כ-500 בני משפחה, קרובים ותומכים של החטופים שמוחזקים על-ידי ארגוני הטרור בעזה יצאו הבוקר (רביעי) ליומה השני של צעדת המחאה שעושה את דרכה מתל אביב לירושלים. "אנחנו צועדים כדי שהפוליטיקאים ייקחו אותנו ברצינות", אמר נועם אלון, בן זוגה של אמנית הגרפיטי ענבר הימן שנחטפה לעזה משטח המסיבה ליד קיבוץ רעים.
צעדה למען שחרור החטופים
(צילום: מטה המשפחות, שב"פ, רועי רובינשטיין)
הכותרת
כאב של לוחמים: היחידות ביקשו קב"ן ביום הראשון למלחמה
25:36
אחרי שעשו את הלילה בבריכה בבאר יעקב, החלו המשתתפים לצעוד לכיוון רמלה. את היום השני של הצעדה הם יסיימו ביישוב בית חשמונאי שבתחומי המועצה האזורית גזר, שם גם תיערך עצרת נוספת שבה ישמיעו שוב קרובי החטופים קריאה לעסקת שחרור מיידית שלהם.
"כבר שבועות מדברים על עסקה, אנחנו מהיום הראשון מחכים לתוצאות", אמר בן הזוג של ענבר הימן שמוכרת בתחום אמני הגרפיטי בשם PINK. כמו כל חבריה שמשתתפים בצעדה, גם בן הזוג אלון לובש את החולצה הוורודה שמזוהה עם שמה. לדבריו, "אנחנו רוצים לוודא שהפוליטיקאים מבינים שהחיים של 239 חיים של ישראלים ואחרים בידיים שלהם".
אלון מרגיש עייף מאוד אחרי מאבק שנמשך כבר 40 ימים, אבל בו-זמנית הוא נחוש להצליח בו. "זה קשה מאוד לישון ולאכול, אני מהבוקר עד הערב עושה הכול כדי להחזיר אותה ולהעלות את המודעות. אני מאוד מקווה שבקרוב היא תהיה איתנו".
ריאיון עם אביב הברון
(צילום: ירון ברנר, שמוליק דודפור)
בין הצועדים גם אריאל דגן. יהודית וייס מקיבוץ בארי, אמה של בן הזוג שלה, נמנית עם החטופים. "הצטרפתי היום לצעדה שמעוררת מודעות", סיפרה דגן. "יש פה די הרבה אנשים שבאים וזה עוזר לנו לראות את זה. יהודית היא חולת סרטן שנחטפה באמצע הטיפולים, וכרגע היא לא מקבלת שום טיפול. בכל יום שעובר השעון שלה מתקתק. אנחנו מאוד מקווים שכולם יחזרו".
אביב הברון, עורך המוסף לשבת ב"ידיעות אחרונות" ששלושה מבני משפחתו נרצחו ב-7 באוקטובר ושבעה אחרים נחטפו לעזה, אמר בזמן הצעדה: "אנחנו צריכים את כל עם ישראל מאחורינו במסע לירושלים ובמסע לשחרור כל החטופים עכשיו. התפקיד שלי יחד עם כל מי שצועדים כאן הוא להביא את התוצאות, כלומר את החטופים הביתה".
ראיונות עם קרובי חטופים
(צילום: שמוליק דודפור)
רמוס אלוני, ששתי בנותיו, שלוש נכדותיו וחתנו נחטפו לעזה, אמר במשדר של ynet Live: "התחושה קשה מאוד, הרבה מאוד דאגה. משתדלים לא לשמוע טלוויזיה בכלל אבל הידיעות בכל זאת מגיעות. מצד אחד מרגישים תקווה, מצד שני דאגה עצומה שחלילה וחס לא נצליח לראות אותם אי פעם".
אלוני אמר עוד: "אנחנו נמצאים במצב בלתי אפשרי. אני לא מקשיב לטלוויזיה ולא עוקב אחר כל ידיעה על כך שישחררו כך ומחר או סיכום כזה או אחר. זו דרך שמובילה להתפרקות. אני ואשתי החלטנו שאנחנו לא מתפרקים".
אורלי גלבוע, אמה של דניאלה שנחטפה לעזה, אמרה: "מצד אחד מדברים על עסקה שלא כוללת את כולם, מצד שני ראינו את הסרטון של החיילת (נועה מרציאנו) שאחר כך הכריזו על מותה, ועכשיו מדברים על בית החולים שיפא שאולי יש שם חטופים. התחושות מאוד קשות".
גלבוע הוסיפה: "אנחנו לא מקבלים מידע מהמדינה, אנחנו ניזונים מהחדשות. הגיע הזמן שהמדינה תבוא ותעדכן אותנו, אני לא מצפה שיחשפו סודות מדינה. אנחנו מבינים שעסקה כנראה כרוכה בהפסקת אש של חמישה ימים ואנחנו מפחדים שבימים האלה מתארגנים להבריח את החטופים. יש כל מיני מחשבות שאני מנסה לגרש אותן מהראש".
תמיר מציין יום הולדת בשבי: "השמחה נקטעה, כבר בהתחלה"
תמיר נמרודי, שנחטף לעזה בידי מחבלי חמאס, ציין את יום הולדתו ה-19 בשבי. אביו אלון קרא לציבור להפריח בלון צהוב למענו, כדי לסמל את התקווה המשותפת לשובו הביתה.
אנשים רבים ברחבי הארץ נענו לקריאתו של אלון והפריחו בלונים צהובים בשמיים, בהם תלמידים מצפון עד דרום. משפחתו וקרוביו קיימו אירוע לציון יום הולדתו בביתם, בקריאה משותפת להשיב את כל החטופים והחטופות לביתם.
מפריחים בלונים למען תמיר
הפרחת בלונים לכבוד ציון יום הולדתו ה-19 של תמיר נמרודי שנחטף לעזה
(צילום: המועצה האזורית דרום השרון)
כך למשל, תלמידי כיתה ו' 1 בבית הספר רבין בנשר הפריחו עם המחנכת ברכה דהן בלונים צהובים בקריאה לשחרור כל החטופים. כך עשו גם בבית אקשטיין, בית ברל ובבית חינוך עמי אסף שבהם למד תמיר.
חירות נמרודי, אימו של תמיר, אמרה באירוע המחווה לבנה: "באותו הבוקר שהתחילו ההפצצות, זכיתי לשמוע את קולו לעוד רגע. ביקשתי שישמור על עצמו. הוא אמר לי 'אני אשתדל' ואז ניתק את הקשר.
"על כל עם ישראל עברה שבת מטלטלת מאוד ונכנסנו לסרט רע מאוד שממשיך עדיין, כשאנחנו באמת לא יודעים מה מצבו של תמיר. השמועות לא ברורות ואנחנו עדיין רוצים להאמין שיש סיכוי שהוא חוזר. הוא יצא לעזה על הרגליים והתקווה שהוא גם יחזור".
אושרת גני גונן, ראש המועצה האזורית דרום השרון, אמרה לאימו של תמיר: "אנחנו נחגוג לתמיר יום הולדת שוב כשיחזור לפה".
בני המשפחה מספרים על יקירם: "תמיר הוא ילד טוב, אחיין מהמם, יודע להראות אהבה. ילד מאוד מוכשר, איש שיחה שאפשר לדבר איתו במשך שעות, על הכול", אומרת דודתו קרן נמרודי, "המשפחה כולה קרובה מאוד ומלוכדת. הוא תמיד בולט במפגשים המשפחתיים כשכולנו יחד, הוא חסר לנו מאוד. אני אציין בעצמי יום הולדת מחר, אבל מי יכול לחשוב על חגיגה? אי-אפשר, אין מה לחגוג. אספנו סרטוני ברכה, אנחנו מקווים להראות לו את הכול כשהוא יחזור. אין לי מילים, אין יום ואין לילה, זו חוסר ודאות שאי-אפשר לתאר אותה".
אריה נמרודי, סבא של תמיר, מספר על נכדו: "בגיל 13, אחרי הבר מצווה, הוא למד את כל קשרי המשפחה שלנו. גם אנשים שהוא לא מכיר, הוא שאל אותם על הקשר המשפחתי. הוא פעל תמיד לגבש את כולנו. ילד משפחתי ואוהב, חם ואמפתי. ילד מיוחד במינו. תמיד מכבד ומעריך, מחבק ומנשק. משתף אותנו בכל דבר. תלמיד מעולה, התגאיתי בו בתעודות שהוא קיבל בסוף השנה. נקטעה לנו השמחה, עוד בתחילת הדרך שלו. לצערי הרב, אנחנו במציאות חדשה וקשה מאוד".
גל גנות השתתפה בהכנת הכתבה
