נחי פסיקוב (30) גדל בחסידות בויאן בירושלים. מאז כניסתו ל"חיידר" של החסידות בגיל שלוש, רוב הכשרותיו עסקו בלימודי קודש. בגיל 23 הוא נאלץ להשלים לבדו ומכספו את כל לימודי הליבה. "בחשבון הגענו עד לרמה של לוח הכפל, אנגלית ומדעים כמובן שלא למדנו", סיפר אתמול (שלישי) פסיקוב על רקע התחייבותו של ראש האופוזיציה ח"כ בנימין נתניהו בפני מרכיבי יהדות התורה, כי אם ייבחר לראש ממשלה - הוא ישווה את תקציב המוסדות החרדיים שלא מלמדים ליבה לזה של החינוך הממלכתי.
ההתחייבות של נתניהו סללה את הדרך לריצה משותפת של דגל התורה ואגודת ישראל ברשימה מאוחדת תחת יהדות התורה. במימוש ההבטחה המדוברת, מתייתר הצורך של חסידות בעלז להקים מסלול למידה חדש להגברת לימודי הליבה ולהידוק הפיקוח הממשלתי על בתי הספר שלה בתמורה להגדלת התקציב.
6 צפייה בגלריה
ראשי יהדות התורה גפני וגולדקנופף ויו"ר האופוזיציה נתניהו
(צילום: אלכס קולומויסקי, עמית שאבי)
גם אם אכן נתניהו יצליח להשיג 61 מנדטים כדי להקים את הממשלה הבאה ולעמוד בהבטחתו, יש מקרב יוצאי החברה החרדית כאלה שטוענים כי תקצוב באופן שווה למוסדות שבהם לא מועברים לימודי ליבה הוא עוול לחברה שלמה שמתקשה להשלים את הפערים ולהשתלב בשוק העבודה.
"החל מכיתה ג' או ד' היה לנו שיעור אחד ביום שנקרא 'שיעור חול'. זה נמשך כחצי שעה לעומת שיעורי התורה לאורך היום שנמשכו הרבה יותר", סיפר פסיקוב שעזב את עולם התורה בגיל 18. "בשיעור הזה למדנו כל יום מקצוע אחר: חשבון, כתיב וכתב, דקדוק וחיבור וסגנון. הרמה בלימודים הייתה מאוד נמוכה. לא נגענו בכלל במקצועות שהיו אמורים להכין אותי לחיים".
"שיעורי החול" שאותם הזכיר פסיקוב הסתיימו בכיתה ח'. "אני אישית לא ידעתי בכלל את לוח הכפל", הוא נזכר. "חשבתי שאם יהיה לי מחשבון אהיה מסודר. בסוף, השיעורים של המקצועות הללו נחמדים ונותנים טיפה בסיס, אבל גם הם הסתיימו בגיל 12 כשעברתי לישיבה, ששם אין בכלל לימודי מקצועות. ישבנו מהבוקר עד הלילה ולמדנו גמרא. זה כמובן היה חשוב מאוד ואפילו מהנה, אבל זה לא הכין אותנו לחיים".
ההחלטה של פסיקוב להתנתק מהחברה החרדית הייתה קשה בפני עצמה, אך הוא לא תיאר לעצמו אז עד כמה האתגרים בבגרותו יהיו קשוחים עוד יותר. "התגייסתי לצה"ל, ורק סביב גיל 23 לקראת השחרור התחלתי להבין מה זה בגרויות. גיליתי שאני לא יודע דברים בסיסיים, לא ידעתי את ה-ABC, מתמטיקה הייתה מבחינתי תורה הזויה שלא הצלחתי להבין את ההיגיון שלה. מהר מאוד הבנתי שמצפה לי מסע מטורף כדי להשלים דברים בסיסיים שחילונים ודתיים לומדים בגיל מוקדם".
פסיקוב החל במסע להשלמת בגרויות והוציא לשם כך עשרות אלפי שקלים. "בית הספר שבו למדתי קרס ונאלצתי ללמוד לבד לבגרויות", הוא נזכר. "במקרה פגשתי את עמותת 'יוצאים לשינוי' שמסייעת ליוצאי החברה החרדית, נכנסתי לתוכנית 'יוצאים ללמוד' שמעניקה שיעורי עזר ללא עלות והרבה בזכות השיעורים הללו הצלחתי להשלים את הפערים".
הוא אמר עוד: "זה לא פשוט ללמוד שפה חדשה מהבסיס בגיל כל כך מבוגר, לא פשוט להתחיל ללמוד מתמטיקה בסיסית בגיל 23 כשאתה צריך לפרנס את עצמך. למדתי מלא דברים חדשים והשתגעתי איך לא ידעתי על זה קודם. זאת הייתה תחושה מתסכלת שאני צריך להשלים לימודים בסיסיים על חשבוני בזמן שבני גילי עובדים, טסים לחו"ל, נהנים ומתקדמים בחיים. מה שהניע אותי הייתה ההבנה שאין לי מה לחפש בעולם התעסוקה מבלי לרכוש את הדברים הבסיסיים האלה".
על המהלכים הפוליטיים אמר פסיקוב: "שמחתי לראות שגם בחסידות שנמצאת בלב המיינסטרים כמו בעלז הגיעו להבנה שלימודי ליבה רק יקדמו אותם, אבל כשראיתי את ההתנגדות העזה מפוליטיקאים שאמורים לדאוג לטובת המדינה, זה אכזב אותי מאוד אבל לא הפתיע. אני מקווה שהפחד הלא-הגיוני מלימודי אנגלית ומתמטיקה ייעלם וכלל בוגרי החינוך החרדי והחברה הישראלית ירוויחו מזה. אני גאה לקחת חלק בפעילות של 'יוצאים לשינוי' שמסייעת לקדם את יוצאי החברה החרדית".
"כשראיתי את המהומה סביב לימודי הליבה כעסתי מאוד", אמר פסיקוב, "לא כי בסופה של סאגה לא ילמדו ליבה במוסדות החרדיים, אלא בעיקר כי אותם נציגי ציבור שאחראים להשלכות של חוסר לימודי ליבה, ממאנים לקחת אחריות ולדאוג לכל אותם יוצאים ויוצאות שכן בוחרים לקחת חלק, להשלים פערים ולהשתלב באקדמיה ובשוק התעסוקה. לאור האתגרים שחוויתי, אני גאה מאוד לקחת חלק בפעילות יוצאים לשינוי, המסייעת ליוצאי החברה החרדית להשלים פערים, דרך פעילות לשינוי מדיניות והשוואת זכויות באקדמיה ובשוק התעסוקה לצד פיתוח והפעלת תוכניות פרטניות. כי מישהו בכל זאת, צריך לקחת אחריות".
"גורם לי לחיות באי-ודאות כלכלית"
גם אהרון (31), שגדל בחברה החרדית ולא למד לימודי ליבה, כבר לא נמנה עם עולם התורה. "הדבר היחיד שלמדתי זה איך לכתוב, אפילו דקדוק לא לימדו אותנו", העיד אהרון. "עד היום יש לי שגיאות כתיב שמקשות עליי את ההתנהלות היומיומית. למדתי בחשבון ברמה של פלוס, מינוס, כפל וחילוק. אפילו אחוזים לא למדתי, אלה הכישורים ששלחו אותי איתם לחיים.
"בסופו של דבר זה גורם לי לחיות באי-ודאות כלכלית. אני הורה גרוש שצריך לשלם גם מזונות, והפרדוקס הוא שגרושתי כן למדה לימודי ליבה. גרושתי למדה תכנות והייתה צריכה להיות המפרנסת העיקרית כי אני לא למדתי כלום והעבודה העיקרית שלי הייתה בתוך הקהילה. כשהתגרשתי זה פחות התאים לקהילה להעסיק גרוש, ובסופו של דבר חייבו אותי במזונות על סמך זה שכשהייתי נשוי עבדתי בתלמוד תורה. בשורה התחתונה, ברגע שהתגרשתי התנתקתי מהקהילה ונותרתי חסר כל".
לדברי אהרון, השכלתו הנמוכה הובילה אותו למצב של הישרדות. "אין לי שום ביטחון תעסוקתי. אני צריך להמציא את עצמי כל יום מחדש ולהיות קומבינטור כדי לעשות כמה שקלים בעבודות מזדמנות, אני בקטסטרופה. מה שלמדתי בסופו של דבר זה תורה, ואני לא רואה איך זה הכין אותי לחיים. האמירה שגמרא מפתחת את המוח זה בלבולי מוח. הדבר היחידי שזה מפתח זה את היכולת ללמוד בגלל שזו מצווה ואתה מתמיד על פארש".
הוא הוסיף: "אין לי זמן להקדיש היום ללמידה כי אני צריך עכשיו כסף. במקביל אני עובד על להשלים אנגלית דרך אפליקציות בזמן שבקושי עברית אני יודע לדבר. כשנתניהו נותן לזה תקציב זו קטסטרופה. הילדים שלי רוכשים את אותה השכלה שאני רכשתי וזה מאוד מתסכל אותי. הייתה לי תקווה שבמוסדות החסידיים יתחילו ללמוד ליבה ואז זה התפוצץ לי בפנים. אני ממש דואג לילדים שלי, הפערים רק הולכים וגדלים".
יוסי קלאר, גם הוא יוצא החברה החרדית, מציע להביט על הפרט במקום להתייחס לתופעה של מחסור בלימודי ליבה מהזווית הפוליטית. לדבריו, "הסוגיה היא פחות הדילים שנתפרים אלא כיצד הילד החרדי או הילדה החרדית נפגעים מהסיפור הזה. בכל פעם כשדיל כזה נתפר, אף אחד לא חושב על הפרט, על אותו ילד שיהפוך לנער ויהפוך לבגיר שלא יכול לפרנס את עצמו בכבוד ואין לו עתיד ואופק משמעותיים כפי שיכלו להיות לו. אין סיבה שחרדים לא יעבדו בתפקידים הכי מובילים".
יעל אליה (36) שלמדה גם היא במוסדות חרדיים, נאלצה במשך שנים להשלים את הפערים כדי להתפתח. "נרשמתי ללימודי כלכלה ונדרשתי להשלים בגרויות ולקחת קורסים כדי לצמצם פערי ידע, כי כל החברים שלי למדו מתמטיקה ברמה גבוהה. כולם למדו חמש יחידות ואני בקושי ידעתי חזקות. אנגלית למדנו ברמה נמוכה מאוד ועד היום אני לוקחת קורסים באנגלית כדי לדעת לתקשר טוב יותר. 70% מהלימודים בבית הספר היו לימודי קודש, זה לא נתן לי כלום. יצאתי לחיים האמיתיים בלי כלום. עבדתי תקופה כגננת ואז עבדתי בחברות תקשורת ועם הזמן התקדמתי בעצמי".
"אין סיכוי לבגרות גם אם הן נורא רוצות"
אריאל קרלינסקי, דוקטורנט מהאוניברסיטה העברית שחקר את נושא ההשכלה והעבודה בחברה החרדית, הבהיר אתמול בבוקר בריאיון ל-ynet radio כי למרות נתוני משרד החינוך שלפיהם רק 25% מהחרדים זכאים לבגרות בשנת הלימודים תשפ"א, בפועל מדובר ב-14% בלבד. "הנתון של משרד החינוך נובע מכך שהם לוקחים את כל התלמידים החרדים לפי הפיקוח, כלומר, זה כמו שיש בתי ספר ממלכתיים וממלכתיים-דתיים, אז יש בתי ספר חרדים", אמר קרלינסקי.
הוא ציין עוד: "הם לוקחים בעיקר תלמידי י"ב בשנה מסוימת, בודקים כמה מהם ניגשו לבגרות וזכאים לתעודת בגרות במועדים הרלוונטיים, הם חישבו ומצאו 25%. זה חישוב בסדר גמור אם מסתכלים באמת במערכת החינוך הממלכתית, הממלכתית-דתית, אבל החישוב ממש לחלוטין שגוי בחברה החרדית משתי סיבות – הסיבה הראשונה היא שהחישוב הזה נעשה על בתי ספר שמגישים לבגרות.
"עכשיו שוב, בתור חילוני שמגיע מהמערכת הממלכתית, מה זאת אומרת 'מגיש לבגרות'? כל בתי הספר התיכוניים מגישים לבגרות. בחברה החרדית זה ממש לא ככה. בערך 95% מהבנות החרדיות לומדות במוסדות שמגישים לבגרות, למרות שגם זה, מגישים לשאלון אחד. כלומר, אין להן שום סיכוי להשיג תעודת בגרות גם אם הן נורא היו רוצות. אצל הגברים זה אחוז מזערי, זה באזור 25%".
קרלינסקי סבור כי הייתה הזדמנות חד-פעמית לתקן עוול שהפוליטיקאים החרדים גורמים לילדיהם. לדבריו, "הנושא של תקצוב של מוסדות חרדיים – זה נכון שמוסדות חרדיים וכל תלמיד חרדי מקבלים הרבה פחות כסף מתלמידים לא חרדים וגם מתלמידים ערביים. אבל זה לא עניין של אפליה. כשאני נותן כסף למען תלמיד, ההוצאה העיקרית שלי זה שכר המורים. המורים במגזר החרדי כמעט כולם לא רק שאין להם תואר שני או ראשון, אין להם תעודת בגרות, אז השכר שלהם מאוד מאוד נמוך.
"לכן, הטענה הזאת שבעצם זה לא הוגן שאנחנו לא נותנים לתלמיד חרדי כסף כמו על תלמיד לא חרדי, אז מעכשיו ניקח כל עובד שאין לו תעודת בגרות, פתאום נקפיץ את השכר לעובדים ברמה גבוהה יותר? הסיבה שאין להם תעודת בגרות והסיבה שאין להם תארים זה בגלל שהם לא צריכים אותם, כי הם לא מלמדים ליבה ומקצועות אחרים שנדרשים לשוק העבודה המודרני".
פורסם לראשונה: 23:24, 13.09.22
