כמו רבים מהמדריכים בפנימייה היוקרתית בירושלים, גם טוהר גבאי (24) משדרות חזרה להדריך במוסד שבו התחנכה מכיתה ז' ועד י"ב. בשנתיים האחרונות היא הדריכה לצדם של חבריה הקרובים מתן לוזון ויובל קשת, שגם הם בוגרי הפנימייה, ואתמול הטיול המשותף של השלושה עם עוד ארבעה מחבריהם הסתיים באסון כבד.
גבאי נפצעה באורח קל ופונתה כעבור שעות לבית החולים הדסה עין כרם, ממנו השתחררה אתמול. "נסענו במהירות סבירה בכביש דו-סטרי", שחזרה בצהריים (שישי) בשיחה עם ynet. "לנהג היו שירים בעברית, וממש התרגשנו מזה. ככה אני זוכרת את הנסיעה, צחוקים, מוזיקה. ברגע אחד של איבוד שליטה, אני זוכרת שהנהג סטה מהנתיב והתנגש בוואן. הוא פגע בחלק השמאלי שלו ומחץ אותו", אמרה. "מיהרנו לצאת כמה שיותר מהר והצלחנו לפתוח את הדלת, אבל ראינו שמתן ויובל לא מגיבים לא יצאו יחד איתנו".
טוהר ואביה משחזרים את השתלשלות האירועים מאתמול
(צילום: רועי עידן)
על אביה של טוהר, אלברט, עברו שעות מורטות עצבים עם הגעת הדיווחים הראשונים על תאונת דרכים בסיני שבה היו מעורבים תיירים ישראלים. "היו לי כמה שעות של גיהינום. כשראיתי שיש שני הרוגים בחדשות חשבתי את כל המחשבות הכי רעות", אמר.
"תמיד תהיו החברים הכי טובים שלי"
"בגיל 24 אני מסכמת את החוויות שלי עם החברים הכי טובים שלי", כתבה בצהריים גבאי, שמתכננת לחזור לפנימייה ולתמוך בחבריה. "לא מצליחה להבין באיזה עולם זה קורה ולמה אלוהים מעמיד אותי במבחן הזה. אתה לא מאמין שדברים כאלה קורים עד שזה דופק לך בדלת וקורה לך מול העיניים.
היא סיפרה באריכות על חברותה הקרובה עם מתן וכתבה: "אני חושבת שמי שלא הכיר אותך, הפסיד. אתה הבן אדם הכי שמח שאני מכירה, תמיד יודע לפרגן אבל באמת מכל הלב. איזה כיף היה איתך מתן. שעות על גבי שעות רואים טלוויזיה כאילו אין מחר השכמה לחניכים או לימודים במכללה. הכרת את המשפחה שלי, את העולם שלי, את הבית האמיתי שלי. ואיך הם אוהבים אותך. זה פשוט הזוי. איך אפשר לא לאהוב אותך בעצם?
"כשאני חושבת על משמרת בלעדייך בעבודה, על קניות בסופר או על סתם יציאה עם חברים זה בעיניי משימה בלתי אפשרית. אני מרגישה חצי בן אדם והחצי השני שלי עזב אותי מוקדם מדי. הבטחנו שנתחתן אם לא נמצא מישהו נורמלי להקים איתו בית. אני לא באמת הסכמתי לזה אבל לא ניכנס לקטנות".
על קשת, אותה הכירה גם כן בפנימייה, כתבה גבאי: "יובל שלי, אחותי, שותפה שלי. תמיד היינו קוראות אחת לשניה כור ההיתוך של בויאר. האשכנזיה מחיפה והמזרחית משדרות הופכות להיות החברות הכי טובות. באיזה עולם? בעולם של בויאר. במקום שבו כולם משפחה. חשבתי שנהיה זרות לנצח ולא עבר חודש מהרגע שהכרנו והפכת להיות החברה הכי קרובה אליי. בא לי לצחוק איתך ועם מתן בלי סוף מהשטויות שלכם. בא לי שתישארי יובל, כי אני לא אצליח את המסע הזה בבויאר לבד. אני כלום בלעדיכם ואתם זה הכול.
"הייתם המשענת שלי בתקופות הכי קשות, ואני לא יודעת איך ממשיכים לבד. אשכרה לבד. אתם תמיד תהיו החברים הכי טובים שלי ואף אחד אחר לא יתפוס את המקום שלכם. מתן, גם אם לא אמרתי תמיד כי אני נכה רגשית, אתה באמת החצי השני שלי בעולם, ואני כבר מתגעגעת אלייך שזה כואב בלב חזק. יובי, אני מאחלת לכולם להיות רבע מהבן אדם שהיית, וגם לעצמי אני מאחלת את זה. מקווה שיום אחד אני אתעורר מהסיוט הזה ואשכח שזה דפק לי בדלת".
