בתגובה לתוצאות הבחירות בשבוע שעבר קרא יו"ר ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי, מוחמד ברכה, להכריז על שעת חירום לאומית בחברה הערבית, ולפי פרסומים בתקשורת הוא אף הציע לפנות לקהילה הבינלאומית ולאו"ם בבקשת הגנה מהממשלה המסתמנת. אין צורך להיות מופתע מתגובתו ומהתנהלותו של מי שצמח במפלגות הערביות של העשורים האחרונים. הח"כים משם מעולם לא ניסו באמת לפעול לחיבור בין שני העמים שנגזר עליהם לחיות תחת כיפת שמים אחת, ולא טרחו לחבר בין מדינת ישראל לאזרחיה הערבים.
כך או אחרת, תוצאות הבחירות הן אינדיקטור מובהק למגמה שניכרת בציבור הערבי: ירידת כוחן של המפלגות הערביות, שחורטות על דגלן את עזה ופלסטין, הינה עובדה מוגמרת ואף מוגברת. חרף מסע ההפחדות שעבר כמכבש על הציבור הערבי בחודשים האחרונים כדי שיתעורר ויצביע, אנו מבחינים בשתי מסקנות (לפי ניתוח נתוני ועדת הבחירות המרכזית מיישובים ערביים ודרוזיים, שביצע ד"ר אריק רודניצקי מהמכון הישראלי לדמוקרטיה): הראשונה היא שרק חצי מהמגזר ראה לנכון להשתתף בבחירות. השנייה: כ-15% אחוז מהמצביעים בחרו במפלגות ציוניות, הרוב לליכוד, והיתר התחלקו מש"ס ועד מרצ.
מנהיגי המפלגות הערביות, שנמצאים בשפל אלקטורלי שמעורר את חרדתם, מנסים לזרות חול בעיני הציבור ולהסיח את דעתו על ידי מחזור בעיות מדומות והמצאת קלישאות חדשות (כי הקלישאות הישנות – עזה, כובש ונכבש - כבר לא עובדות היטב). אפילו הלל לקבוצת הטרור "גוב האריות" ניסו שם לפני הבחירות, וגם זה לא עזר. ועכשיו, נניח, הם יפנו לאו"ם להתלונן על מדינת ישראל. מה יקרה אז?
מישהו באו"ם עוד עלול להזכיר להם שהם – אולי למעט אומללי לבנון וטוניסיה – הערבים היחידים שחיים בדמוקרטיה במזרח התיכון, ובמקום למצות אותה מנצלים אותה לרעה. מישהו באו"ם עלול להזכיר להם שהם עצמם פעלו להרחיק את המדינה מהחברה הערבית ומנעו ממנה להיות נוכחת באופן מסיבי בחייהם. מישהו באו"ם עוד עלול לשאול אותם למה הם הופכים רוצחים לגיבורים ולמה הם מתנגדים לפתיחת תחנות משטרה ביישובים ערביים. חלילה, מישהו באו"ם עוד עלול להזכיר להם שמקרבם יצא מנהיג מפלגה שריגל לטובת ארגון טרור וברח מהמדינה, אחר הבריח טלפונים לאסירים ביטחוניים המרצים מאסר ואחד נוסף קרא לשוטרים לזרוק את הנשק שלהם.
נאיל זועביהשאלה היא מתי יקום ח"כ ערבי שיתמקד בעיקר ויקרא: תנו לנו לחיות בכבוד ובדמוקרטיה, כאזרחים מלאים, במדינת ישראל – כן, היהודית והדמוקרטית - כי אין לנו עניין לחיות במדינה או בארץ אחרת.
המפלגות הערביות והח"כים מטעמן מרגישים את האכזבה, התסכול והייאוש שחש רוב הציבור הערבי כלפי מי שמתעקשים להתעמת עם המדינה במקום להשתלב בה. והאמת היא שהח"כים האלה לא עיוורים לכך שהציבור שלהם כלוא בחיי אלימות, פרוטקשן וסוגיות קיומיות אחרות. הם פשוט ראו לנכון להזניח אותן מתוך מחשבה שהמצוקה הזאת תניב להם פירות פוליטיים ותחזק אותם מבחינה אלקטורלית. אולי עכשיו הם יפנימו שזה פשוט לא עבד להם.
- נאיל זועבי הוא מנהל בית ספר ומרצה. בבחירות 2021 שוריין ברשימת הליכוד לכנסת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
