לקראת הסיום המתוכנן של ההפוגה מחר (שישי), חמאס חושש מאוד מהמשך הלחימה ובעיקר מהאפשרות הסבירה שצה"ל ייכנס בתמרונים קרקעיים כאלה ואחרים למעוזיו במרכז הרצועה ובדרומה, כולל לרפיח ולציר פילדלפי. האיום עליו כפול: על שרידותו כשלטון וכישות פוליטית ברצועה, ועל התשתיות והכוחות הצבאיים שעדיין נותרו לו. מדובר בגדודי ג'באליה, סג'עייה וא-תופח בצפון הרצועה, וכל הכוח שיש לארגון בחלק הדרומי הגדול שלה.
- לרשימת החטופים והחטופות המוחזקים בעזה - לחצו כאן
כדי לשמר את עצמו ואת יכולותיו הצבאיות מנסה חמאס לאחוז בחבל בשני קצותיו. היעד האסטרטגי שלו הוא למשוך את ההפוגות עוד ועוד על ידי שחרור חטופים, עד שארה"ב והלחץ הבינלאומי יכריחו את ישראל להסכים להפסקת אש קבועה ובכך ישיג את יעדו. אבל במקביל חמאס לא רוצה לוותר על מה שהוא רואה כנכסים שבידיו - חטופים גברים וחיילות בני 50-18, גיל שירות צבאי בסדיר ובמילואים - שתמורתם הוא מקווה לקבל אלפי אסירים ביטחוניים, ולא ביחס של 1 ל-3 כמו ב"פרק ההומניטרי" של העסקה שבמסגרתו שוחררו ילדים, אימהות ונשים מבוגרות.
הכותרת
החיסולים הממוקדים שוב על הפרק / רונן ברגמן
33:12
בימים הקרובים, אם יופעל עליו לחץ חזק, יהיה חמאס מוכן כנראה לשחרר גברים מעל גיל 60, אבל את החיילות, החיילים, אנשי כיתות הכוננות ואחרים שנחטפו, הוא יסכים להחזיר רק תמורת שחרור סיטוני של אלפי אסירים ביטחוניים מבתי כלא בישראל. כלומר - כמו עסקת שליט רק במחיר כפול ומכופל.
באחד מנאומיו האחרונים לפני 7 באוקטובר אמר מנהיג חמאס יחיא סינוואר: "תזכרו את המספר אחד, אחד, אחד, אחד (1,111)". הוא לא פירט, אבל נראה שזה המספר שהוא התכוון לקבל תמורת כל חטוף ישראלי. הוא אמר זאת כשעוד העריך ככל הנראה שיחטוף רק מספר בודד של ישראלים במבצע שתכנן. סביר שעכשיו הוא ינסה לקבל את כל האסירים הביטחוניים הכלואים בישראל.
אלא שלשם כך הוא צריך לנהל משא ומתן. הוא מבין שישראל לא תאפשר הפוגות בלי שבכל יממה ישוחררו חטופים. הוא כאמור גם חושש מאוד מחידוש הלחימה, ולכן מציע כעת גופות של חטופים במקום אנשים חיים. יש בידי חמאס לא מעט גופות של ישראלים וישראליות, חלקן נחטפו ללא רוח חיים ב-7 באוקטובר וחלק של כאלה שמתו בשבי. בתפיסתו האיסלמיסטית של חמאס, גברים - גם מעל גיל שירות צבאי - הם בעלי ערך רב יותר מנשים וילדים, ועדיף לו לשחרר גופות.
