מאז הבחירות בתחילת נובמבר, ובעיקר מאז מסיבת העיתונאים ב-4 בינואר שבה הציג שר המשפטים יריב לוין את הרפורמה המשפטית, יש המגדירים את מה שמתרחש סביבנו "מאבק". אך לא היא. אנחנו נמצאים באיבה של מלחמת התשה עיקשת, קשה, יצרית ומחנאית. לא מדובר רק בהגדרה סמנטית. בעוד שבמאבק ניתן להגיע להבנות, במלחמה יש מנצחים ומפסידים. מלחמת התשה גרועה יותר: היא מתמשכת שנים והנזקים המצטברים בלי שנרגיש בהם ילוו אותנו שנים ארוכות.
כדי למנוע את הקזת הדם ההדדית נכון לחתור להפסקת אש על מנת להגיע בסופו של דבר להסכם שלום או למצער לשביתת נשק. המתווה שהציג הנשיא יצחק הרצוג אמור להיות מעין הפסקת אש. הוא לא מושלם, בעיקר עבור תומכי הרפורמה, והפנטזיות לא יתממשו במלואן, אך הוא יכול להיות מצע לדיון ולפשרות הדדיות. לצערנו, מובילי הרפורמה מסוגרים במגדל השן. עליהם נאמר "אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים". מי שיכול לשחרר את השר לוין ואת יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן מהמשעול הצר שאליו נקלעו הם רבני הציונות הדתית.
אלה צריכים לשאת את תפקיד הנביא, לעמוד בשער ולקרוא: "ציבור יקר. אנחנו מודעים לכאב ואי-הנחת שלכם מגישתם החד-צדדית של שופטי העליון בסוגיות של לאום וזהותה של המדינה. כולנו נושאים בקרבנו את הכאב מימי ההתנתקות כשמערכת המשפט לא עמדה לצידנו, ואנחנו מבינים את התסכול מול החלטות שרירותיות בסוגיות ההתיישבות. יחד עם זאת, הגיע הזמן להביט קדימה ולא לאחור. חשבונאות עם העבר לא תביא מרפא. אנחנו יודעים מה קרה לאשת לוט שסירבה להיפרד מהעבר. עם כל הביקורת על הקמפיין הדורסני והאיומים האפוקליפטיים על דיכוי נשים ודיקטטורה, חשוב שנהיה קשובים לטענות הענייניות שיש בקרב המפגינים. הפרדת הרשויות היא חלק בלתי נפרד מעולם התורה. ראו מה קרה לעם ישראל כאשר עיקרון זה נרמס על ידי צאצאי החשמונאים. מתן הכרעה בבחירת שופטים בידי הפוליטיקאים או בידי השופטים מהווה סתירה מניה וביה לעיקרון הפרדת הרשויות".
דברים מעין אלה יתקבלו בחלקם בהתנגדות עזה. יש שיאמרו שהוויכוח כבר אינו על הרפורמה אלא על זהותה של המדינה; שהמחאה חצתה את הרוביקון וכל מטרתה להנציח את ההגמוניה השלטת הרוצה לטשטש את זהותה היהודית של המדינה. קולות מעין אלו נשמעים ונכתבים בכל אמצעי התקשורת של המגזר הדתי. ייתכן שזה נכון ואכן המאבק הוא הרבה מעבר לשאלת הרפורמה. אך היא הנותנת: על מנת לברר את זהותה של החברה הישראלית, מדין קל וחומר, נכון לעצור את החקיקה על מנת לייצר אווירה שתאפשר בירור עמוק ושיח בין הזרמים השונים לטובת מציאת ליבה משותפת.
רבני הציונות הדתית ומנהיגי ציבור זה צריכים לרדת מהגדר. זו יכולה להיות שעתם הגדולה. הובלה של פשרה ודרישה שלהם להפסקת החקיקה כדי לשבת לדיון על בסיס מתווה הנשיא היא בגדר פיקוח נפש. לא צריך מלחמת אחים כדי להביט נכוחה מול המציאות ברחובות, בזרועות הביטחון, בתחומי הכלכלה ומה המשמעות שלה ללכידות החברתית שבלעדיה נהיה תלויים זה לצד זה.
שנים למדתם בבתי המדרש של הציונות הדתית כיצד חיים בעולם של ערכים סותרים. הרב קוק זצ"ל, שמהווה מגדלור רעיוני עד היום, קרא לשקלול בין ערכים. בית הלל ובית שמאי הוצגו כמודל של ניהול מחלוקת. הרי ההלכה נפסקה כבית הלל משום שהקדימו את דברי בית שמאי לדבריהם. ולעיתים שינו את פסקתם בשל כך.
דרשו מהמנהיגות הפוליטית ומציבור נאמנכם לאמץ גישה זו. ניתן יהיה להקשיב לקולות השונים ולהגיע להבנות רק אם תהליך החקיקה יתעכב לזמן מה. כבר למדנו שאין אמת אחת מוחלטת. הביטוי "שבעים פנים לתורה" אינו מליצה. הוא אמור לקרום עור וגידים בימים אלו. וזה במידה רבה בידכם. אמצו את דבריו של הרב קוק: "שלושה כוחות מתאבקים כעת במחננו (קודש/דתי, ליברלי, לאומי). המלחמה ביניהם ניכרת היא ביותר בארץ ישראל... אומללים נהיה אם את שלושת הכוחות הללו... נניח בפיזורם במרידתם זה על זה". אם לא עכשיו אימתי.
- מוטי שקלאר הוא איש תקשורת, לשעבר מנכ"ל רשות השידור
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il