אלפים ליוו אתמול (חמישי) בדרכם האחרונה את ששת הלוחמים מגדוד 51 בחטיבת גולני, שנפלו שלשום בקרב בדרום לבנון. כמו כן הובא למנוחות שמעון נג'ם מנהריה, שנהרג השבוע מפגיעת רקטה בעיר. הלוחמים שהובאו למנוחות הם סמ"ר דרור חן, סמ"ר שלו יצחק סגרון, סמ"ר שריה אלבוים, סרן איתי מרקוביץ, סמ"ר ניר גופר וסמל יואב דניאל. 68 חיילים ואזרחים נהרגו מאז תחילת הפעולה הקרקעית בלבנון; 16 אזרחים ו-52 חיילים.
הצהרת דובר צה"ל על ההיתקלות הקשה בדרום לבנון
(צילום: דובר צה"ל)
אמש התייחס דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי לתחקיר על אודות ההיתקלות עם מחבלי חיזבאללה שבה נפלו הלוחמים, ואמר: "הכוחות יצאו להתקפה בקסבה של כפר בדרום לבנון, לטיהור מבנים מאמל"ח ורקטות שמכוונות לעבר יישובי הצפון וכוחות צה"ל. בהתקפה הופעלו כלל היכולות - ירי טנקים וירי אווירי כבד למרחב, טרם כניסת כוחותינו. זה אזור לחימה, יש שם אויב. בוצע ירי טנק לעבר המבנה לפני כניסתם. המחבלים הצליחו ככל הנראה להסתתר ולהתקיל את כוחותינו. באומץ רב, בקרב פנים אל פנים, הכוחות חיסלו ארבעה מחבלים, ומחבלים נוספים במרחב".
הגרי הוסיף כי "שבעה לוחמי צה"ל נפלו בקרבות (יחד עם סגן עברי דיקשטיין, שנהרג אתמול). למלחמה מחיר כבד. הפעולות בשטח הן חשובות וערכיות להבטחת ביטחוננו קדימה. המפקדים והלוחמים בשטח פועלים במקצועיות ובאחריות, תוך הפעלת כלל המאמצים לשמירה על ביטחון וחיי כוחותינו. אנחנו מתחקרים כל אירוע, אנחנו מחבקים את המשפחות הנושאות בכאב ובאובדן הנורא מכול, ונמשיך ללוות אותן. הכוחות פועלים במקצועיות ובשיטתיות כדי לשלול את יכולות חיזבאללה - של הפלישה הקרקעית לישראל ושל השיגורים. הכוחות מלווים באש מהאוויר ומהקרקע. אנו פועלים במרחבים שבהם טרם פעלנו, שמהם זיהינו ירי לעבר הצפון".
"ילד פלא עם אופי נדיר"
לבית העלמין במושב גן חיים שבשרון הגיעו אלפים להלווייתו של סמ"ר דרור חן ז"ל (20), מפקד בגולני שנהרג בתקרית הקשה לצד חמישה לוחמים נוספים. הוא החלל השלישי במלחמה מהמושב הקטן. ב-7 באוקטובר נרצחו במסיבת ה"נובה" גם מאי נעים ולוטן אביר מהמושב. דרור ז"ל, בוגר בית חינוך עמי אסף, הותיר אחריו את הוריו אביטל וישראל, ואת אחיו אביב ורענן. תושבי המועצה התפרשו עם דגלי ישראל לאורך הרחוב הראשי בגן חיים, וליוו את דרור בדרכו האחרונה.
האב ישראל, עטוף בדגל חטיבת גולני, והאם אביטל הקריאו קדיש במשותף. השיר "אוי ילד שלי" הושמע עם תחילתה של הלוויה. אימו ספדה לו: "בשישי האחרון הבאת לסבתא זר פרחים. בלילות לא נרדמתי, חיכיתי ל'לילה טוב'. מי יגיד לי שהכול בסדר? צמחת לילד פלא עם אופי נדיר, תמיד התווכחת על העקרונות שלך והבאת תמיד שמחה. שאלנו 'מתי דרור ציפור הנפש שלי באה' כדי שנכין לך עוגת גבינה. תמיד עם חיוך מרוח על הפנים, ילד למופת מוקף בכל-כך הרבה חברים, תלמיד מצטיין. היית חבר של אלה, איזה בני זוג הייתם, כמה אהבת אותה, כמה תכנונים היו לכם. תמיד היה לך הכול. רציתי שתשתחרר כבר, שתיסע לבלוע את העולם. דרור שלנו, לילה טוב מאמא".
אביו ישראל ספד: "בני היקר דרור, הייתי כל-כך גאה להיות האבא שלך, אהוב על כל הסובבים. היית ילד פלא עם שיער ארוך. נער מדהים שהיה תמיד מוקף בחברים. כל החברים הגיעו אלינו עם האסון וישנו אצלנו. אלה הגיעה אלינו הביתה, ואני ראיתי חברות מדהימה ביניכם, למדתם ביחד לבגרות, חלמתי שתקימו משפחה ויהיו לי נכדים. במלחמה כל-כך דאגתי. לפני שבוע וחצי שוחחנו על הטיול הגדול - אמרת שאתה מעדיף דרום אמריקה ואחר כך לימודים. בשבת האחרונה הבאת שלושה זרים - לסבתא, לאמא ולאלה, ובמוצ"ש הקפיצו אותך. אני כל-כך מתגעגע אליך, רוצה לחבק אותך, אני לא מעכל שזה קרה - רק במוצ"ש חיבקתי אותך. דאגתי לך, ביקשתי שלא יפתיעו אותך, אני לא מעכל. איך זה ייתכן ילד אהוב".
האח אביב אמר: "היית אח שלי וחבר שלי הכי טוב בעולם. ביום שבת האחרון שהוקפצת ארגנת את התיק, אכתוב לך לנצח ואספר 'דרורקו', איזה אח היית. הרגשתי אותך בתוכי. תודה על כל רגע איתך, אני לא מאמין שאני נפרד ממך, שלך לנצח - אחיך הגדול". רענן ספד גם הוא לאחיו: "איך נפרדים מאח שלי שהיה חלק בלתי נפרד מחיי? היית מודל לחיקוי עבורי. מקווה שטוב לך שם למעלה, עם סבא והחברים שלך, גיבורים שמתו מות גיבורים, תודה אחי".
בת הזוג אלה ספדה לדרור: "היית המלאך שלי. כמה אהבנו, כמה עברנו ביחד, היה לנו קשר שלא יכלו לשבור אותנו. נלחמת בעזה, בלבנון, כמה אהבת את המדינה, המשפחה והחברים שלך. אני מתגעגעת להיות איתך, לשטויות שלנו ביחד. השארת אותי לבד, אמרת לי שאתה עוד מעט משתחרר. תמיד דאגת לי, מי יעשה איתי שטויות? אני מקווה שאתה צוחק איתי מלמעלה. מתגעגעת אליך מלא, הבאת לי פרחים שהם לא נבלו, ואתה כן. מתגעגעת מלא".
דודו של דרור, זוהר, ספד לו: "דרורי, אני לא מאמין שאני נפרד ממך. בשנים האחרונות התקרבנו, בימי הקורונה לימדתי אותך ואת אלה לבגרות. היית מבריק, נכנסת לי עמוק ללב. בחרת גולני, להיות לוחם של המדינה הזו, אתה כזה מתוק. לא סתם אמא קוראת לך 'ציפור הנפש'. תמיד דאגת לאחרים ואחר כך לעצמך, עם מופת של רגישות. תשלח כוחות לאוהבים שלך, לכולנו, שנהיה ראויים כדי שיהיה פה טוב יותר".
מפקד הגדוד אלוף-משנה צפריר בן זאב ספד גם הוא לחייל שלו: "דרור, אנחנו עומדים כאן וכואבים את לכתך. התעקשת על שירות משמעותי עם תחושת שליחות. סיימת קורס מ"כים בהצלחה ועברת מסלול קשה ומאתגר, מספרים עליך שתמיד היית מפקד שהיה חבר אמיתי של הלוחמים, אדם משכמו ומעלה. ידעת איך לעמוד מאחור, האמנת בלעשות, היית איש של עבודה ועמל כפיים, אהבת את הארץ במסירות אין קץ, אדם עם עיניים טובות, פשוט מתוק. נפלת במלחמה שהפכה לאזורית - השתתפת במלחמה כשאתה נלחם במסירות בקרב הרואי בחתירה לניצחון. חבריך ממשיכים בלחימה בלבנון. אני כאן כבן למשפחה בגולני, נעמוד לצידכם כדי להקל במעט - היה שלום, לוחם מגולני".
"עשית מצוות ולא דיברת עליהן"
בבית העלמין בשדרות הובא אתמול בצהריים למנוחות סמ"ר שלו יצחק סגרון (21), תושב העיר, שנפל בהיתקלות של לוחמי גולני עם מחבלי חיזבאללה בדרום לבנון.
הלווייתו של סמ"ר שלו יצחק סגרון ז"ל
שלו, שהוריו הגיעו לשדרות מהמושב נחלים שליד פתח תקווה רק לפני שנתיים, היה מיועד לקורס מ"כים אך עדיין התלבט לגבי ההצעה, שכן, כפי שסיפרה משפחתו, הוא אהב להיות לוחם בשטח עם החיילים.
אימו לימור ספדה לו: "שלו, אומרים שהקדוש ברוך הוא רוצה אליו את הטובים ביותר. תמיד פחדתי מהמשפט הזה. ידעתי שאתה הטוב ביותר. היית זך וטהור, ברחת ממחלוקת. היית עניו וצנוע. עשית דברים גדולים ומצוות - ולא דיברת עליהן. ראית בשירותך בצבא את שליחות חייך, משימת קודש. זכות גדולה לשרת בצבא ההגנה לישראל, ולהילחם על הבית ועל ארץ ישראל. ששת אלי קרב, תמיד. עכשיו אתה פה איתנו, בטח צוחק עלינו ואומר: 'מה אתם עושים מזה סיפור'. עכשיו כשאתה תחת כיסא הכבוד תתפלל על עם ישראל".
"בעל יכולת מופלאה לחבר אנשים ולגעת בכולם"
מאות חברים ובני משפחה ליוו אתמול למנוחות ביישוב מחולה את סמ"ר שריה אלבוים ז"ל (21), מפקד כיתה בגדוד 51 של חטיבת גולני, שנפל גם הוא בקרב הקשה בדרום לבנון.
הלווייתו של סמ״ר שריה אלבוים ז"ל במחולה
האם יעל ספדה לבנה: "כשהתחילו להגיע חברים שלך לבית, כואבים ובוכים, זה הרגיש כל-כך טבעי ונכון לראות את כל אלה שאהבת, שכולם יחד מחוברים בחוט עדין ששמו שריה. זוכרת כאילו זה היה אתמול, איך לפני 21 שנה הגעת לעולם עם מבט צלול וברור, שישר דיבר אליי. 'שריה', מילה אחת שאומרת הכול".
האב שי סיפר על בנו וספד לו: "שריה אהוב שלי, אשרינו שזכינו לפיקדון כל-כך נפלא. עדין נפש, אוהב אדם ובעל לב רחב. בעל יכולת מופלאה לחבר אנשים ולגעת בכולם, הלכת בדרכו של אברהם אבינו, שהיה מכניס אורחים. בכל הזדמנות הבאת חברים הביתה וישבת איתם שעות. אתה תמיד מוצא נקודות זכות בכל אדם. שריה אהוב שלי, לך אצל אברהם אבינו, תעמדו לפני כיסא הכבוד, ואמרו לקב"ה שיאמר 'לצרותיי די', עמך ישראל נשחקים, נטבחים ונהרגים על קידוש השם, והגיע זמן הגאולה. אל תרפו, אל תוותרו, עד שיאמר השם 'די לכל צרותינו'".
האח נתנאל ספד לשריה: "תגיד אחי לאיפה הלכת? יש לך עולם שלם לראות ולטרוף, אני לא מבין, היית אמור להשתחרר תכף. היית אמור לשבת אצלנו במרפסת, לעשות שכטה ולספר איזו מאפרה מיוחדת ראית, אבל לא היה לך מקום בתיק אז לא הבאת. אבל במקום זאת אני פה צריך להיפרד ממך. תגיד לי, מי יגרום לי לעשות עוד שיחות וידאו עם האחים ביום שישי, אחרי שכבר מלא זמן לא דיברנו? תמיד היית מתקשר משום מקום בווידאו מהצבא, אבל עם חיוך ענק על הפנים".
האחות הוריה ספדה גם היא: "שרוקי שלי, אח אהוב כל-כך, אני לא מאמינה שאני עומדת במעמד המחריד הזה. אני לא יודעת בכלל מאיפה להתחיל לספר, יש כל-כך הרבה. שריה, אח, בן וחבר שכולם אוהבים, שנה שעברה הפכת גם לדוד מספר אחת. בשנה שעברה פתחת ספר ובו דברים שחברים מהכיתה כתבו עליך, והדברים ממש חזרו על עצמם. כמה שאתה חבר טוב, על השמחה והאנרגיה שלך, עוד כתבו לא מעט שלקח להם זמן להתחבר איתך, והם מאוד שמחים שזה קרה. אתה כל-כך מיוחד, שובה לב ואי-אפשר שלא להתאהב בך. שרוקי כואב לי בלב. באחת השיחות שלי השנה התלוננתי לך על תקופה לא פשוטה ואמרתי 'בא לי למות', וכעסת עליי. עכשיו אתה הלכת, ומה נעשה?"
האח אייל ספד לשריה: "אח אהוב שלי, אין לי מושג איך ממשיכים מפה בלי החיוך שלך, התמים והיפה הזה שאפיין אותך כל-כך. לא מזמן הייתה תחושה כזו שכתבתי לך עליה - 'עברה כבר שנה מאז הבוקר ההוא שהערתי אותך בסלון, ועברנו מלא. אני מרגיש שאיבדנו חברים ואתה בלופ אינטנסיבי מאותו בוקר'. רציתי להגיד לך שאני גאה בך ברמות, אני מעריך אותך בטירוף, ויש עוד דרך - וניפגש בקרוב".
"רדפת אחרי החלומות ולא נכנעת לרגע"
אלפים הגיעו לחלקה הצבאית בבית העלמין בכוכב יאיר כדי ללוות בדרכו האחרונה את סרן איתי מרקוביץ ז"ל (22), מפקד מחלקה בגדוד 51 בגולני, שנפל גם הוא בהיתקלות בדרום לבנון. אחיו נפצע מנפילת הכטב"ם בבא"ח גולני, וחייו ניצלו בנס לאחר שקם משולחן האוכל שניות לפני הנפילה. מאות עמדו עם דגלי ישראל בצידי הכביש המוביל לבית העלמין, כהוקרה והצדעה למרקוביץ ומשפחתו. האב אורן קרא קדיש בבכי.
הלווייתו של סרן איתי מרקוביץ
הוריו של איתי ספדו לו. אביו אורן אמר בכאב: "איך כותבים הספד על ילד? כשיש לך ילדים ביחידות קרביות אתה כל יום בורח מהבשורה. לפני חודש קרה לנו נס, עומרי שלנו ניצל בבא"ח, אבל לא הפעם. כמה עבדת קשה להצליח, איך לימדת אותנו על אהבת הארץ והמולדת, לטייל, לראות את הזריחות. בכל מוצאי שבת סיימת את החופשה בכיכר החטופים. קיבלנו אותך כמתנה, זוכר את לידתך, הזחילה, טיילנו יחד בארץ ובחו"ל. כמה התגאיתי בך. יצאנו לפני חודש לתצפית במצפה רמון ובדרך עברנו מהעוטף, והראית לי מה עברת. התפעלנו שהכול שוב צומח". האם תמי ספדה בבכי: "לא מצליחה לקלוט. כמה יחסרו לי השיחות איתך. החיבוק. הכרתי אותך וידעתי שהשיחה האחרונה הייתה שונה. אין גאה ממני להיות אמא שלך. לא ברור לי איך ממשיכים מכאן".
האחות אלה ספדה לאחיה בבכי: "איתי שלנו, נשארנו שניים שבורים. חינכת אותנו, ובלעדיך לא היינו מגיעים לאן שהגענו. תמיד התגאינו ביחד. אתה כל-כך ערכי. כל-כך אהבת את הצבא והארץ. בבקשה, אל תשאיר אותנו לבד. היית הכי טוב, אוהבת אותך לנצח". האח עומרי ספד: "אחי הגדול, היית מושא ההערצה שלי. לפני יומיים סיימתי את מסע הכומתה. הייתי מאושר שאוכל ללכת בדרך שלך. אמשיך ללכת בדרך שלך".
חבריו מהיישוב ספדו לו: "דיברת על התקופה הקשה שאתה עובר, התמרונים. כל חוויה איתך כיפית יותר. אנחנו שבורים מבפנים. אתמול כתבתי לך שתעשה הכול שהתמרון הזה יעבור בשלום. לא רצינו לחוות עוד שכול". חבר אחר אמר: "לפני חודש עמדתי כאן והקראתי דברים (לחבר נוסף שנפל). זה כבר יותר מדי. אני לא מסוגל להתחיל לעכל שאתה לא פה. מכתב הפרידה לך ולברזי נכתב באותה מחברת". גם חבריו של איתי מהקומונה ספדו לו: "מרקו, השנה האחרונה לא הייתה פשוטה, ראינו איך אתה הולך לכל משימה עם ניצוץ בעיניים. אוהבים אותך מהמקום הכי עמוק בלב. מרקו, בן אדם שמח. פגשנו אותך בתחילת שנת השירות, ויצרת קשר מיוחד וייחודי עם כל אחד מאיתנו. רדפת אחרי החלומות שלך, לא נכנעת לרגע, אתה פייטר".
"ביקשתי שתחזור, ועכשיו הלב שלי שבור"
בבית העלמין הצבאי בדימונה הובא אתמול למנוחות סמ"ר ניר גופר ז"ל (20), שנפל בהיתקלות עם מחבלי חיזבאללה בדרום לבנון. מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה.
הלווייתו של סמ"ר ניר גופר ז"ל בדימונה
האב נועם ספד לבנו: "אני עומד במקום שבו מעולם לא חשבתי שאעמוד, להיפרד ממך גיבור, ילד שלי. איך אפשר להאמין שאתה לא כאן? היית הלב שלנו, האור בחיינו. כל יום איתך היה מתנה. ממלא את הבית בשמחה ואהבה, אהבת אדם ואמונה בטוב. בחרת להתגייס לגולני, והרגשתי גאווה עצומה וחשש עמוק בלב. ידעתי שאני לא יכול לעצור אותך. היית נחוש ואמיץ ומלא גאווה לשרת את המדינה. ראית אותך גדל והופך לאדם עם ערכים, נתת מעצמך מבלי לבקש דבר חזרה. זוכר את השיחה האחרונה והארוכה שלנו, כשהודעת לי ביום שני שאתה נכנס ללבנון? ביקשתי שתשמור על עצמך ותחזור אליי, כי אני מחכה לך. ועכשיו הלב שלי שבור. אנחנו נשארים כאן, עם געגוע שאי-אפשר לתאר. קשה להאמין איך אפשר להמשיך בלעדיך. היית רגיש וחזק ובו-זמנית צנוע, עם נוכחות של גיבור אמיתי. אזכור כל חיבוק וכל רגע שהיית איתנו".
האם גאולה ספדה לבנה: "ניר, הלב של העולם. עולם של אמא, אבא, אח ואחות, חברים. עולם של נועה (בת הזוג - א"ק). אתה שווה עולם. כולך לב ונתינה, חסד, חמלה ורחמים. אתה עמוד התווך של הנשמה שלי. הוא לא הרשה לעצמו להיכנס לבית בלי זר, ובפתק כתב: 'לאמא שלי היקרה, אני רק רוצה שתדעי כמה את חשובה לי וכמה אני אוהב אותך, כמה אני חושב ודואג לך'. אתה מופת לבני הדור שלך".
נועה, בת הזוג של ניר ז"ל, ספדה: "הילד הכי טהור שפגשתי, אדם בלי כוונה רעה. חיוך שגורם לכל מי שמסתכל עליו לחייך, בעיניים כל-כך טובות. אהבת אותי ללא גבולות ונתת לי הכול. נפגשנו ולא לחינם. הלוואי שהיה לי אותך תמיד לידי. הגיע לך ולנו יותר. אני מבטיחה שאחווה ואטייל בשביל שנינו".
שמעון שמע את האזעקה - ולא הספיק לברוח
עשרות השתתפו אתמול אחר הצהריים בהלווייתו של שמעון נג'ם, בן 54 מנהריה, שנהרג לפני שלושה ימים במטח כבד שנורה מלבנון לעבר שכונת טרומפלדור בעיר. מותו נקבע במקום יחד עם זיו בלפר, בן 52 מחיפה. שמעון, אב לשניים, עסק בנגרות זה שלוש שנים. הוא נולד בלבנון והיה לוחם בצד"ל.
גיסו, חנא נורא, סיפר כי שמעון המשיך לעבוד כרגיל בתקופה הזו ולקבל הזמנות: "כשקיבלנו את הבשורה המרה הבנתי שברגע האזעקה הוא התכוון לסגור ולברוח הביתה, אבל כנראה לא הספיק". הוא הוסיף: "זה טיל של חיזבאללה שפגע בלבנוני, יש לנו משפחה שם, אנחנו יודעים שכפו על העם הלבנוני מלחמה מיותרת, והרסו את כל המדינה. הטיל במקרה הזה לא מבדיל בין דם לדם, ולנו כלבנונים לשעבר וישראלים כבר 24 שנים - אנחנו מסתכלים על המצב הזה ואומרים שמזל שאנחנו בצד הנכון, למרות שרוב הלבנונים לא רוצים מלחמות עם ישראל. משפחתי שילמה מחיר כבד מאוד. שמעון כבר איננו, וזה עצוב מאוד".
הלווייתו של שמעון נג'ם ז"ל
(צילום: נחום סגל)
המשתתפים בהלוויה הביעו כאב רב על האופן שבו שמעון סיים את חייו, כלוחם צד"ל לשעבר שלחם נגד חיזבאללה, ונהרג בסופו של דבר על אדמת ישראל מירי אותו ארגון טרור שהיה להם לאויב האכזרי על אדמת לבנון שבגללו עקרו מארצם. משפחות צד"ל ספדו לשמעון ז"ל: "ההיסטוריה חוזרת על עצמה. כפי שקרה בעבר, שוב צד"לניקים ויהודים נופלים זה לצד זה, תחת איום משותף. אבל הפעם, על אדמת מדינת ישראל. המאבק שלנו ממשיך, מאבק של גורל משותף, אחווה ולצערנו גם של דם. הסיפור שלנו הוא סיפור של גבורה והקרבה שנכתב בדם, וייחרט לנצח בספרי ההיסטוריה".
***
הלווייתו של יואב דניאל ז"ל, בן 19 מנהריה, לוחם בגדוד 51 בחטיבת גולני שנהרג בקרב בדרום לבנון, הייתה סגורה לתקשורת.
פורסם לראשונה: 21:11, 14.11.24
