם בקיבוץ רעים ובהמשך ביישוב חולית, ושם בשדה הקרב הוא קיבל את הבשורה המרה שאחיו, רס"ן אריאל בן משה, מפקד פלגה בסיירת מטכ"ל, נהרג בהיתקלות עם מחבל בזמן שנלחם לטיהור בתים.
לאחר שיחה עם אמו החליט שביט, בהמלצתה ובתמיכתה, להמשיך ולהילחם עד שייקרא לצאת להלוויית אחיו. שביט חזר להילחם בחולית, נפצע בקרב ופונה לטיפול רפואי. לאחר ניתוח ושיקום קצר חזר ללחימה ופיקד על מכלול גדוד 890 לפני ובמהלך התמרון הקרקעי ברצועת עזה.
נציג משטרת ישראל, מפקד מחוז דרום ניצב אמיר כהן, היה מהראשונים שהבינו את היקף ועומק ההתקפה על גבול ישראל והיה המפקד שהכריז על "פרש פלשת" - קוד להקפצת כוחות המשטרה והצבא במקרה של חדירת מחבלים ואירוע רב זירתי. הודות לפקודה המהירה יצרו כוחות משטרה ומג”ב קו בלימה, באמצעות חסימות צירים ראשיים, ועצרו חוליות מחבלים שהיו כבר בדרכן לערים נוספות בעומק שטח ישראל. בכך מנע כהן אסון גדול עוד יותר.
בשדרות, עיר מגוריו, הוביל כהן את הקרב על תחנת המשטרה המותקפת כשהוא חמוש באקדחו האישי בלבד. במשך שעה וחצי של קרב הוא נפצע בגבו ובעינו, אך סירב להתפנות והמשיך בלחימה עד שהחליט להפיל את קירות התחנה על המחבלים וסיים את הקרב.
נציג שב"כ ע' כיהן כראש אגף המבצעים בשב"כ, טיפח דורות של לוחמים והמציא שיטות לחימה מבצעיות חדשניות. גם אחרי שפרש לגמלאות הוא המשיך לצאת לפעולות מבצעיות בשטח האויב. ב-7 באוקטובר ע' יצא אל אזורי הלחימה כמפקד חוליית לוחמים בצוות טקילה. הוא חתר למגע, חיסל עשרות מחבלים וחילץ עשרות משפחות מקיבוץ כפר עזה תחת אש. החוליה איבדה את אחד מלוחמיה ולוחם אחר נפצע אנושות, אך ע, ואנשיו המשיכו להילחם עד לטיהור העוטף.
אשת המוסד ג' עלתה לארץ באופן לא חוקי בצעירותה מאיראן. היא החלה את דרכה במוסד כמומחית לגיוס יעדים במדינות היעד, ובייחוד באיראן. זה מספר שנים היא משרתת כקצינת איסוף מצטיינת במסלול החוד המבצעי. במהלך שנות פעילותה המבצעית "ג' יזמה והובילה מבצעי גיוס רבים ומגוונים בליבת הנושא האיראני בתחכום, חתירה למגע, ובאומץ אישי ומבצעי, תוך הקרבה אישית. היא עומדת גם מאחורי פיתוח יכולות מיוחדות, תוך שהיא נעזרת בכישרונה הייחודי והבנתה המעמיקה בנפש האדם", נכתב בהודעה שבישרה על בחירתה להשיא משואה.
חלק מהסוכנים שאותם גייסה ג׳ השתתפו במבצעים אסטרטגיים של המוסד, ביניהם מבצעים שהיו קשורים בפעילויות מול איראן לאחר מתקפת הטרור ב 7 באוקטובר. חבריה מתארים את ג׳ כ״שחקנית נשמה״ הפועלת מתוך שליחות לאומית, אחריות אישית, מקצועיות וצניעות, ומהווה דוגמא אישית לעובדי המוסד.
בין משיאי "משואת כוחות ההצלה": הפרמדיקית שסייעה להקים בית חולים שדה בעוטף ב-7.10
פרמדיקית מד"א אושרית חדד, מתנדבת איחוד הצלה ד"ר תמר שלזינגר, מתנדבת זק"א נורית אירן כהן ומפקד צוות תחנת הכיבוי יואל דמרי ישיאו יחד את "משואת כוחות ההצלה" ביום העצמאות, לאחר שנבחרו לעשות זאת על ידי הוועדה הציבורית לבחירת משיאי משואות.
אושרית חדד היא פרמדיקית בתחנת מגן דוד אדום אשדוד, וכשפרצה המתקפה על יישובי העוטף ב-7 באוקטובר היא יצאה במהירות מביתה לתחנה ולקחה את הפיקוד על ניידת טיפול נמרץ. יחד עם חובשים נוספים היא יצאה אל אזור הלחימה ושם הקימה בית חולים שדה לצד הדרך - לא רחוק ממקום הטבח, בשעה שעוד התחוללו באזור קרבות עם מחבלים. אושרית וחבריה הצילו כך, תחת אש, את חייהם של עשרות פצועים.
ד"ר תמר שלזינגר, תושבת ראש פינה, מייצגת בטקס הן את אנשי ונשות איחוד הצלה והן את אלפי העובדים והעובדות הסוציאליות. כמתנדבת במוקד "חוסן" של איחוד הצלה קיבלה ד"ר שלזינגר את שיחתם מקפיאת-הלב של הילדים מיכאל ועמליה עידן, שהוריהם נרצחו ואחותם הקטנה אביגיל נחטפה. במשך 12 שעות ארוכות שמרה ד"ר שלזינגר על קור רוח, הרגיעה ועודדה את הילדים המסתתרים, ונשארה איתם עד להגעת החילוץ.
נורית אירן כהן ממודיעין היא מתנדבת ביחידת הצוללנים של ארגון זק"א, ומיד עם תום הקרבות ביישובי הנגב המערבי היא יצאה יחד עם חבריה המתנדבים מכלל ארגוני זק"א (ירושלים, תל אביב ו-360) למשימה הקדושה של איתור וזיהוי גופות הקורבנות ביישובים, בכבישים ובשטחים הפתוחים. במשך ימים ארוכים הם עברו בין מאות הבתים המפויחים ואלפי המכוניות השרופות, מחפשים כל שריד לחללי הטבח וחולקים להם כבוד אחרון בהבאתם לקבר ישראל.
לוחם האש יואל דמרי הוא מפקד צוות תחנת כיבוי האש בנתיבות. ב-32 שנותיו במערך הכבאות פעל במאות אירועים והצלה והציל חיים רבים. בבוקר 7 באוקטובר הוא היה בחופשה, וכשהבין את חומרת המצב מיהר להתייצב עם ציודו המבצעי בתחנת נתיבות. משם נשלח עם רכב מבצעי של מערך כיבוי האש לסייע לכוחות הימ"מ שניסו להשתלט מחדש על תחנת המשטרה בשדרות.
תחת אש כבדה קירב יואל את המנוף אל גג התחנה, כשהוא מאפשר בכך את העלאתם הבטוחה של לוחמי הימ"מ לגג התחנה, חילוץ פצועים דרך הגג והעלאת תחמושת ומים ללוחמים ולפצועים. לוחמי הימ"מ מספרים כי דמרי פעל באומץ רב, העלה והוריד אותם במשך שעות, תוך שבאזור מתנהל קרב יריות והוא עצמו פועל תחת אש.
בין משיאי "משואת המחלצים": נהג המיניבוס שחילץ 30 מבלים מהטבח במסיבת הנובה
נסרין יוסף מהיישוב יתד, הרב שחר בוצחק מאופקים, יוסף אלזיאדנה מרהט ורמי דוידיאן מפטיש נבחרו להשיא יחד, כמייצגים של גבורת המחלצים, את אחת מ-12 משואות הגבורה בהר הרצל.
יוסף אלזיאדנה, תושב רהט, הוא נהג מיניבוס, ובבוקר 7 באוקטובר הוא הוזמן לאסוף שישה צעירים ממסיבת הנובה בקיבוץ רעים. במהלך הנסיעה הוא הבין שהאזור נמצא תחת מתקפה, אך המשיך לנסוע היישר אל תוך שדה הקרב מתוך תחושת מחויבות עמוקה לצעירים אותם לא הכיר. בגבורה יוצאת דופן, חרף ירי שנורה לעברו ללא הפסקה, הוא החליט להציל בנסיעה כמה שיותר אנשים. יוסף הצליח להעלות לרכבו 30 ניצולים מן הטבח ולהציל את חייהם. למרבה הצער, במאורעות איבד יוסף קרוב משפחה שנרצח. ארבעה מבני משפחתו נחטפו לעזה.
הרב שחר בוצחק, רב קהילה באופקים, התעורר בבוקר שמחת תורה יחד עם שאר תושבי הדרום לזעקות ולמטחים בלתי פוסקים. מתוך הבנה שמדובר באירוע יוצא דופן פתח הרב שחר את הטלפון שהיה סגור במהלך החג והשבת, ודרך קבוצת כיתת הכוננות של מושב מבטחים, שבה היה חבר, הבין את ממדי הפלישה ואת גודל הסכנה.
בלי להסס לקח הרב שחר את נשקו האישי ויצא במהירות כדי לסייע לחבריו. בדרך חבר לחייל בחופשה, נהוראי סעיד ז"ל, ולמאבטח שב"כ. באותה השעה כבר פלשו חוליות מחבלים לאופקים והשלושה נתקלו באחת מהן. בקרב היריות שהתפתח נהרג נהוראי, והרב יצחק נפצע ברגלו. על אף פציעתו, ותוך שהוא ממשיך להילחם, הרב שחר שמר על קור רוחו, עדכן בטלפון את חברי קהילתו באופקים, את רבש"ץ מבטחים ואת בני משפחתו ואף ארגן בעצמו את פינויו לבית החולים.
נסרין יוסף, בת העדה הדרוזית מיישוב יתד, שהתה נסרין יחד עם בעלה בביתם בזמן מתקפת חמאס. כשבעלה להילחם לצד כיתת הכוננות נשארה נסרין בביתה עם ארבעת ילדיה, וכששמעה שנלכדו שני מחבלים ביישוב קיבלה החלטה אמיצה לצאת מביתה, על אף הקרבות המתחוללים בחוץ, ולתחקר אותם כדי לנסות ולהוציא מהם מידע שיוכל לסייע ללוחמים.
נסרין חילצה בנחישות מן המחבלים מידע בעל ערך רב על הימצאותם של מחבלים נוספים ביישוב והכווינה אליהם את אנשי כיתת הכוננות. כשמחבלים אחרים ניסו ליצור קשר טלפוני עם חבריהם שנתפסו, נסרין שיטתה בהם תוך שהיא מתרגמת למפקד בשטח את השיחה מערבית - כך הצליחה לפתות אותם למסור מידע בעל ערך רב. בתושייה ובקור-רוח מנעה נסרין התקפה משמעותית על היישוב, והצילה חיים רבים.
רמי דוידיאן ממושב פטיש קיבל בבוקר "השבת השחורה" שיחת טלפון מחבר שביקש ממנו לסייע בחילוץ של נער ממסיבת הנובה, לא חשב פעמיים - ונכנס לרכב. במהלך הנסיעה נחשף לממדיה של המתקפה האכזרית וקיבל החלטה הרת-גורל - לחלץ כמה שיותר מניצולי המסיבה.
במשך יום שלם חילץ רמי ניצולים מכל מקום אפשרי - מהוואדיות, מהפרדסים וממתחם המסיבה, תוך שהוא רותם למשימת ההצלה עוד בני משפחה וחברים. היכרותו המעולה עם דרכים החקלאיות סייעה לו להגיע למוקדי הטבח בדרכים עקיפות מבלי להיפגע. במהלך אחד החילוצים הצליח רמי באומץ רב ובתושייה יוצאת דופן להציל נערה מידיהם של שישה מחבלים תוך שהוא מתחזה לערבי. במבצעי החילוץ שהוביל הציל את חייהם של יותר מ-700 איש שחבים לו את חייהם.
בין משיאי "משואת כיתות הכוננות": ענבל ליברמן מניר עם, שהובילה את הלחימה בקיבוץ ב-7.10
את "משואת כיתות הכוננות" ישיאו ענבל ליברמן מקיבוץ ניר עם, ברק שלום מקיבוץ עלומים, אביחי אליה מחוות יאיר וטל לויט ממטולה.
ענבל ליברמן, רק בת 26, היא רכזת הביטחון של קיבוץ ניר עם. בבוקר 7 באוקטובר, תחת מתקפת הרקטות על יישובי הנגב המערבי, זיהתה ענבל רעשים חריגים ליד הקיבוץ והחליטה לפעול במהירות. היא הותירה את שער הברזל של הקיבוץ סגור, העמידה חברים חמושים על גדר הקיבוץ ופרסה את חברי כיתת הכוננות במארבים לקראת פלישה אפשרית. במעשיה, הצילה ענבל את חייהם של חברי הקיבוץ.
ברק שלום, מפקד כיתת הכוננות של קיבוץ עלומים, עמד בבוקר 7 אוקטובר בראש כיתת כוננות מצומצמת של 12 מתנדבים. על אף הנחיתות המספרית והחוסר בתחמושת הצליחו ברק וחבריו, יחד עם עוד שלושה חיילים שהצטרפו ללחימה, להתארגן ולהתייצב כחיץ בין מרצחי החמאס לבין הבתים הראשונים בעלומים. בלחימתם מנעו מהמחבלים להגיע לבתי הקיבוץ והצילו את חבריו.
אביחי אליה הוא חבר כיתת הכוננות ביישוב חוות יאיר שבשומרון. ב-7 באוקטובר, עם קבלת הידיעות הראשונות על הפלישה לישובי העוטף, הוא מיהר יחד עם עוד תשעה מחבריו לישוב לצאת ולהצטרף ללחימה ולהגנה על ישובי הנגב המערבי - כשהם חמושים באקדחיהם בלבד. אביחי נלחם בצומת מעון וברעים, נפצע פצעים קשים וניצל בנס. בימים אלה הוא עובר עדיין ניתוחים ושיקום.
טל לויט הוא חקלאי, חבר כיתת הכוננות ודור שישי במושבה מטולה. ביתו נפגע מפגיעה ישירה של טיל לבנוני. יחד עם חבריו מכיתת הכוננות של המושבה לויט הוא ממשיך להילחם על הגנת המושבה. הוא עושה זאת מתוך חמ"ל תת קרקעי, שממנו הוא וחבריו מנהלים את הקו הראשון של הלחימה על הבית. אחרי הטבח בנגב המערבי, פרסו חברי כיתת הכוננות של מטולה רשת מצלמות ברחבי העיר, והם מבצעים גם תצפיות אל מעבר לגבול ואל מקורות הירי של האויב, ומסייעים לצה"ל לאתר יעדים לתקיפה. לויט חי בחמ"ל כבר יותר מחצי שנה, והוא מתכוון להמשיך ולהגן על המושבה ככל שיידרש.
"בחזית ההסברה": יוסף חדאד ואלה קינן ישיאו משואה
את "משואת חזית ההסברה" ישיאו ביום העצמאות יוסף חדאד ואלה קינן, כנציגי חזית ההסברה הישראלית.
יוסף חדאד, בן למשפחה ערבית נוצרית מחיפה, התנדב לשירות קרבי בצה"ל, שירת כמפקד ונפצע קשה במהלך מלחמת לבנון השנייה. לאחר שהשתקם החליט להקדיש את חייו למען ההסברה הישראלית בעולם תוך הדגשת השותפות בין יהודים לערבים. בשנת 2018 הקים את עמותת "ביחד - ערבים זה לזה" שמקדמת את שילוב הערבים בישראל תוך קידום וצמצום הפערים ועידוד גיוס לצבא ולשירות הלאומי.
החל מ-7 באוקטובר 2023, עם תחילת מלחמת חרבות ברזל, החל חדאד במסע הסברה נרחב ברשתות החברתיות בעד ישראל, כשהוא חושף את פשעי חמאס והג'יהאד האסלאמי. "חדאד משמיע את קולם של רבים מערביי מדינת ישראל הגאים באזרחותם הישראלית וחפצים בחיים של שותפות ושלום", נכתב בהודעה על בחירתו. "תכניו אפשרו למיליונים רבים להיחשף לפניה האמיתיות של החברה הישראלית – חברה המקריבה את עצמה לטובת ערכים של שלום, מוסריות ואהבת האדם. חרף איומים רבים על חייו ממשיך חדאד באומץ במאבקו להשמעת קולה של ישראל".
אלה קינן היא בלוגרית טיולים ומשפיענית רשת ישראלית. כנכדה למקימי קיבוץ כפר עזה וכקצינה במילואים, היא לא יכלה לעמוד מנגד כשהחלו מתקפות על מדינת ישראל ברשתות החברתיות עם פרוץ המלחמה. אלה הסבה את כל פעילותה ברשתות החברתיות לטובת המאבק ההסברתי למען ישראל.
קינן יצרה וקידמה את ההאשטג hamasisisis# שתפס תאוצה בכל העולם. בפעילותה ברשת החברתית X (טוויטר לשעבר) היא נאבקה בתכנים מעודדי הסתה של משפעיני רשת וסייעה בהסרת ערוצים תומכי טרור. אך גולת הכותרת של פעילותה היא ניהולה של רשת עולמית, בת עשרות אלפי מתנדבים, שתפקידם להגיב באופן מידי לאירועים ולחולל באמצעותם תהודה למסרים ולתכנים שמייצגים את הסיפור הישראלי.
