במבט ראשון, הבקשה של פרקליט המדינה עמית איסמן לפתוח בחקירה נגד השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בחשד להסתה נגד תושבי עזה היא מוזרה. היא מוזרה לא רק בגלל תוכנה - מבחינה משפטית קשה לראות את החקירה מתקדמת ומנביעה כתב אישום - אלא בעיקר בגלל זהות מקבלה.
עד כה פרקליט המדינה איסמן היה המבוגר האחראי היחיד בצמרת משרד המשפטים. לשמחת הפרקליטים, כניסתו לתפקיד השיבה את הרוגע והמקצוענות למערכת שהייתה מנוערת ומטולטלת מבחוץ ומבפנים. מהרגע הראשון מיקם איסמן את עצמו הכי רחוק מקודמו בתפקיד שי ניצן. אם האחרון שיחק לכל אורך המגרש הפוליטי (וגרר את הפרקליטות אחריו לתוכו, לדאבון לב), איסמן התרחק מהמגרש הזה כמו מאש. הוא נמנע מלבנות לעצמו מערכת קשרים עם התקשורת כדי שאנשיה ישפררו ויקלסו אותו, כפי שעושים רבים מחבריו להנהגה. ובעיקר, הוא גילה לא פעם אומץ - ולא רק בפרשת זדורוב - לצאת נגד שומרי הסדר הישן בפרקליטות ובייעוץ המשפטי לממשלה, שמטבעם לא אוהבים את מי שלא מתייצב במגרש המסדרים שלהם ועלול לפגוע באינטרסים המעמדיים שלהם (ע"ע מה שקרה בשנים האחרונות בייצוג המדינה בבג"ץ). והנה, כפי שנחשף בחדשות כאן 11, דווקא הוא החליט לבקש לפתוח בחקירה נגד השר בן גביר בחשד שאמירותיו הפומביות בנוגע לאמצעים חריפים יותר שיש לנקוט נגד תושבי עזה עלולות להוות הסתה לאלימות נגדם.
מבחינה משפטית, מדובר באתגר לא פשוט. ראשית, ישנו מחסום החסינות - שגם אם איסמן סבור שהוא פתיר, בהכרח מהווה שיקול נגד פתיחת החקירה. שנית, בשל הפגיעה בחופש הביטוי בכלל ובזה הפוליטי בפרט, עבירה זו מחייבת שתתקיים אפשרות ממשית שהקריאה תביא למעשי אלימות. קשה לראות איך זה מתקיים כאן. למרבה המזל, אם אפשר להשתמש במונח זה בהקשר למה שמתרחש מאז 7 באוקטובר, לוחמי צה"ל אינם סרים לפקודתו של השר לביטחון לאומי חסר האחריות שלנו אלא נשמעים לפקודות מפקדיהם בלבד. על-פי עדותו שלו עצמו - ותודה לגנץ על כך - בן גביר לא משפיע כלל על מהלך המלחמה. הסיכוי שאמירה שלו בדבר האיסור להבחין בין מחבלי חמאס לבין אזרחים שזורקים לעברם סוכריות תשפיע על חייל בודד שיבצע אלימות קלוש ולא מספיק לבסס אשמה. זאת, כמובן, בהנחה שמישהו בכלל יצליח לחלץ אותה מבליל האמירות הפרובוקטיביות שמנפיק בן גביר מדי שעה.
גם אם אין סיכוי אמיתי לפי הדין הישראלי להגיש כתב אישום, חשוב מדי פעם להרים דגל אדום נגד התבטאויות מהסוג שמפזר ביד רחבה בן גביר, גם לטובת הסיכוי שזה יביא אותו ואת דומיו להיזהר בלשונם בעתיד
כיצד מתיישבת המקצוענות של איסמן והתרחקותו מהמשחק הפוליטי עם החלטה זו? יש רק הסבר אחד אפשרי, והוא - מוזר ככל שזה יישמע בימים אלה של פייקים ומניפולציות בתקשורת - פשוט להאמין לתגובתו, ש"כפי שמדינת ישראל הודיעה לבית הדין הבינלאומי בהאג, כלל ההתבטאויות בעניין אשר עלולות לעלות כדי עבירה פלילית נבחנות. בניגוד לפרסום, לא התקבלו החלטות בנושא על-ידי ראשי מערכת אכיפת החוק". כלומר - המטרה היא לפרוע את השטר שמסרה ישראל לשופטים בהאג, שמערכת אכיפת החוק תילחם בפשעי שנאה והסתה. משכך, וגם אם אין סיכוי אמיתי לפי הדין הישראלי להגיש כתב אישום, חשוב מדי פעם להרים דגל אדום נגד התבטאויות מהסוג שמפזר ביד רחבה בן גביר, גם לטובת הסיכוי שזה יביא אותו ואת דומיו להיזהר בלשונם בעתיד.
וזו נקודת החולשה בהחלטה. גם מי שפגש את בן גביר פעם אחת בחייו למשך פחות מדקה יודע שפתיחת החקירה לא רק שלא תגרום לו ולדומיו להיזהר בעתיד, אלא להפך - תתמרץ אותם להאיץ את קצב הנפקת האמירות. עם כל הריחוק הנכון והחכם של איסמן מהמדמנה הציבורית-פוליטית, סביר שאפילו הוא מבין זאת. ומכאן חזרנו לנקודת המוצא: זו אכן החלטה מוזרה.
