בישראל קיים שיח ציבורי, פוליטי ותקשורתי מסוכן כלפי החברה הערבית. אזרח ערבי שמביע דעה חריגה או שונה, לעיתים אפילו מעצבנת בעליל, מתויג באופן אוטומטי כ"תומך טרור" או כמי שחבר לאויבי ישראל כדי לפגוע בה. פוליטיקאים, אנשי ציבור ואפילו מפגינים ערבים מקבלים תדיר את התואר תומכי טרור, אף שבמרבית המקרים אין אפילו קשר קלוש בין אמירותיהם או מעשיהם לבין טרור.
בשיח שלנו המילה טרור נשחקה עד דק, כך שאפילו שותפים פוליטיים לגיטימיים, כמו מנסור עבאס ומפלגת רע"מ, הפכו ל"תומכי טרור" ברגע שהחליטו להצטרף לממשלת השינוי. תומכי בנימין נתניהו ושופרותיו הדהדו ברשתות החברתיות את גודל האירוע ההיסטורי של שותפות בין הליכוד למפלגה ערבית מוסלמית פרגמטית, אבל הפכו אותה ל"תומכת טרור" ובלתי לגיטימית ברגע שהמגעים עם נתניהו כשלו. לאירוניה הרי אין גבול.
אלא שבטנגו הרעיל הזה יש שניים: אי אפשר לנקות את האחריות של הח"כים הערבים למציאות הזאת. למרבה הצער, מי שמלבה את השיח המסוכן הזה בעקשנות יתרה הם חלק מחברי הרשימה המשותפת, שלא מפספסים שום הזדמנות להכניס טריז במרקם היחסים העדין בין יהודים וערבים ובשיח הרגיש ממילא שקיים כאן. בלי אחריות ובלי שיקול דעת הם מלבים שיח יהודי-ערבי של קצוות סהרוריים - "כן תומך טרור", "לא תומך טרור".
"דם תמורת קולות", כינה ח"כ עופר כסיף את מבצע עלות השחר. "מהלך האלימות הציני של לפיד וגנץ בתקווה לעוד מנדטים בבחירות יביא רק לים של דמעות ודמים בגטו עזה". גינוי לטרור הג'יהאד? נאדה. כלום. "ממשלת ישראל מבצעת פשעי מלחמה נגד העם הפלסטיני כדי לשרת אינטרסים פוליטיים צרים ואת המחיר משלמים העזתים בדם", הוסיף יו"ר הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה, שבעבר היה תקוות השמאל הציוני לשותפות פוליטית יהודית-ערבית. גינוי לירי עזתי ללא אבחנה על ערי ישראל? גורנישט. לא בבית ספרו של עודה.
הציוץ המחוק של אחמד טיבי:
הבעיה היא לא השיח המרגיז והמתלהם של ח"כים מהמשותפת. זכותם להגן על הפלסטינים, גם אם זה מרגיז אותנו. הבעיה היא הנרטיב השקרי. בכל פעולה צבאית או הגנתית מחולל התגובות שלהם יורה על אוטומט: ישראל מפעילה טרור, פוגעת והורגת חפים מפשע. שום מילה או גינוי לאלימות הפלסטינית, שלמרבה הצער פוגעת גם בילדים ואזרחים עזתים חפים מפשע. דיון על ערך חיי אדם בצד הפלסטיני? השימוש בחפים מפשע כמגן אנושי? עזבו אותם ממוסר.
יובל קרניקחו לדוגמא את אחמד טיבי, שצייץ תמונה מזעזעת של ילדים עזתים הרוגים בג'באליה וטען שהם נרצחו על ידי צבא הכיבוש. לאחר שהתברר שהילדים האלה נהרגו בכלל מירי של הג'יהאד עצמו, מחק טיבי את הציוץ. לילדים ההרוגים הפלסטינים כבר אין פנים ושמות. למה? כי הם נהרגו על ידי מחבל פלסטיני ולא על ידי ישראל.
אבל יש גם נקודת אור: מנסור עבאס. "אין לנו השפעה ממשית על מדיניות החוץ והביטחון של ישראל. אנחנו נמצאים בכנסת כדי לעבוד למען החברה הערבית", אמר עם תחילת המבצע. זה אינו מובן מאליו. הכנסת פוזרה, עבאס לא חבר אפילו בממשלת המעבר והוא היה יכול בקלות להצטרף לקולות הח"כים הערבים המתלהמים. אבל הוא בחר אחרת.
- יובל קרני הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות" ו-ynet
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
